השופט: נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יוסף אֵלון

המועד: יום שלישי, 24.05.2011, שעה 11:30

הנושא: ערעורים פליליים

הנשיא יוסף (ספי) אֵלון יושב בראש הרכב הכולל גם את השופטים יעל רז-לוי וברוך אזולאי, והוא הנותן את הטון בדיון. את הדיון הזה יש לחלק לשניים: שני ערעורים קצרים ופשוטים, ועוד אחד מורכב ובעייתי. לכל האורך בראשונים ניכרים שני קווים: בקיאותו המדהימה של אלון בפרטי התיקים ובתקדימים הרלוונטיים, וחוסר סבלנותו כלפי הטיעון בעל-פה לאחר שהוא וחבריו כבר גיבשו את דעתם לנוכח הטיעונים בכתב. השלישי הוא סיפור שונה.

במקרה הראשון הוגש ערעור על חומרת העונש על הסעת שוהה שלא-כחוק, בנימוק לאפליה מול אחיו של אותו נאשם שקיבל עונש קל יותר. "אתה רוצה שנוסיף לאחיו שישה חודשים?", שואל אלון בציניות את הסניגור. אחרי דקה או שתיים הוא חותך ומתמצת את הערעור בארבע מילים: לא נשמרה אחידות הענישה. כאשר בזמן תשובתו של התובע מדבר אחד הסניגורים עם מרשו שבתא העצורים, אלון מגיב מיד: "אנחנו לא יכולים לעבוד ככה. אולי תצא איתו לחדר [המפגשים]".

גם התובע לא זוכה ליותר מאשר דקה-שתיים, ואלון מכתיב במהירות, בתמציתיות ובצורה רהוטה (בהחלט שיעור בכתיבת פסקי דין) את החלטת ההרכב: הערעור נדחה. הוא גם מוסיף כמה מילים נוקבות שלא לפרוטוקול: "זה ערעור שלא היה צריך להגיש אותו".

"אדוני יודע שאנחנו לא יושבים כערכאת ערעור"

גורלו של הערעור הבא אינו טוב יותר. אסיר עתר נגד ההחלטה שלא לנכות שליש ממאסרו, ואלון נשמע קצר רוח: "הוא [ממילא] משתחרר בעוד חודש", מזכיר אלון לסניגור. "אדוני יודע שאנחנו לא יושבים כערעור על ועדת השחרורים אלא כביקורת מינהלית. החלטת הוועדה - תגיד עליה מה שאתה רוצה; היא לא בלתי סבירה". מסתבר שהאסיר מרצה כעת עונש מאסר על עבירות סמים שביצע כאשר היה בחופשה בעת מאסרו הקודם, ואלון מסביר: "כאשר ועדה צריכה להחליט האם האיש ראוי לאמון ומגיעה לו מתנה של שחרור מוקדם, היא אומרת: נשחרר אותו כדי שיעשה את זה עוד פעם?"

הסניגור מתעקש לא להבין את הרמז וממשיך לדבר על תוכנית שיקום שהכינה הרשות לשיקום האסיר עבור מרשו, אבל אלון קוטע אותו. כאשר התובעת מתחילה להגיב, אלון נשען אחורה ועוצם את עיניו, אבל שומע כל מילה: "זה גם כתוב בתגובה", הוא מעיר לה. הסניגור עוד זוכה לומר כמה מילות תגובה, ואלון מכתיב את החלטתו. כאשר רז-לוי לוחשת לו משהו תוך כדי, הוא אומר "בסדר" בטון ובהבעה של "אל תפריעי לי". כצפוי, הערעור נדחה.

"זה עם מע"מ או בלי מע"מ?"

התיק השלישי נוגע לשניים מנאשמי פרשת "הונאת המיליארד" - חשבוניות פיקטיביות ב-6 מיליארד שקל ובהן מע"מ של מיליארד שקל. שלמה עזרן ודוד שבת מבקשים לשחרר את הסניגוריה הציבורית מייצוגם, ומאחר שבית משפט השלום דחה את בקשתם - הם מגיעים לאולמו של אלון. הפעם הוא הרבה יותר סבלני, משום שמדובר בבעיה של ממש: האם ניתן לכפות סניגור על נאשם ונאשם על סניגור? האם בית המשפט יכול, מבחינת תחושת הצדק, לאפשר לנאשמים בתיק כה סבוך (כמעט 300 עדים ואלפי מסמכים) לייצג את עצמם?

