שימו לב לעובדה הפשוטה הבאה:
בכל הטענות של הפייגלינים, הם מתעקשים להימלט מלהשיב על טענה אחת פשוטה: למה הליכוד?
או אם ננסח זאת בצורה פשוטה: מדוע הפייגלינים לא מקימים מפלגה עם מצעם המלא בדבר המהפכה שהם רוצים לבצע ומעמידים זאת להכרעת הציבור?
כשאתה ממש לוחץ הם מדברים על מפלגה יהודית גדולה, על השבת הליכוד לעצמו ועוד מרעין בישין מלבד האמת: הם מפחדים!!! הם מפחדים שיתגלה לעין כל כמה גדולים הם יכולים להיות.
תנועת הליכוד היא תנועה לאומית, חילונית וליברלית המקיימת יחס ערכי למסורת ישראל, יחס המבטא הן המשכיות והן שינוי ביחס למסורת.
האידיאולוגיה של הליכוד מושתתת על מספר יסודות שהם: בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל; בבית הלאומי צריך להתקיים רוב יהודי מכריע (כיצד ניתן לשמור על הרוב והאם ניתן לוותר על חלקי מולדת לשם שמירת הרוב הוא עניין לוןיכוח פנימי), בכל אופן התנועה עצמה איננה תנועה דתית.
על אף קירבה רבה, ההבדלים בין הליכוד לבין המחנה הדתי-לאומי הם ממשיים, הבדלים המתבטאים בין היתר במוסדות פוליטיים שונים המקיימים ביניהם מערכת יחסים חיובית.
כאיש דתי וכאיש א"י השלימה אני מיצר על העובדה שהליכוד לקח שמאלה. אפילו עוזי לנדאו מצהיר שבתנאי הסכם מסוימים יסכים לוויתורים, בעוד שאני לא לוקח אפשרות זו בחשבון כלל וכלל.
אלא שלאחר 23 שנים בליכוד אני יכול להכריע בכל רגע נתון אם אני מקבל את מצעו או לא, אבל לא יתכן שהליכוד כולו ישתנה ואני אחליט להשתלט עליו.
שוב פעם אני מפנה לעובדות הבאות:
1. רובם המכריע של נבחרי הליכוד (כולל ראשי המתנגדים לתוכנית הינתקות) בעד פשרה מדינית שיש בה ויתור על חלקי מולדת, בניגוד אלי ואל פייגלין.
2. רובם המכריע חילוני, עם זיקה למסורת. פייגלין משיחיסט דתי.
3. רובם המכריע בעד מדינה דמוקרטית (ליברלית) מערבית, פייגלין לחלוטין לא. וזה רק בסוגיות המרכזיות.
בסוגיה כמו סרבנות אידיאולוגית, סוגיה שעסקתי בה בכנסת רבות, כל חברי הליכוד מתנגדים לכל סרבנות, מימין ומשמאל, בעוד שהפייגלינים חושבים אחרת.
זוהי סוגיה רצינית ביותר, משום שעמדת הליכוד נובעת מכך שהממלכתיות היא ערך יסודי, ומכאן נבעה הבלגתו ההרואית של מנחם בגין באירוע של אלטלנה, עת העדיף לא להשיב אש בכדי למנוע מלחמת אחים.
לא נכונה הטענה כאילו אריק שרון אשם בכל. פייגלין ואנשיו תוקפים את כל צמרת הליכוד, וניתן לומר שלמזלו של פייגלין בנושא א"י ישנו שיתוף בינו לבין האגף הימני בליכוד, אך כשהנושאים האחרים יעלו הניגוד איתם יעלה במלוא עוצמתו.
אם לפייגלין יש מלחמת דעות עם מעל ל90% מנבחרי הליכוד אז מה הוא עושה בליכוד?
שימו לב, אין להם תשובה אינטליגנטית ולכן הם עונים תשובות מעורפלות הנובעות מהנאיביות או הציניות שבה הם תופסים את הליכודניקים; הם לא לוקחים ברצינות את האידיאולוגיה של הליכוד ופשוט רואים בליכוד מוקד כוח שמנגנון ההתפקדות מאפשר להשתלט עליו בקלות.
הם פשוט חישבו בציניות, שזול יותר וקל יותר להשתלט על הליכוד מאשר ללכת אל העם עם המצע שלהם במלואו.
