בשאר אל-אסד בצרות

כפי שהפך כמעט להרגל מאז פרוץ מהומות הדמים בסוריה, ביום ו' האחרון מייד לאחר התפילות במסגדים יצאו המוני מפגינים לרחובות במספר מוקדים. ההפגנות הגיעו לערים המרכזיות, כולל דמשק וחלב, וניכר שההתנגדות למשטר מקיפה את כלל סוריה. מבין ההפגנות, עד כה, ניתן היה לראות בוודאות שההפגנה הגדולה ביותר התקיימה בעיר חמאה. בהפגנה זו השתתפו עשרות אלפי מפגינים ודרשו את הפלת המשטר. הייתה זו הפגנה ללא שימוש באלימות כאשר המפגינים מניפים דגל ענקי של סוריה.

יום לפני כן, המשטר אירגן הפגנת תמיכה בבשאר אל-אסד וגולת הכותרת בהפגנה זו הייתה הנפת דגל סוריה באורך של 2 ק"מ. לעומת זאת, המסר של המפגינים בחמאה הוא ברור: סוריה היא של העם ושל האזרחים הסורים והיא אינה של משטר אל-אסד! ניתן לומר שהמאבק כעת הוא על המדינה ועל סמליה.

במהלך ההפגנה בחמאה, ההמונים התקבצו במרכז העיר וקיימו תהלוכת המונים כשברקע אותם המקומות שהופגזו לפני כמעט 30 שנה על-ידי כוחות הביטחון הסוריים במהלך טבח חמאה, 1982. אז דובר במרד חמוש שהחוגים האיסלאמים ניהלו נגד המשטר, כעת מדובר בהפגנות ענק בלתי-אלימות שמתקיימות בעיקר ביוזמת צעירי העם הסורי.

שלושה חודשים מאז פרוץ ההפגנות בעיר דרעא, כאשר המחאה מגיעה כבר לבירת סוריה ומהווה איום קיומי וגם אתגר אזורי עבור המשטר, בשאר אל-אסד התייצב באוניברסיטת דמשק לנאום בפעם השלישית. הפעם בשאר לא הרבה להתבדח ולתבל את דבריו בפרצי צחוק מעושה כפי שנהג בנאומו הקודם למשל, אלא היה ניכר שהנאום מכביד עליו כמו גם המצב אליו נקלע משטרו. באותו יום שבו דווח על מעצר סטודנטים באחת האוניבסיטאות הגדולות בסוריה, בשאר בחר להראות בנאומו האחרון את הקשר ההדוק שיש לו, כביכול, עם ציבור הסטודנטים. מילות המפתח בנאום היו "דיאלוג לאומי" והרעיון המרכזי הוא שכל ההחלטות בסוריה יתקבלו במסגרת הסכמה לאומית. כך למשל, חוק הבחירות וחוק המפלגות יעודכנו במסגרת "דיאלוג לאומי".

קצת קשה להבין למה בדיוק בשאר אל-אסד מתכוון בסיסמאות אלה, בפרט לנוכח ההתפתחויות בהווה בסוריה, כאשר קבוצות האופוזיציה והמפגינים אינם רואים עוד את משטר אל-אסד כחלק מהעם ומהעתיד הסוריים. גם בנאומו זה, אשר היווה ניסיון כמעט נואש מצדו להרגיע את הרוחות וליצור הסכמה כללית בשם האינטרס הלאומי, בשאר הוכיח שהוא מנותק מהעם. הבטחות קונקרטיות מצדו לגבי שיפור רווחת אזרחי סוריה, מלחמה בשחיתות ומיסוד חירויות פוליטיות וזכויות אזרח, על-פי דבריו שלו עצמו , עתידות להיתקל בביורוקרטיה מסורבלת. משמע, במקרה הטוב מדובר בחודשים, במקרה הפחות טוב, מדובר בהבטחות שאין מאחוריהן כוונה רצינית.

