למען השם

10 שעות אחרי

ביום שני (24.5.04), כ-10 שעות לאחר שהושבעה עדנה ארבל לכהונת שופטת בבית המשפט העליון, פרצו שלושה ערוצי הטלוויזיה בידיעות מרעישות, לפיהן נוטה היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לגנוז את תיק החקירה נגד ראש הממשלה, אריאל שרון. אין ראיות להגשת כתב אישום, פורסם השבוע שוב ושוב, מה שפרסמנו כאן פעמים רבות מאז שהחלה החקירה בפרשת האי היווני.

ההד התקשורתי העצום בדבר עמדתו כביכול הפתיע אפילו את מזוז. ולא בכדי: מזוז נוכח, כמו רבים וטובים אחרים, כי גם המערכת שלו דולפת. היועץ שיתף את צוות הבדיקה שהקים בלבטיו, ואמר לחברי הצוות פעמים רבות, כי התיק בנוי על ראיות נסיבתיות שספק גדול אם יעמדו בבית המשפט. והנה, דבריו דולפים. אין מדובר בהדלפות יזומות, כפי שהיה בתקופת הצמד רובינשטיין-ארבל, אך בכל זאת, ברור כי הפטפטת מצד חלק מחברי הוועדה היא שמזינה את אמצעי התקשורת.

סוד גלוי הוא כי ארבל היתה הכוח המניע מאחורי החקירה נגד שרון. כל עוד היא היתה בשטח, כפרקליטה, זכתה פרשת שרון גם לרוח גבית מצד אמצעי התקשורת. השבוע, לאחר שהושבעה, ולאחר שאלה שקידמו את מועמדותה באו על סיפוקם, נראה כי אותה רוח גבית נחלשה. לראיה, עמדתו של מזוז בזכות גניזת התיק לא פורסמה באופן ביקורתי, אלא כעניין שעשוי עכשיו לסייע לשרון להעביר בממשלה את תוכנית ההינתקות. מזוז לא "נשחט" על-ידי התקשורת. עמדתו בעד גניזה התקבלה לפתע בהבנה.

הסוד הגלוי: כמה שווה המותג שרון?

עמדתו של מזוז אינה מפתיעה. ודאי לא לקוראי מדור זה. פעמים רבות הצבענו כאן-גם אחרי שהמליצה ארבל, בתפקידה כפרקליטת המדינה, להגיש כתב אישום נגד שרון - כי פרשת האי היווני אינה מקימה כתב אישום. גילינו כאן, כי שרון האב לא קיבל תמורה עבור, כביכול, קידום עסקיו של דוד אפל. ציינו, כי היה זה דווקא שרון, שהנחית כמה מן המכות הקשות על אפל: שרון אישר למנהל המינהל לשעבר, אבי דרכסלר, להגיש תלונה למשטרה נגד אפל, בחשד למתן שוחד למנהל המינהל במחוז תל-אביב, עודד טל; שרון אישר לדרכסלר שלא להתיר העברת הזכויות בקרקעות גינתון לידיו של אפל, מה שגרם לאפל נזק כספי של יותר מ-26 מיליון דולר (וסיבכו מאוחר יותר בסכנת פשיטת רגל). העובדה שגלעד שרון קיבל כספים מאפל, בתקופה שאפל ביקש להסתייע בשרון האב, אין בה די כדי להקים נגדו כתב אישור נגד שרון האב.

ובכל זאת, אחת השאלות התלויות עדיין באוויר היא מה פשר הזיווג המוזר לכאורה בין אפל ושרון ג'וניור, ומדוע שילם אפל לגלעד 20 אלף דולר לחודש. וכאן, ניתנת האמת להיאמר, נולד הזיווג בשל צורך שאין מדברים בו. לא מצד שרון האב ושרון הבן, ולא מצד אפל. אנחנו נבקש לעשות מעט סדר בדברים, ולגלות את האמת המסתתרת מאחורי הקשר החוזי שנוצר.

גרסת אפל: שכרתי את גלעד כדי לסייע בקידום הפרויקט ובשיווקו. גלעד עבד קשה כדי לחקור מה צריך ומה נחוץ בפרויקט האי היווני. נכון שגלעד קיבל 20 אלף דולר לחודש, וחוזה בסכום כולל של שלושה מיליון דולר. סכום היה משולם לגלעד רק אם הפרויקט היה יוצא אל הפועל, ואני הייתי מרוויח מאות מיליארדים.

גרסת גלעד שרון: גלעד טרם מסר עדות במשטרה בנושא זה. ואולם, מחומר החקירה המצוי בידי המשטרה, המתבסס בעיקרו על הקלטות של דוד ספקטור, שהקליט שיחות של גלעד עם אפל ואנשיו, נטען כי הוא אכן ביצע בדיקות עבור אפל בקשר לפרויקט האי היווני. לפי המשטרה, הבדיקות הללו הסתכמו בגלישה באתרי האינטרנט ובשאיבת רעיונות מהרשת.

האמת פשוטה בתכלית. את האמת הזו מצניעים שני הצדדים, ואילו הפרקליטות והמשטרה נמנעים מחיטוט בה. ולא במקרה, כפי שנבהיר.

