לא רבים בימינו אוהדים את ראש הממשלה. חבריו החדשים משמאל (בפוליטיקה, בתקשורת, במערכת המשפטית, ועוד), לאחר שיסיימו להשתמש בו, ישליכוהו ללא היסוס; שהרי אין הם באמת מאוהדיו, אלא רק כל עוד הוא משרת את מדיניותם.
ואילו הימין מרגיש במצוקה. כן, גם הימין המתון - ובל נטעה, מתפקדי הליכוד שהצביעו נגד תוכנית ההינתקות הם ברובם אנשים מתונים, שיצביעו בעד תוכנית מדינית רצינית ובעלת תמורה ברורה.
הימין המבולבל מרגיש מרוסק, מושפל ומנוצח. ואז לפתע מתעורר הזיק הגאה ושואל: מה לעזאזל קורה כאן? האם לא ניצחנו בבחירות בצורה מכרעת? האם לא הייתה לנו מדיניות ברורה? האם לא פרסנו לשרון שטיח אדום ליישום מדיניות ביטחונית ימנית, למרות התקשורת השונאת, השופט המשתיק, הפרקליטה המלשינה, התובעת הרודפת והפוליטיקאים המלעיזים (כל אלה שהוא מחזר אחריהם היום במרץ והם מחזירים לו חיבוק)?
שרון הצליח, כנגד כל הסיכויים, להפוך ניצחון מזהיר לתבוסה אידאולוגית שאין לה כפרה. הוא נכנע לשני הכוחות המזיקים ביותר: התקשורת והפוסט-ציונים. הוא קיבל את טענותיהם הרדודות ביותר והוא ניסה ליישמם בתוכנית מדינית שמאלית ביותר וחסרת תוחלת מדינית ופוליטית, בממשלה ימנית. כצפוי, הוא נכשל.
אך כשלונו לא הרתיע אותו. הוא פנה למתפקדי הליכוד, בכדי לחשק את שריו. והמתפקדים חישקו. אבל דווקא נגד ההינתקות. כך המיט על עצמו שרון כשלון שני. אך אנו עוד לא ויתרנו. עדיין האמנו ששרון יכול לחזור בו. שמשאל הליכוד, שהוא יזם והוא התחייב אליו, יחזיר אותו אל חושיו ויזכיר לו איזה מהפך אדיר התחולל בקלפיות לפני לא הרבה זמן.
אבל שרון, שאינו רגיל בהפסדים, רק התבלבל עוד יותר. מאז הוא הוגה תוכניות חדשות בכל יום, ומנסה למצוא את ניסוח המילים הנכון, שיוביל למעשה שאף אחד לא רוצה לעשות (את סיפורי "רוב העם" נשאיר לשמעון פרס יחד עם חזון אזור התעשיה הישראלי-פלשתיני הפורח בציר פילדלפי. יש להם אותה רמה של תפישת מציאות).
כל יום תוכנית. כל יום תפנית. כל יום הממשלה מאשרת, לא מאשרת; רושמת, לא רושמת; דנה, לא דנה; עם כפר דרום, בלי כפר דרום; מדורג, לא מדורג; עם ועדה מלווה, בלי ועדה מלווה; תוך שנה, שנתיים, חמש, אלף; תוכנית הינתקות, הינתקות חלקית, הינתקות חלקית רב שלבית, הינתקות מלאה חלקית, הינתקות מלאה חלקית מדורגת רב שלבית, הינתקות מסויגת מלאה, הינתקות מלאה מסויגת גורפת...
די. רק תקשורת חפצת פינוי ודוגמטית יכולה להמשיך לדווח בקור רוח על כל תוכנית יומית חדשה, מבלי לפרוץ בצחוק או לבקר התנהלות מדינית מבזה שכזו.
גם את זה, יש להודות - כבר בדוחק רב, קיבלנו. שרון הוא הרי רב זכויות ומעללים, ובימין נוטים לזכור חסדי עבר.
אבל כלו כל הקיצים כאשר שרון התחיל לתקוף על בסיס אישי את אנשי סיעתו, ובמיוחד את נתניהו. דווקא את מי שנתן לו את כל הסולמות ותמך בתוכנית ההינתקות אך ורק משיקולים ממלכתיים, מבלי לתקוף אותו אפילו פעם אחת (ובוודאי שלא על בסיס אישי), הופך להיות השעיר לעזאזל של כשלונות שרון. וזה לא בסדר. זה לא ממלכתי, וזה רע לימין.
שרון כמו אומר: תמות נפשי עם נתניהו. אם אני לא, גם הוא לא. אני נכשלתי, כעת אדאג שיורשי לא יצליח. ואין לכך כל סיבה הגיונית.