את השליש האחרון של נאומו בשאר הקדיש ל"בעיה" שקיימת בסוריה. בכך הוא חשף למעשה את המצוקה שבה נתון משטר אל-אסד. בהתאם לכך, בשאר החל לאיים על כל אותם אלה שיש להם חלק באלימות (כאשר ברור שהוא מתכוון למפגינים): "אלה ששופכים דם או מסייעים לכך, יתנו את הדין על כך"! בהמשך לכך הוא קרא לכל אותם אלה שברחו מסוריה לשוב חזרה, כשהוא מנמק זאת בכך ש"המדינה תמות ללא הבנים שלה".

כאשר אלפי אזרחים סורים חונים סמוך לגבול עם טורקיה, ובכוונתם להצטרף לאלה שחצו זה מכבר את הגבול (לטורקיה), וכאשר הצבא הסורי פוגע באזרחים שנסים על נפשם, ברור שדבריו האחרונים של בשאר טומנים בחובם איום. כדי להסוות את האיום, בשאר המשיך לבקש מכל אזרח ומכל משפחה שהיגרו לחזור לסוריה, תוך שהוא טוען שהצבא נמצא בשטח על-מנת להגן עליהם. דבריו אלה שסחטו מחיאות כפיים מהקהל שנוכח באולם ההרצאות באוניברסיטה, אמורים להדליק נורה אדומה לא רק בקרב אותם אזרחים שכבר יצאו את גבולה של סוריה ואלה שנמצאים עכשיו סמוך לגבול הטורקי, אלא בקרב כלל אזרחי סוריה. שכן, מי יודע מה צופן להם גורלם בהתחשב בשימוש הנרחב בכוחות צבא שמשטר אל-אסד נקט נגדם עד כה.

אין תמה שמייד לאחר נאומו של בשאר החלו הפגנות נוספות בסוריה. אין גם כל הפתעה בכך שתנועות אופוזיציה סוריות, ביניהן "האחים המוסלמים", מיהרו להגיב שאין כל חדש בדבריו של בשאר וכי יש להמשיך את המהפכה למטרת הפלת המשטר. תגובות אלה שעיקר עניינן בהמשך ההפגנות נגד המשטר מקבלות תוקף הלכתי מאת ראש התאחדות אנשי הדת הסורים, השיח' מוחמד עלי אל-סאבוני. בראיון שנערך עמו ב-19 ביוני ברשת אל-ג'זירה, אל-סאבוני קורא להמונים הסורים לצאת ביום שישי הקרוב להפגין בכל המחוזות והערים בו זמנית.

את ההפגנות האלה הוא מכנה בשם "יום שישי של ההיחלצות" (ג'מעת אל-ח'לאס). פירושו של דבר שהוא מעודד את המפגינים להיחלץ משליטת משטר אל-אסד. בהקשר זה, אל-סאבוני משתמש במונח ג'האד ובכך יש חידוש בתפיסת המאבק נגד משטר אל-אסד. זאת למרות שאיש הדת הבכיר, אל-סאבוני, מבהיר שמדובר בג'האד בדרכי שלום, ללא שימוש בנשק. במקביל לכך, "האחים המוסלמים" בסוריה מטיפים מזה שבועות להקרבה במאבק נגד המשטר.

שני הצדדים, המפגינים ומשטר אל-אסד, נכון להיום דבקים כל אחד במטרתו הוא. בעוד הראשונים רוצים בהפלת המשטר, השני שואף למגר את ההפגנות. נחישותם הגוברת של הצדדים, כל אחד בהתאם לרצונו הוא, אינה עשויה להוביל, אלא להסלמה נוספת במהומות הדמים. מבחינת השימוש בכוח העדיפות כרגע בצד של המשטר. אולם כפי שבשאר אל-אסד אמר בנאומו האחרון: הפתרון לאירועים בסוריה הוא פוליטי ולא צבאי. באמרו זאת, כלל לא בטוח שבשאר מבין שחלק גדול מכלל אזרחי סוריה מעוניינים בהפלתו ובכך הוא ממשיך להיות מנותק מהעם. מגמה זו של ניתוק והתעלמות מדרישותיו הבוערות של חלק גדול מהעם עשויה בסופו של יום להיות בעוכריו ולהוביל לסילוקו.