מדריך לכבד שומני

מחלת הכבד השומני שאינה כתוצאה מאלכוהול (Nonalcoholic Fatty Liver Disease] (NAFLD] הוכרה בשנים האחרונות כנטל רפואי רב משקל. חשיבות המחלה נובעת הן משכיחותה הגבוהה באוכלוסיה הכללית והן מהיותה גורם סיכון משמעותי להתפתחות נזק כבדי, החל מדלקת Nonalcoholic Steatohepatitis) - NASH), ועד שחמת, אי-ספיקה כבדית וסרטן הכבד. יתרה מכך, ידוע כיום כי NAFLD הינו הביטוי הכבדי של הסינדרום המטבולי. סינדרום זה המשלב סוכרת, יתר-לחץ דם, השמנה והפרעה בשומני הדם, ונחשב לאחד מגורמי הסיכון המוקדמים למחלת לב איסכמית.

שכיחות

NAFLD מוכרת כיום כמחלת הכבד השכיחה ביותר בעולם המערבי, עם שכיחות מוערכת של 30%-20% באוכלוסיה הכללית. שכיחות NAFLD בבעלי עודף משקל ושמנים מגיעה ל-80%-70% ובחולי סוכרת מסוג 2 ל-50%.

מדאיגים במיוחד הם הנתונים שמראים, כי NAFLD הפך למחלת הכבד השכיחה ביותר בקרב ילדים. שכיחות NAFLD בקרב ילדים הוערכה ב-2.6% לפני עשור ולאחרונה הוערכה ב-5% בילדים במשקל תקין.

השכיחות גבוהה הרבה יותר בקרב ילדים שמנים - 38% וילדים עם סוכרת מסוג 2 עד 48%. באחד המחקרים הבודדים בהם נעשתה הערכה של מבנה הכבד (היסטולוגיה) בילדים נמצא, כי ל-23% מהילדים עם כבד שומני, יש כבר מצב מתקדם של דלקת ומתוכם ל-9% יש צלקת משמעותית או שחמת.

גורמים לכבד שומני

השמנה הינה גורם הסיכון העיקרי ל-NAFLD, אך ישנם גורמים התנהגותיים נוספים כגון דיאטה לא בריאה וחוסר פעילות גופנית. קיימת הסכמה כי גורמים התנהגותיים מעורבים בהתהוות כבד שומני כשההיבטים החשובים ביותר הינם צריכת אנרגיה מופרזת והרכב תזונה לקוי. בנוסף, מחקרים הראו כי אורח חיים הכרוך בישיבה (לדוגמה עבודה במשרד) מהווה גורם סיכון בפני עצמו לכבד שומני.

פעילות גופנית

במחקר שבוצע בישראל על תת מדגם של סקר הבריאות והתזונה הלאומי הראשון מב"ת (350 איש) נמצא, כי אנשים שאובחנו כסובלים מ-NAFLD, ביצעו פחות פעילות גופנית בשעות הפנאי. ניקוד גבוה יותר של ביצוע פעילות גופנית נמצא בקשר הפוך עם NAFLD ובמיוחד הקשר עם פעילות אנאירובית (אימון התנגדות). אין בממצא זה משום הפתעה, כיוון שמחקרים קודמים הראו כי פעילות גופנית באה לידי ביטוי באופן מיוחד בהפחתת רקמת השומן בבטן (השמנה אבדומינלית-בטנית) שהוכחה כגורם סיכון משמעותי ל-NAFLD.

פעילות גופנית עשויה לסייע בטיפול ב-NAFLD גם דרך מנגנונים אחרים. פעילות גופנית, ללא ירידת משקל או שינוי הרכב גוף, משרה רגישות לאינסולין ומשפרת חילוף חומרים של גלוקוז. בנוסף, פעילות גופנית משפרת גם חילוף חומרים של חומצות שומן על-ידי השריית פרוקן. פעילות אנאירובית אף מעלה מסת שריר באופן משמעותי יותר מפעילות אירובית. הגדלת מסת שריר מאפשרת ניצול יעיל יותר של גלוקוז ב"עלות" נמוכה יותר של הפרשת אינסולין.

בניסוי שהוצג לאחרונה בכינוס הכבד האירופאי, נבדקה השפעת אימון גופני אנאירובי (אימון התנגדות) של שמונה שבועות על כבד שומני. האימון הפחית את כמות השומן בכבד ושיפר את רמות הגלוקוז בסרום גם ללא ירידת משקל. איגוד הלב האמריקני ממליץ על שילוב אימון אנאירובי בסך הפעילות הגופנית המומלצת בתדירות של פעמיים בשבוע לפחות. אימון התנגדות כולל כל פעילות המפעילה ומחזקת את השריר מהרמת משקולות ועד יוגה.

בימים אלו נערך מחקר ביחידת הכבד השומני באיכילוב שבודק השפעת אימון גופני אנאירובי על כבד שומני וכולל אימון מודרך בחדר כושר בלווי של מאמן כושר ופיזיולוג ובדיקת אולטרסאונד כבד משוכללת המספקת גם את כמות השומן בכבד.

ויטמין E

ויטמין E הוא ויטמין נוגד-חימצון מסיס שומן טבעי הנמצא בפירות וירקות דוגמת ברוקולי, קווי וכן באגוזים, בוטנים, שקדים ושמן חמניות. מספר מחקרים קטנים הדגימו יעילות מתן במינון של 800 יחידות ביום של ויטמין E בהורדת אנזימי כבד ובמניעת נזק כבדי.

לאחרונה, פורסם מאמר גדול שהראה ירידה משמעותית במדדי נזק כבדי בביופסיה וירידה באנזימי כבד בחולי כבד שומני ללא סוכרת שטופלו בויטמין E מול אינבו, במעקב שנמשך כשנתיים.

