בתום דיון סוער שארך שמונה שעות, החליטה ביולי אשתקד המועצה הארצית לתכנון ולבנייה לחזור בה מהחלטה קודמת שקיבלה כמה חודשים לפני כן, באשר לנקודת קליטת הגז הטבעי שיופק מקידוח תמר.

אותה החלטה איפשרה לשותפות במאגר הגז תמר, כ-100 ק"מ מערבית לחופי חיפה, להזרים את הגז מן הקידוח למישור החוף הצפוני. בפני המועצה עמדו כמה חלופות למיקום נקודת הנחיתה והטיפול בגז, ובהן חיפה, חדרה, קיסריה, עין איילה, סביבת קיבוץ מעיין צבי ומושב דור. חוות דעת מקצועית הצביעה על דור כחלופה המועדפת. זאת, כדי לחברו ישירות למערכת הולכת הגז הארצית המסתעפת סמוך לחוף דור. ואולם, כוונה זו עוררה התנגדות חריפה מצד תושבי היישובים הסמוכים. אלה פתחו בקמפיין ציבורי אגרסיבי, שגבר בקלות על הרפיון שגילו משרד התשתיות ורשות הגז.
בהחלטתה המחודשת קבעה המועצה כי יש לבחון הקמת פלטפורמה ימית שעליה יבוצע ניקוי חלקי של הגז - עוד לפני שיוזרם אל החוף. היות שבחינה זו צפויה להימשך כמה שנים - בעוד המשק הישראלי זקוק לגז מתמר כבר בתחילת 2013 - נאלץ משרד התשתיות להורות לשותפות תמר על הזרמת הגז מתמר לכיוון דרום.

לפיכך, החלו השותפות בפרויקט של כ-3 מיליארד דולר להזרמת הגז מתמר דרך האסדה הקיימת סמוך למאגר הגז "מארי B" שמול אשקלון, ודרך צינור הגז המוגבל שמוליך כיום את הגז ממאגרים אלה לחוף אשדוד.

אלא שפתרון זה נתפש כיום כזמני בלבד. הזרמת כל הגז הישראלי דרך תחנה אחת, הנמצאת בטווח הקסאמים שנורים מרצועת עזה, טומנת בחובה סיכון עצום למשק שנשען על גז לייצור כמחצית מהחשמל הדרוש לו. בנוסף, תחנת הקליטה המוגבלת באשדוד לא תאפשר הזרמת נפחי גז גבוהים כפי שמתעתדות שותפות תמר להזרים - והזרמה לצפון המדינה עשויה להגביר את יכולתן לשווק את הגז בקצב מהיר יותר, ולהגדיל בכך את רווחיות הפרויקט. לפיכך, הקמת תשתית צפונית עדיין ניצבת על הפרק - בייחוד לאחר תגלית הגז בלווייתן.

אלא שבינתיים, במסגרת אותה החלטה שקיבלה המועצה הארצית לפני שנה, נוספה לרשימת החלופות היבשתיות שנבדקו עד אז במישור החוף הצפוני, חלופה נוספת: קרקע ששימשה בעבר את מפעלי תעשיות אלקטרוכימיות ופרוטרום במפרץ עכו.

מפעל תעשיות אלקטרוכימיות נקלע לקשיים כבדים בתחילת שנות ה-2000 (ראו מסגרת), וביולי 2003 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה על הקפאת הליכים נגדו. לאחר שריפת ענק שפרצה במפעל באותה השנה, לא שב כבר המפעל לעבוד, ובמאי 2004 הוגשה לבית המשפט בקשת פירוק בגין חובות שצבר בסך כ-900 מיליון שקל - בעיקר לבנקים לאומי, הפועלים ודיסקונט. למנהלי הפירוק מונו שתי דמויות בולטות בעולם העסקים של ימינו: רו"ח גבי טרבלסי, שבין שלל עיסוקיו הוא נמנה עם בעלי קרן המנוף אוריגו; ועו"ד צוריאל לביא, שותף במשרד עורכי הדין ליפא, מאיר ושות' וכיום מבעלי קרן המנוף בראשית.

