טיפול בחרדות נהיגה

הגורמים להיווצרותם של קשיים בנהיגה המלווים בחרדות, אינם תמיד ברורים והם רבים ומגוונים. חשוב לציין, כי לא תמיד מתעורר הקושי, עקב אירוע טראומטי הקשור לנהיגה.

בשיטת אלבאום, אנו מציעים להתבונן על נהיגה, בראש ובראשונה, כמכלול מיומנויות מורכב ביותר. התפקוד המוטורי והחושי הנדרש בנהיגה הוא המסד לקיום המכלול כולו. מיומנויות כגון אומדן מרחק, מהירות תגובה ותפיסה מרחבית, מושתתות על תפקוד מוטורי וחושי תקין. טיב התיאום והשילוב בין מערכות גופניות שונות יכריע את איכות הנהיגה. בכל רגע נתון, חייב להתקיים סנכרון בין העיניים, האוזניים, הידיים והרגליים. המוטוריקה העדינה והגסה פועלות במשותף.

הקשר מוח / גוף הוא הקשר ש"נוהג" אותנו קדימה. כל ההחלטות שאנו נדרשים לקבל במהירות בכביש, נשענות על הקשר הזה. תהליך הקלט העיבוד והפלט (הביצוע) הוא למעשה, שכלול כל הנתונים ולקיחת ההחלטה. הנהיגה, דורשת תהליכי פענוח ותגובה מהירים יותר מבכל תפקוד יומיומי אחר ולכן מתנקזים לתוכה קשיים וחששות שלעיתים לא באים לידי ביטוי בתחומים אחרים.

על-רקע תפקוד מוטורי וסנסורי לקוי מתפתחות לא מעט חרדות. התחושה הבסיסית של אדם שהוא יכול לסמוך על עצמו, כרוכה בידיעה כי הוא יכול לסמוך על תגובותיו ההישרדותיות-גופניות. תשתית מוטורית זו, הופכת לאוטומטית ובלתי מודעת ולכן היא כמעט סמויה מן העין. מעטים האנשים שידעו לומר כי הם סובלים מקשיים וחרדות בנהיגה בשל קשיים מוטורים. יהיה להם קשה לשייך את המתח התמידי או הנהיגה האימפולסיבית לקשיים בתיאום מוטורי-חושי. הקשיים בתפקוד המוטורי, מסיתים את הקשב מהנעשה בכביש. למעשה, הקשב מוסח ורוב המאמץ והאנרגיה מופנים ל"התגברות" על המיומנויות המוטוריות.

ניתן לומר, כי מתגלגל לו כדור שלג בלתי מרוסן בין הגוף, הרגש והמחשבה: קושי מוטורי מעורר מתח גופני (דופק מואץ, נוקשות וכדומה) אשר מפורש כסכנה - המחשבה אודות סכנה אפשרית, מעוררת רגשות פחד ורגשות אלו מעצימים את התגובות הגופניות של החרדה וחוזר חלילה.

חשוב לציין, כי גם כאשר הקשיים המוטורים אינם המקור למתח בנהיגה, קשרי הגומלין בין הגוף הרגש והחשיבה נחווים כך בשעת חרדה.

הטיפול בשיטת אלבאום מציע אימון גופני ייחודי המתמקד במיומנויות כגון: תפיסה מרחבית, קשר מוח-עין-יד, מהירות תגובה, אומדן מרחק, ביצוע שתי פעולות בו-זמנית ובתיאום וכדומה. האימון ההדרגתי מאפשר לחוות הצלחה והתקדמות באופן קונקרטי ומוחשי ולכן מעורר מוטיבציה להמשך התמודדות. במהלך הטיפול נלמדות טכניקות הרפיה שאותן ניתן ליישם בעת הצורך בנהיגה. תרגול אפקטיבי נוסף הוא התנסות בטכניקות המאמנות את כוח הרצון ומחזקות את המוטיבציה והאמונה בשינוי. לאורך כל הטיפול, מושם דגש על קשרי הגומלין בין התגובות הגופניות, הרגשיות והקוגניטיביות לשם הגעה לתפקוד מאוזן ומודע בשעת נהיגה.

לאחר התקדמות ושיפור מיומנויות פיזיות, מתבקש המטופל / מתאמן, לחבור למורה או מלווה נהיגה על-מנת ל"התאמן על רטוב". המטפל נמצא בקשר רצוף עם מורה הנהיגה ומכוונו לגבי הדרך בה אפשר לסייע לתלמיד.

