סיפור שיותר מדי אנשים לא רוצים לדעת

השליטה של האחים עופר על הדמיון הישראלי גדול לא פחות מן השליטה שלהם על ממון, מלח, מיכליות ועוד ועוד ועוד. הם נוכחים עלומים, לוחשים אילמים, פרוזאיים בלי חמלה ומושרים במיסטיקה שאין לה קודים. ידם בכל אבל דומה כי אין יודעים עליהם אלא מה שיחצניהם שולפים מכובעיהם ומפריחים לתוך כלובי מוחותינו ומשלחים לכרסם בפלטפורמות הגזר והירק של שפנינו. לא כלום.

ההצלחה שלהם בכל קנה מידה עסקי ופיננסי היא אגדה. כבכל ארץ פלאות, מושך אמן ענק שקוראים לו אולי "אחים" בחוטים, ומריונטות, מהן על תקן צדיקות גמורות ומהן על תקן נבלים ערמומיים, משחקות לעינינו מחזה של חידות ומשלים שאיננו דורשים מהם שיהיה להם או פתרון או נמשל. אנחנו נהנים. לא בטוח שאנו מעלים על דעתנו שאנו משלמים בעבור החיזיון ושאם אנו משלמים- כמה אנו משלמים. יתכן כי אנחנו משוכנעים בסתר לבנו כי יש לנו ברוך השם מדינה וממשלה ושרים הרבה שדאגו לשלם בעבורנו את מחיר ההתענגות על הקרוז הנהדר שאנו עושים על הסיפון הווירטואלי של אוניית הדגלים הצבעוניים השונים של ה"אחים".

כל זה נכון כשהכל בסדר, כשאמריקה שלאחר המגנה הופעה בקונגרס, אינה מגלה את אוזנינו מה שלא היינו מעיזים לדעת גם לו ידענו, כי האחים עופר הפרו את השבועה הגלובאלית להכות את אירן שוק על ירך בסנקציות. זה לא סיפור טוב. הכל יודעים למה. זה לא סיפור שנובל עם הופעת העיתון של יום המחר. זה סיפור מתגלגל. זה סיפור שדורך את קשתם של כל העיתונאים החוקרים, מהם אידיאליסטים, מהם שכירי חרב, מהם רודפי צדק, מהם רודפי שלמונים.

זה סיפור שמאיים לנער את הקהל הישראלי הגדול אל מחוץ לארץ הפלאות של האגדה לתוך סיפור של מזימות ותככים וקונספיראציות שגם הם אגדה, אבל אגדה אפלה ומאיימת. זה סיפור שאם יש לו כל יום כותרות עבות יותר- הוא מעורר חששות כבדים ושאם אין לו כותרות- הוא מעורר חשדות כבדים עוד יותר. זה סיפור שיש בו פוטנציאל לניצול אנטי ציוני,ואנטי ישראלי, ואנטי שמי ובעיקר פרו ציני בעוצמה מדאיגה.

זה סיפור בו איש אינו יודע באמת מה קרה, וכל איש אומר כי אם משהו קרה הוא לא קרה לא אצלו ולא בגינו ולא בכלל, אבל בו כל מי שאומר משהו הוא בלתי אחראי אפילו יותר ממי שהוא עד כדי כך בלתי אחראי שהוא לא אומר ולא כלום ומניח לסיפור להשתולל כאוות נפשו.

אבל זה בעיקר סיפור נוסף. זה סיפור של ציבור בו הולכים וגוברים הקולות התובעים לא לדעת בכלל מה הסיפור. זה סיפור בו מתלהקת בגלוי על בימות הסקירות, והפרשנויות, והדיווחים, להקה של נגני פיקולו שקולו גבוה תמיד באוקטאבה יותר מן הכתוב בפרטיטורה ומשמיעה "ביטחון" "ביטחון" "ביטחון", וציבור המאזינים נשבע בקסם הנגינה ומתחיל לזמזם אף הוא "ביטחון" ומוותר כמובן מראש על כל מה שהוא זכאי ואולי חייב לדעת אילולי סגרה עליו להקת הפיקולו את שערי הבינה.

זה סיפור מטריד על ציבור החי באזור אקלים דמוקרטי המוכן לוותר על מה שדרוש כדי להתקיים באקלים כזה מתוך איזו הנחה מיובלת שדמוקרטיה מתוקנת באזור הנגוע שלנו היא מרשם להתאבדות, ושהיא תקיפה רק בתנאי שאדם מסכים מראש למסור את מספר חשבונו הפרטי לבעלי שררה הדואים מעליו בשמים ומרשה להם לשנות ספרה או שתיים בלי לגלות באזנם מה הם משנים, כי אחר הכל הם סומכים עליהם.

זה סיפור בו הממשלה, לפחות העומד בראשה ואחד מבכירי שריה, נשבעו בנקיטת חפץ כי כל מי שרושם להם טקסט במחזה המביך הזה כותב שקרים, ובו הם פוגשים את להקת הפיקולו הסופיסטית המרקדת בשורה כנגדם ומנגנת "ביטחיון, ביטחון, ומותר לשקר משום דרכי ביטחון"! זה סיפור נורא. זה סיפור בו אין להעלות על הדעת שיש מי שמתזמר אותו ואין להעלות על הדעת שהוא מתרחש כך מאליו וכל שמתגלה בו הוא השבריריות המדהימה של ציבור גדול מדי בתוכנו המוכן להתיישר מדעת עם קבורת החמור של זכות הציבור לדעת,מפני ובגלל שהוא כאילו משרת בהתיישרות זאת את צרכי הביטחון של המדינה.

אין צורך , לעולם אין צורך, לשכנע את העולם כי ישראל היא טלית שכולה תכלת תמיד. גם לטלית שציציותיה תכלת יש פסים שחורים, וצדיק אין בארץ אשר יעשה הטוב ולא יחטא. אבל יש צורך להיזהר בחטאים מיותרים. יש צורך להדגיש כי דרך המלך של הארץ היא דרך הישר, וכי אם יש סטייה, מודים בה, נענשים עליה, מתקנים אותה, ונוסעים הלאה על-פי החוק והמוסר הלאומי והבינלאומי. לא מתכנסים לתוך חומה ומגדל שממילא אינם מועילים ומוותרים בה על נשמת אפה של חברה חופשית מפני שלכאורה האויבים המקיפים אותנו מכל עבר ימהרו לנקום בנו את נקמת הכניעה לרוח הדמוקרטית.

במצור הביטחוני שאויבים מנסים להטיל עלינו אנחנו חיים ועוד נחיה אם ירצה השם שנים הרבה. המצור מאיים על חירותנו. יש משהו מן האירוניה המרעילה בניסיון להדוף את הכוחות הצרים על חירותנו באמצעות וויתור על החירות עליה אנו מכונסים להגן. אסור להגיש ניצחון מעין זה אפילו למי שעומד על רציפי הנמלים באירן.