אפל לא שכר, למעשה, את שירותיו של גלעד שרון, אלא את שמו. משפחת שרון, וגלעד בתוכה, היא "מותג" חזק בחו"ל, קל וחומר בתקופה ששרון מכהן - כפי שהיה אז-כשר בממשלה. בניגוד למקובל בחוגים מסוימים ישראל - יש בחו"ל מי שמתייחסים לשרון בהערצה. הוא נחשב גיבור מלחמה, איש רב פעלים. בתקופת רקיחת פרויקט האי היווני, וכך גם כיום, היה אפל "שרוף" בקהיליית העסקים. לכן הוא חיפש שם מכובד, להתקשט בו, דבר שיאפשר לו לקדם את עסקת האי היווני. את זאת ביקש להשיג באמצעות בנו-של. עם שמו של בנו-של יכול היה אפל להסתובב ביוון, ולהציג בפני יזמים את פרויקט האי היווני כמשהו רציני. אפל לא ציפה באמת שגלעד ימצא עבורו פתרונות שיווקיים. הוא ידע היטב שאין זו תחום מומחיותו של גלעד. די היה לו בכך שנתן את שמו.

גלעד, מצדו, ידע גם הוא היטב במה מדובר. הוא הבין כי משלמים לו בזכות ייחוסו המשפחתי, ולא תמורת שירותי הורדת מידע מרשת האינטרנט. אך גם היום הוא לא יכול להודות בזאת, שמא יצביעו עליו כאיש שאינו מבוקש בזכות כישוריו. אחרי שמנכשים את כל דברי הצבועים למיניהם, ידע גלעד שהוא נוהג לפי הנורמה המקובלת. משלמים לו תמורת שמו וייחוסו, כפי שמשלמים לרבים וטובים אחרים.

הנה דוגמית קטנה מן החיים: משרד עורכי הדין שבראשו עומד עורך הדין ד"ר דורי קלגסבלד (פרקליטו של אריאל שרון), המטפל כנאמן בעסקי קבוצת בובליל-חקשורי, בעלת הקזינו ביוון ורשת "קלאב הוטל", עסק בהקמת ועדה לטיפול בעסקות בעלי עניין - כאשר פרצו חילוקי דעות בין משה בובליל לניסן חקשורי. לוועדה זו, שמונתה רשמית בידי דירקטוריון הקבוצה, מונו ארבעה חברים. אחת מהן: עורכת הדין אסתר ברק-לנדס, בתו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק.

כל אחד מחברי הוועדה, גם הם בעלי ייחוס, מקבל 2,000 דולר לחודש (פלוס מע"מ, כמובן), וגם 500 דולר לכל ישיבה, כמעט תמורת אפס עבודה. יחסית, כמובן. הגילוי הזה אין בו כדי להחשיד חלילה אחרים בשחיתות, אלא כדי להראות כי במקומותינו מקובל להקים גופים וגם ועדות, לקשט אותם בשמות מרשימים, כולל של בנים ובנות של אישים בעלי שם, כדי להעניק לגוף או לוועדה ניחוח של מכובדות ורצינות. עורך הדין קלגסבלד מכחיש שהוא האיש שהקים את הוועדה או עסק בהקמתה. את תגובתה של עורכת הדין אסתר ברק-לנדס לא ניתן היה לקבל עד לסגירת הגיליון.

גם בלי ראיות: מה כן יגיד מזוז?

ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. העמדה הרווחת היא: מזוז יחליט על גניזת תיק החקירה בפרשת האי היווני, ובכך ידחה, למעשה, את המלצתה של ארבל. אך למרות הדחייה, עלול מזוז לסכן את קיומה של הממשלה. מזאת בדיוק חושש שרון. נבהיר מדוע:

ערב כניסתו לתפקיד הודיע מזוז כי יימנע מכתיבת דוחות ציבוריים, כאלה שנהג להכין קודמו אליקים רובינשטיין, ויתמקד בכתיבת החלטות ענייניות שיתמקדו בשאלה העומדת על הפרק: האם יש ראיות להגיש כתב אישום נגד שרון.

במקרה רגיל, יכול מזוז להסתפק בניתוח יבש ותמציתי של העניינים, ולהכריע לכאן או לכאן. אך מכיוון שמדובר בכל זאת בראש ממשלה מכהן, וכדי לזכות באמון הציבור, ייאלץ מזוז לכתוב החלטה שתהיה בצורתה ובתוכנה כמו הכרעת דין. משמעות הדבר: ניתוח פרטני של הראיות וכתיבתן בהחלטה עצמה.

מזוז שוקד כבר עתה על גיבוש פרקים אותם יכלול בהכרעתו. חלק מהם בצד הזכות וחלק בצד החובה. בצד הזכות - העובדה שבשורה התחתונה שרון התיר לפעול נגד אפל בפרשת גינתון, כפי שהבהרנו כאן, ולא נענה להפצרותיו של דוד אפל, שביקש לסלק את דרכסלר מדרכו; לצד החובה - כל אותן אמירות מתוך האזנות הסתר והעדויות בפני המשטרה.

האמירות והעדויות אותן עומד מזוז להציג, ומה שעלול לעלות מהן, הן שמדאיגות עתה את שרון ואנשיו. אותם דברים עלולים להציג את שרון באור מגוחך, לפגוע באמינותו ולהטיל ספק באשר לשליטתו בעניינים ואופן התנהלותו. עם או בלי קשר לפרשת האי היווני, השאלה שתעלה בעקבות הכרעת מזוז: האם כשיר שרון להוביל תוכנית מדינית מורכבת של הינתקות ופינוי שטחים.

כאן נכנסת לתמונה תנועת שינוי, שכמה מחבריה כבר מאותתים: לא נישאר בממשלה, אם יעלה מן ההכרעה כי מדובר בכל זאת בשחיתות, גם אם זו אינה עולה כדי הגשת כתב אישום. מזוז, איפוא, עשוי לגנוז את התיק - אך לשלוח את שרון הביתה, כפי שאירע עם הנשיא לשעבר עזר ויצמן.