עזרן פותח באומרו, שכל סניגור פרטי אליו פנה, מדבר של שכר טירחה של כמיליון שקל. אלון שואל בחיוך: "זה עם מע"מ או בלי מע"מ?" עזרן, שמן הסתם אין לו מצב רוח לבדיחות, משיב בקול מיואש: "זה כבר לא משנה". לדבריו, הוא צריך חצי שנה עד שהוריו ימכרו את ביתם ויגייסו כך את הכסף להגנתו. אלון מכתיב לפרוטוקול את דבריו של עזרן ואומר לו: "תעקוב אחרי מה שאני כותב. אני מתמצת את הדברים שלך, אם משהו לא מדויק - תגיד לי".

אלון, הפעם כאמור סבלני מאוד, מסביר לעזרן: "אם נשחרר את הסניגוריה, המשפט לא יוכל להתנהל בלי שתהיה מיוצג, ותהיה עצור שמונה-תשעה חודשים לפני שהמשפט בכלל יתחיל. אתה מוכן לדבר הזה?" עזרן, שכמו כל יתר הנאשמים נעצר עד תום ההליכים, משיב בחיוב. אלון מקפיד להוסיף לתשובתו לפרוטוקול, שאין בכך כדי להביע הסכמה עקרונית להמשך המעצר, שכן עזרן מערער על מעצרו.

הרשימה הפנטזיונרית של שבת

בעוד עזרן מנמק את עמדתו בחוסר אמון מוחלט כלפי הסניגוריה הציבורית, לשבת יש נימוק אחר: "אני מכבד מאוד את הסניגוריה, כבר זיכו אותי פעמיים, אבל אנחנו לא צריכים פה עורכי דין פליליים אלא כאלה שמבינים במיסים ובכלכלה". על פתק קטן הוא רשם את שמות המועמדים שלו: משרד גולדפרב-לוי, משרד יגאל ארנון, מאיר מזרחי, שי ברגר, אלתר ושות'. רז-לוי אינה מתאפקת ופורצת בצחוק לשמע הרשימה הפנטזיונרית של שבת. גם הוא יודע שזה אינו מציאותי, ולכן הוא מודיע שבכוונתו לייצג את עצמו ומבקש להכניס לתאו את הציוד הנחוץ: די-וי-די, מחשב, אוגדנים, ספר חוקים, ספר משפטים. רז-לוי מעירה: "גם בשביל זה תצטרך עורך דין, להגיש עתירה".

אלון מנסה להיות מעשי: "סניגור פרטי תוכל לקחת?". לשבת יש תשובה מקורית: "אני לא צריך, אני יכול לייצג את עצמי. אני כבר מוכן לעשות איתם עסקת טיעון על שנה בפועל, לפנים משורת הדין". "זה היה מעניין", מגיב אלון על ההצעה הנדיבה.

כעת ניתנת רשות הדיבור לנציגי הסניגוריה הציבורית והמדינה. הראשון אומר שהסניגוריה תוכל להתארגן לטפל בתיק, למרות שהוא גדול בהרבה מאלו הנמצאים בדרך כלל בטיפולה, אבל "צריך לכבד את רצונו של הנאשם, גם אם זו טעות שתגרום לו נזק גדול". נציג המדינה - שאת דבריו מתמצת אלון בצורה יפה מאוד עבור הפרוטוקול - אומר שהוא משאיר את ההכרעה לבית המשפט.

רגע לפני סוף הדיון, אלון פונה שוב לשבת המתערב ללא הרף: "גם אם תייצג את עצמך תדבר ככה? סניגור טוב הוא לא זה שמדבר הכי הרבה, אלא זה שמדבר הכי מעט. אתה הולך לעשות לעצמך פיצול אישיות. סניגור צריך להיות מסוגל לתת ללקוח שלו בעיטה ברגל ולהגיד לו לשתוק. אם עורך דין פרטי לא יעשה לך את זה שלוש פעמים בחצי שעה - תפטר אותו. קח כבר עצה בחינם".

ההרכב מודיע שהוא דוחה את מתן ההחלטה, ואלון מוסיף מיוזמתו עוד בקשה אותה הוא שם בפי הצדדים: ההחלטה תישלח בדואר, על-מנת שלא יהיה צריך להטריח את כולם עד באר שבע.

השורה התחתונה: שופט יעיל מאוד ובעל בקיאות עצומה בחומר. ואולם, אם הוא סבור שהטיעון בעל-פה מיותר אחרי הטיעונים בכתב - מן הראוי שיודיע על כך מראש לצדדים ויקציב להם זמן, במקום לקטוע אותם בצורה לא נעימה שגם אינה מוסיפה כבוד לכל המעורבים. מצד שני, ראויה לשבח סבלנותו בנושא ייצוגם של נאשמי הונאת המיליארד.

יעילות: 9

מזג שיפוטי: 7