מחקר נוסף בילדים ומתבגרים עם מחלת כבד שומני הראה ירידה בסימני נזק כבדי, אך לא הגיע למשמעות סטטיסטית לעומת אינבו. מחקרים קודמים שבדקו יעילות הטיפול בויטמין E במחלות לבביות ובסוכרת הראו עליה קטנה בתחלואה ובתמותה בחולים שטופלו ברמות גבוהות של ויטמין E, לכן הטיפול היום אינו מומלץ באופן גורף, ואינו מומלץ בחולי סוכרת או בחולים עם שחמת.

חומצות שומן אומגה 3 (Omega 3 fatty acid)

חומצות שומן אומגה-3 הוכחו כיעילות במניעת מחלות דלקתיות ומחלות לב. בניסוי קליני שנערך לאחרונה והוצג בכינוס הכבד האירופאי האחרון, נמצא שתוספת של 3 גרם אומגה-3 ביום במשך שנה הפחית את כמות השומן בכבד ללא קשר לירידת משקל, אך לא שיפר צלקת או דלקת בכבד.

גם בניסויים קודמים בבני אדם נצפתה תועלת בתוספים של 3-1 גרם שמן דגים ליום בהפחתת השומן הכבדי וכן בהורדת אנזימי כבד. עבודות רבות בבעלי חיים הדגימו כי שמן דגים מסייע לכבד "להיפטר" מעודפי השומן בכבד וכן מסייע בהפחתת הדלקת בכבד. מקורות טובים לחומצות אלה הם דגי מים עמוקים כמו: סלמון, בקלה טונה וסרדינים. איגוד הלב האמריקני ממליץ על אכילת דגי מים עמוקים לפחות פעמיים בשבוע למניעת מחלות לב.

גדילן מצוי (Milk thistle)

גדילן מצוי הינו קוץ הצומח בטבע בארץ. הוא אחד מצמחי המרפא העתיקים והנחקרים ביותר בטיפול במחלות כבד והוא נחקר הן בבעלי חיים והן בבני אדם. הרכיב הפעיל בצמח נקרא silymarin והוא פועל-כנוגד חמצון ודלקת וכמעכב את תהליכי התפתחות הצלקת בכבד ומעודד תיקון של הרקמה הכבדית. כמו-כן, נמצא מועיל בהפחתת תנגודת לאינסולין המהווה את אחד הגורמים העיקריים להתהוות כבד שומני.

סילימרין נמצא גם יעיל בהורדת אנזימי כבד (ALT ,AST). למרות התוצאות המבטיחות, אין כרגע המלצה של חברות מקצועיות לחקר מחלות כבד, לתת גדילן מצוי באופן גורף לחולי כבד שומני כיוון שדרוש מחקר נוסף ויש לבדוק שאינו מגיב עם תרופות אחרות שנוטל המטופל. יש להתייעץ על נטילת התוסף עם הרופא המטפל.

קפה

קפה הוא חומר טבעי בעל תכונות אנטי-חימצוניות חזקות. לאחרונה מתרבים המחקרים המראים ששתיית קפה (במינון של 3-2 כוסות ליום) קשור לירידה בסיכון להתפתחות סרטן הכבד, מחלת כבד אלכוהולית ועליה באנזימי כבד.

מחקר בחיות הראה, שתוספת קפה (במינון שווה ערך לשתי כוסות ליום), הקטינה בצורה משמעותית את כמות השומן בכבד וכן את כמות הדלקת והנזק הכבדי. במחקר שכלל 245 אנשים (חולי כבד שומני וקבוצת ביקורת) הודגם ששתיית קפה הייתה קשורה לירידה בהשמנה, ירידה בתנגודת לאינסולין וירידה בסימני נזק כבדי. כיום אין המלצה גורפת לשתיית קפה בחולי כבד שומני, כיוון שדרוש מחקר נוסף.

חומצת מרה (Ursodeoxycholic acid)

זוהי חומצת מרה הנמצאת בריכוז נמוך במלחי המרה בגוף. מתן החומצה משמש כטיפול במחלות כבד של דרכי המרה, לדוגמה שחמת מרתית ראשונית (Primary Biliary Cirrhosis-PBC). לאחרונה נעשה שימוש בחומצת מרה זו לטיפול במחלת הכבד השומני עם תוצאות משתנות.

מספר מחקרים לא הראו יעילות של שימוש בתרופה לעומת אינבו. לעומת זאת, מחקר אחרון הראה ירידה בסימני דלקת בחולי כבד שומני שטופלו במינון גבוה של חומצת מרה. שילוב של חומצת מרה עם ויטמין E הראתה אף היא יעילות בהורדת סימני דלקת בחולי כבד שומני.

סיכום:

מחלת הכבד השומני על דרגותיה השונות הינה מחלה שכיחה ביותר באוכלוסיה בעולם המערבי. בעוד שבעבר המחלה נחשבה למחלה שפירה, היום ידוע שהיא עלולה להתקדם לדלקת, צלקת, שחמת, ואף לכשל כבדי וסרטן כבדי. בנוסף המחלה נמצאה קשורה להתפתחות סוכרת ומחלות לב. היום אין תרופה יעילה המונעת התקדמות או התפתחות המחלה ולכן יש עניין רב בהשפעת תכשירים טבעיים ושינוי הרגלי חיים על התפתחות המחלה. בסקירה הנוכחית סקרנו את המידע הקיים לגבי השפעת התכשירים הטבעיים העיקריים ופעילות גופנית על התקדמות והתפתחות המחלה.