משך שנים עסקו טרבלסי ולביא במכירת נכסי המפעל שנותרו שוממים. לאחר פינוי מכלי החומרים המסוכנים מן המפעל וניקוי ראשוני של פני הקרקע, הם התפנו גם לשיווק שטח המפעל. החל ב-2006 פירסמו המפרקים כמה הזמנות לרכישה של שרידי המפעל וכן של הקרקע המשתרעת על פני 430 דונם של מפרץ ים. המפרקים ניהלו ארבעה סבבי משא-ומתן באותן שנים.

ואולם, העובדה כי הקרקע סובלת מזיהום תת-קרקעי חמור, לרבות חומרים מסוכנים כמו כספית וכימיקלים אחרים, הרתיעה רוכשים פוטנציאליים. בעיריית עכו שקלו לנכס את הקרקע ולממן את ניקוייה באמצעות שיווק משבצות קרקע ליזמי נדל"ן. ראש העירייה, שמעון לנקרי, אף דיבר על תוכניות העיר להפיכת האזור לטיילת ולהקמת שדרת מלונות. ואולם, תוכניות אלה נתקלו במציאות חדשה לאחר החלטת המועצה הארצית ביולי 2010.

לצורך יבוא הכימיקלים הדרושים למפעל ה-P.V.C הקימה תעשיות אלקטרוכימיות "נמל צף" - מעין מקשר ימי שאיפשר את הזרמת החומרים אל החוף ללא צורך לעגון בנמלי חיפה או אשדוד. תשתית המפרץ הטבעית, לצד תשתית המקשר הימי הבסיסית, הפכו את המתחם בין לילה ליעד אטרקטיבי עבור חברות הגז. לאחר שהתברר כי הלובי החקלאי והאזרחי של אזור חוף הכרמל לא יאפשר כנראה הקמת תחנת קליטת גז במקום, החלה כאמור מיד ההתעניינות במפרץ עכו.
אל מנהלי הפירוק פנתה בחלוף כמה שבועות קונטק מדיקל ויז'ן והביעה התעניינות ברכישת הקרקע. החברה הסכימה לרכוש את השטח במצבו הנוכחי, בידיעה שהוא מכיל חומרים מסוכנים ואף נגוע בזיהום תת-קרקעי - שניקויים עשוי להסתכם בעלות של כ-50 מיליון שקל. כמו-כן, הסכימה הרוכשת לאשר כי היא מודעת לכך שחלק מן השטח הופקע לטובת רכבת ישראל - וכי השטח נושא בחובות עבר לעיריית עכו ולמינהל מקרקעי ישראל בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.

עיון ברשם החברות גילה במפתיע כי ב-65% ממניות החברה מחזיקים עו"ד נחמה סנה ובעלה ניצן. סנה מכהנת זה כשנתיים כיו"ר דירקטוריון חברת חוצה ישראל הממשלתית. זאת, לאחר שב-2008 פרשה בתום ארבע שנות כהונה מתפקידה כיו"ר דירקטוריון חברת נתיבי גז (נתג"ז), החברה הממשלתית שאחראית על הקמת תשתית הולכת הגז הטבעי ביבשה.

סנה מחזיקה במשרד עורכי דין המתמחה בטיפול בענפי ההיי-טק וההון סיכון, ובמשך 15 שנה שימשה יועצת משפטית ומנהלת משאבי אנוש של קבוצת רד בינת. בענף האנרגיה הביעו לפיכך תמיהה, מדוע הביעה סנה עניין דווקא בחטיבת קרקע זו שבדרום עכו, ומנין תגייס את הסכום העצום - כ-110 מיליון שקל - הדרוש לרכישתה.

היות שבשבועות האחרונים נודע כי בכוונת נובל אנרג'י או דלק לרכוש חטיבת קרקע במפרץ עכו - היו שקשרו את סנה לכך, בטענה כי היא מתעתדת לכאורה לרכוש את הקרקע עבור חברות הגז. זאת, בהליך שקט, שלא יעורר הדים ציבוריים ומחאת תושבים.

מנגד, קיימת האפשרות כי מדובר במהלך יזמי-נדל"ני מצד קבוצת משקיעים, המבקשים למנף את הרכישה למרבה במחיר. לפי שעה, לא נמצאה לזיקה לחברות הגז עדות רשמית. ואולם, בא-כוחה של סנה בעסקה, עו"ד אמיר גודארד, הוא שותף במשרד רוזנברג, הכהן, גודארד ואפרת - המשרד המלווה את חברת נובל אנרג'י בישראל.