במפגש הטיפולי לאחר שיעור הנהיגה, ינותח מהלך השיעור ויופקו תובנות ומסקנות. היישום המעשי ברכב חשוב והכרחי והוא חלק אינטגרלי של מהלך הטיפול. המטפל בשיטת אלבאום יעודד את המטופל לעסוק באופן קבוע בפעילות גופנית וזאת בהסתמך על מחקרים רבים המעידים על תרומת פעילות זו בהפחתת חרדה.

כאשר נראה כי החרדה מנהיגה היא ביטוי אחד למצב חרדתי מוכלל וגם כאשר החרדה צצה על-רקע טראומטי קשה, יופנה המטופל בעת הצורך גם לסיוע פסיכולוגי. הטיפול בשיטת אלבאום מוצע כסיוע פרטני או כסדנאות קבוצתיות.

הנהיגה כמכלול מיומנויות, מכילה בתוכה, את רוב מיומנויות הלמידה: תפיסה חזותית, קריאה, הבחנה בין כיוונים, תפיסה מרחבית, בקרת קשב, קשב מתמשך ועוד. קושי באחת או יותר ממיומנויות אלו, עלולה להשפיע גם על היווצרות קושי בנהיגה.

דוגמאות מובהקות לכך הן בתחום קשיי הקשב והריכוז שיבואו לידי ביטוי בבקרת קשב בעייתית, במוסחות גבוהה ובקושי לסנן גירויים. הנהג החווה הפרעת קשב, יתקשה לעשות אבחנה בין אינפורמציה חיונית לאינפורמציה חסרת חשיבות.

דוגמה בולטת נוספת היא, בעיה בהתמצאות במרחב ובהבחנה בין כיוונים - נהג שיתקשה במיומנויות אלו, עשוי להתבלבל בין הדוושות השונות וכן יתקשה להגיב בזמן לפניות בדרך.

לקויות למידה שונות וביניהן הפרעת קשב וריכוז, עשויות ממש לחבל ביכולתם של נער או נערה צעירים לקבל רישיון. למרות שביצעו אין ספור שיעורי נהיגה, יהיה צורך לחזור על כל נושא שוב ושוב. המיומנות לא תהפוך מופנמת ואוטומטית ויהיה קשה מאוד לצבור ביטחון בנהיגה. ההגדרה הקולעת ביותר למצבים אלו היא "פול גז בניוטרל". ההתמודדות עם כל הקשיים ב"עין הסערה", כלומר, בזמן אמת של נהיגה, מייצרת מתח רב שלעיתים לא מאפשר התקדמות.

קשיי הנהיגה, באים לידי ביטוי ברמות שונות. הקשיים מלווים לרוב, בחרדה, אשר עוצמתה תכריע את מידת היכולת להמשיך ולנהוג.
אנשים אשר חווים קושי וחרדה בנהיגה, יעדיפו לעיתים להימנע באופן מוחלט, אחרים יהפכו את נהיגתם לסלקטיבית וינהגו רק בשעות היום, ימנעו מנסיעה בכבישים מהירים, ינהגו לאט יותר מהמהירות המותרת ורק בדרכים מוכרות.

לנמנעים ו"לנהגים הסלקטיביים", מצטרפים כל אותם אנשים אשר לא הצליחו לקבל את רישיון הנהיגה בשל קשיים חריפים יותר ובשל אימת בחינות.

החרדה בשעת נהיגה, תבוא לידי ביטוי באופנים שונים: דופק מואץ, כאבי בטן, כאבים בחזה, קשיי נשימה, דריכה פתאומית ולא מבוקרת על הבלם או דוושת הגז, מבטים מרובים מדי במראות (ולא על הכביש), יובש בגרון וכמובן קבלת החלטות שגויות.

קושי בנהיגה עשוי להגביל את התפקוד היומיומי, בין אם מדובר בהימנעות מעבודה מסוימת הכרוכה בנסיעה, בביקורים אצל בני משפחה, בנסיעות לטיולים וכדומה. על ספונטניות, עצמאות ושחרור, אין בכלל מה לדבר.

לפי מחקרים מסוימים, הבעיה נפוצה יותר בקרב נשים, אך חשוב לציין כי גברים אשר חווים קושי בנהיגה, ימעטו לפנות לסיוע בתחום זה ויעדיפו ל"הישאר בארון".