באוניברסיטת חיפה השתגעו לגמרי. הרצון להתחשב-כביכול בסטודנטים הערבים הלומדים שם גרם לראשיה להימנע מהשמעת ההמנון הלאומי בטקס הסיום שנערך בפקולטה למשפטים. אין לדעת של מי היה הרעיון המעוות הזה אבל ברור שהוא מסמל ציון דרך נוסף. לא עוד גאווה לאומית ולא עוד חדווה על שהעם היהודי מצא לעצמו סוף-סוף מקום שבו הוא יכול לבטא את מאווייו הלאומיים לאחר שנות גלות ארוכות ומתישות, אלא רפיסות-דעת מדאיגה שסופה יהיה, ללא ספק, רע ומר. כמו סופם של יהודי אירופה שכל העת סברו שאם רק ייעתרו לדרישות כאלה ואחרות של 'היודנראט' שהם הקימו לעצמם, הנאצים יתרצו ויוותרו על תוכניותיהם להשמדת יהדות אירופה כולה - עד לאחרון בניה ובנותיה.
זה לא עבד שם - ולא זה לא יעבוד גם כאן. הערבים, כמו מחריביה של יהדות אירופה, בדרכם שלהם, עושים את כל אשר לאל ידם כדי להחריב את מדינת ישראל. 'המדינה הפלשתינית' שהם רוצים לעצמם תכרסם במדינה היהודית מבחוץ בעוד שמבפנים יעשו הערבים, אלה המחזיקים בתעודות הזהות הכחולות, את כל שביכולתם, תוך ניצולו של
חופש הביטוי, וזכויות יסוד אחרות, כדי לחבל בחוסנה הלאומי.
כאשר הכריז דוד בן-גוריון על הקמתה של מדינה יהודית, הלוא היא מדינת ישראל, היה ברור לכול, גם לערבים שהתגוררו באותה העת בתחומיה של המדינה הצעירה שזה עתה קמה, שפה יהיה ביתו הלאומי של העם היהודי. אז נכון שלא היו אז לערבים הרבה ברירות - אבל זה לא כל כך משנה. מי שבחר להישאר בתחומיה של המדינה היהודית, על כל סמליה הלאומיים, ידע שיש לכך מחיר. מחד, הטבות מפליגות של מדינה מודרנית-מערבית, ומאידך, ויתור על שאיפות לאומיות וקבלת עולה של מדינה שבה הרוב היהודי יקבע את הנורמות שלה.
האמת היא שהערבים לא היו אז רבים ושרובם היו נתונים תחת משטר צבאי, אבל זה לגמרי לא משנה את מסמך-היסוד של מדינת ישראל, ולכן אם הערבים, אלה שרואים את עצמם כבני 'העם הפלשתיני', רוצים לשנות סדרי בראשית הם צריכים לדעת שהם לא יוכלו לעשות את זה כאן. יש הרבה מאוד מדינות ערביות - ובראשן ירדן. מימוש הזכויות הלאומיות שלהם יכול להיעשות רק שם. מעבר לירדן. לא כאן. לא בחיפה ולא בבאר שבע ולא ביפו. וגם לא בחברון או בשילה או בבית אל. העם היהודי לא חזר לכור מחצבתו כדי להקים כאן עוד מדינה ערבית.
אולם הבעיה האמיתית שלי היא לא עם הערבים. אותם אני יכול להבין. מה שהם רוצים, לשנות את אופייה של המדינה היהודית, הוא מאוד לגיטימי. מבחינתם, כמובן. הם רוצים גם 'מדינה פלשתינית' בגבולות 67', נקייה מהיהודים, וגם להפוך את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית וגם להשאיר את מדינת ירדן כאופציה נוספת להשתלטותם. תורת השלבים שלהם אף פעם לא הייתה ברורה יותר - וכאשר הם ידרשו, למשל, אוטונומיה תרבותית-לאומית לכפרים בגליל או בוואדי ערה בתמיכה של הרוב שיש להם באו"מ יהיו, כנראה, גם יהודים, עקומי-מחשבה, כאלה שמאסו ביהדותם, שיתמכו גם בזה.
ולכן אני שואל כעת, נוכח תופעות כה מחליאות, ולא רק באוניברסיטת חיפה, היכן הרוב הדומם. למה לא קמים בנותיו ובניו של העם היהודי, אלה הנמנים עם הרוב השפוי, וקובעים עד כאן. זכויות אזרחיות מגיע לערבים. זכויות לאומיות -לא ולא. ומי שלא רוצה לחיות תחת דגל הכחול-לבן צריך להתכבד ולקום ולעזוב אותנו.
לא ניתן, פשוט לא ניתן, לחרבן על סמליה הלאומיים של המדינה היהודית.