כל יתר התשובות, כולל "לתקן עולם במלכות שדי", נועדו למנוע ביקורת מהציבור הדתי והדתי לאומי, כי איזה דתי יעז לצאת נגד מתקני העולם במלכות שדי, הוא הרי מייד הופך למוקצה, משת"פ של מועצת יש"ע ואריק שרון, משת"פ של השב"כ.
רגשי הנחיתות של הפייגלינים
כל מי שמצוי בציבור הדתי-לאומי יודע שאחת מנקודות החולשה של הציבור הזה, היא התחושה כי מצד אחד הוא ציבור אידיאליסטי ואילו מצד שני אינו נמצא ראוי להנהגה, במיוחד לא בעיני עצמו; זוהי הסיבה לעובדה שהפייגלינים מדברים כל הזמן על "מנהיגות", וזוהי הסיבה מדוע ההנהגה של יש"ע מפחדת לצאת נגדם בגלוי, הם מפחדים להצטייר כחסרי יכולת הנהגה.
באופן פסיכולוגי מנהיגות יהודית סובלת במיוחד מסימפטום "חוסר היכולת להנהיג". מכאן שהם לא מפסיקים לדבר על זה כל היום. הם כמו אותו ילד הצועק בחושך "אני לא מפחד" תוך ששיניו נוקשות וגופו מלא זיעה קרה.
הרי זוהי בדיוק הסיבה מדוע אינם מקימים מפלגה משל עצמם, הם מפחדים שמהר מאוד יתגלו במערומיהם, ממש כאילו פנס גדול היה מאיר את פני הילד המזיע והמפוחד ומגלה כמה 'אינו מפחד'.
אז בואו, חברים יקרים ממנהיגות, ונרגיע אתכם: לא רק אתם אינכם כשירים להנהגה, גם זהבה גלאון, גם יוסי שריד, אבשלום וילן ואפילו לא עמרם מצנע שמועמדותו הביאה לקריסת מפלגת העבודה.
באופן ברור, להנהגה נבחרים אנשים מרכזיים המחזיקים בעמדות מרכזיות ושנראים לציבור ככאלה המסוגלים להנהיג את המדינה בצורה אחראית.
לסיכום: אל תיעלבו מהעובדה המרה הזו. זוהי עובדה יסודית בהנהגת הציבור. אם רצונך בהנהגה למרות שעמדותיך קיצוניות יחסית לציבור, לך ותקים מפלגה או תנועה ותגרום לכך שעמדותיך יהפכו למרכזיות. כך תמנעו מאיתנו את הדיבורים חסרי הערך על "מנהיגות".
שוב פעם, חוסר המוכנות להנהגה קשור בעמדות של הפייגלינים כמו שזה קשור בעמדות של השמאל הקיצוני. לכן המכשול להנהגה אינו תלוי מצב פסיכולוגי או התאמה אישית.
הערה אחרונה, ההגיון העקום של הפייגלינים:
בעקבות הביקורת על הלגיטימיות והמוסריות של ההתפקדות שלהם, ניזקקו אנשי מנהיגות להביא 4 רבנים שיתנו הכשר לטריפה והם אכן השיגו זאת.
הרבנים הם: דב ליאור, רבה של קריית ארבע, שמואל אליהו, רבה של צפת, הרב נחום רבינוביץ' והרב יוסף שרעבי. הארבעה כתבו השבוע המלצה חמה להיתפקד לליכוד.
שוב פעם, שימו לב, ההכשר ניתן בידי אנשי תורה שבינם לבין הליכוד אין שום קשר, אבל זה לא מפריע להם לעודד התפקדות לליכוד.
בעובדה הזאת מכניסים לעצמם הפייגלינים גול עצמי בצורה הבאה:
1. הם יודעים שרבנים אלו אינם ליכודניקים.
2. הם בכל זאת זקוקים להכשר מצידם.
נשאלת השאלה: מי הם שזקוקים להכשר הזה? ליכודניקים???
ברור שלא, ההכשר הוא עבור אותם אנשים לא ליכודניקים שמצפונם נוקף לנוכח ההתפקדות למפלגה לא להם, וגניבת הכוח הפוליטי מהבעלים החוקיים שלו.
ובדיוק לנקודה הזו נכנסים הרבנים. הם באים להקל על המצפון הטוב של המתייסרים.
מסקנה הכרחית:
מנהיגות יהודית פוקדת ביודעין אנשים לליכוד שלא קשורים לליכוד, וזאת היא המסקנה המרכזית המתבקשת מהמהלך המגונה הזה.
מילא שאין גבול לחוצפה, אבל היכן ההיגיון???