בחלוף כמה שבועות של מגעים עם המפרקים, התברר כי המידע על אודות הפוטנציאל הטמון בקרקע שמדרום לעכו הגיע גם לאוזני אחרים, ושתי קבוצות נוספות של משקיעים פנו אל המפרקים בבקשה לרוכשה. אחת הקבוצות, שירת הים, אף הגישה למפרקים הצעה כספית בהיקף של 50-40 מיליון שקל תמורת הקרקע, לא כולל החובות. ואולם, פנייתה נתקלה ככל הנראה בחומה קשה למעבר.

באמצעות עורכי הדין עמי בן-יעקב ואלמוג דורון ממשרד עורכי הדין בן-יעקב, פנתה הקבוצה למפרקים בבקשה לקיים מולה הליך משא-ומתן. זאת, בטענה כי אלה מתעלמים לכאורה מפניותיה - ומתעתדים לחתום על העסקה מול חברה אחרת. ואמנם, בחלוף ימים ספורים הגישו טרבלסי ולביא לאישור בית המשפט את הסכם המכר לקבוצתה של סנה.

המפרקים לא ביצעו הליך התמחרות בין הקבוצות המתמודדות - וגם לא ביקשו הערכת שמאי. זאת, בטענה כי ממילא לא ניתן להעריך את שוויה כשעלות ניקוי הקרקע היא בגדר נעלם קריטי. בפנייתם לבית המשפט כדי לאשר את העסקה, אישרו טרבלסי ולביא כי אומנם קיבלו פניות מצד שתי קבוצות לרכישת הקרקע - ואף נפגשו עמן.

אולם השניים טענו כי "לאור הניסיונות הרבים למכירת הנכס, לאור מורכבותו ולאור התארכות של חודשים במשא-ומתן עם כל רוכש פוטנציאלי שהביע עניין רציני, הגיעו המפרק והמנהלים המיוחדים לכלל דעה כי בנסיבות שנוצרו, ולאור היות המגעים עם המציע הנוכחי בישורת האחרונה - אין מקום לביצוע התמחרות או הליכי משא-ומתן עם המתעניינים הנוספים, וכי מן הנכון בנסיבות מיוחדות אלה לעדכן את אותם גורמים בדבר ההתקשרות עם הרוכש והגשת בקשה זו לבית המשפט".

למרות זאת, לפי הערכות, הייתה הצעתה של קונטק מדיקל ויז'ן הגבוהה מבין ההצעות שהוגשו למפרקים. כך, אישר בית המשפט את מכירת השטח במפרץ עכו לחברה של סנה תמורת 43 מיליון שקל. זאת, כשהיא מתחייבת לשאת בחוב של 13.6 מיליון שקל למינהל מקרקעי ישראל, בגין דמי היוון של 250 דונם בלבד מהשטח הנמכר. באשר לעיריית עכו, זו ויתרה ככל הנראה על חזונה תמורת החזר חובות בסך כ-58 מיליון שקל, שבהם הסכימה הרוכשת לשאת (ללא חוב המים שצבר הנכס במשך שנות השבתתו).

ב-3 במארס השנה, הפקידה קונטק בחשבון הפירוק מקדמה בסך 12.9 מיליון שקל - וכעת נותר רק לראות איזה שימוש ייעשה בקרקע ומי יעשה אותו.

בינתיים, נודע כי ברשות הגז אומנם נבחנת בימים אלה האפשרות לקבוע תחנת קליטה לגז הטבעי במפרץ עכו. זאת, תוך בחינת הפתרונות האפשריים לחיבור עכו אל צנרת הולכת הגז הקיימת סמוך לצ'ק פוסט בחיפה. חיבור שכזה, אגב, יופקד בידיה של נתג"ז, שבראשה עמדה כאמור סנה, עד 2008.

• סנה עצמה העדיפה שלא להתייחס לפי שעה לדברים. בנובל אנרג'י טענו כי לא ביצעו רכישה של הקרקע.

• משותפויות הגז של קבוצת דלק נמסר: "אין תגובה".