שרון הוא הרי היוצר של מחנות מופז-אולמרט כנגד מחנה נתניהו-לבנת-שלום. המחנאות הזו כשלעצמה לא הוסיפה כבוד או קולות לליכוד, אבל הבנו ששרון צריך גרעין תמיכה בלתי תלוי בנתניהו, והסכנו להתפתחות הזו. אבל כעת, במקום להכין את מעבר השלטון המסודר בתוך הליכוד, ליורש הטבעי והברור (בבחירות הבאות או בממשלה הבאה), שרון מוריש את השליטה לטומי לפיד ופרס, על חשבון נתניהו.
למען הסר ספק, לא נתניהו הוא כאן העניין. אם נתניהו היה עושה את אותו הדבר ליורשו, כאשר סופו כבר נראה באופק (מפאת התנהלות או גיל), אותה הביקורת בדיוק הייתה מוטחת בו. אבל זה לא מצב העניינים. נתניהו התנהל באופן שקול ואחראי, ונזהר מאוד בכבודו של שרון (שרון, כזכור, לא נזהר כ"כ בכבודו של מנחם בגין במצב דומה).
מצב העניינים הוא ששרון מחליש את נתניהו כדי לחפות על כשלונותיו בהפיכת ממשלת ימין לגיטימית לממשלת: "פינוי ועקירה, ללא תמורה".
כרגיל, מקורבי שרון (אנשי שלום עכשיו בתחפושת), מלבים את האש. להם זה טוב. ההתבטאות האומללה ביותר של "מקורב" שכזה הייתה: "שביבי יתמודד עם האמהות של החיילים". איזו תת-רמה. יועצו של מי שהביא עלינו את תנועת האמהות ואת תנועות הסרבנות המשוקצות, בעקבות מלחמת לבנון, משתמש בהם, לאחר שנכנע להם והפך את עורו, כנגד בן בריתו הפוליטי.
ובכן, לא. שרון, לא הכל אישי. התנהלותו של נתניהו נראית עניינית הרבה יותר מהתנהלותך בזמן האחרון. הימין, שכ"כ העריך אותך, מאבד את סבלנותו ואהבתו. אתה מקרב את הבחירות הבאות, או את הממשלה הבאה. ואף אחד, מלבד שונאיך המושבעים ויועציך השמאליים, לא רוצה בכך.
כן, מוקדם מדי שנתניהו יחליף אותך או שתרסק את הליכוד בבחירות. תישאר, אבל תישאר ליכודניק. חזור לניהול מלחמת חורמה בטרור, להחרמת ערפאת, להתמודדות הסיזיפית והקשה בזירה הבינלאומית, לבניית תוואי גדר על-פי האינטרסים של מי שאינו מפריד בין 49 ל-67, ולעשייה הלא ביטחונית (הרי לא הכל פלשתינים! יש גם מדינה לנהל, כמו שצריך להזכיר כל בוקר לשרי שינוי הכושלים מקצועית).
שרון, חזור הביתה. חזור אל תבונת הליכוד ומתינות הימין. למרות כל הטעויות שעשית, כל החישוקים שהצבת, כל ההתחייבות שנתת בלי צורך, נדע לקבל אותך בחיבוק אמיתי. לא כמו החיבוק שאתה מקבל עכשיו מהשמאל.
כן, אנו נדע לסלוח ולשכוח. נשמח לעזור לך להכשיר את נתניהו, לא להכשיל אותו. נשמח אם תלחם בטרור ותכנע לדמוקרטיה ולדין התנועה שנתנה לך את המושכות (בתנאי שתקיים את מצעה), במקום להכנע לטרור ולהלחם בתנועה. נשמח אם תנהל מדיניות במקום לזגזג. אם תשאר במקום לברוח. אם תחזור להיות ממלכתי ומדיני, ותפסיק עם הכביסה האישית המלוכלכת. אם תהיה לך שוב משנה מדינית ובטחונית במקום עורכי דין ותועמלנים. זה לא לכבודך, לא למעמדך, לא טוב לתנועה, לממשלה, לכנסת ולמדינה.
אל תשכח, הבוחרים חזקים יותר מכל מהדורות החדשות, מכל הדוברים מטעם, מכל היועצים והקשקשנים. אם אנו נתמוך בך, תוכל לכולם. בלעדינו, אף פרשן לא יועיל לך.
לכן אפשר אחרת. עוד לא מאוחר. מקסימום, תחליף את שינוי בחרדים (איום שמשמעותו האמיתית היא ששינוי ידעו לבלוע כל צפרדע, רק להישאר בממשלה). כל דבר אחר יהיה לרעת כולנו.
