אף כי לכאורה לא ניתן לנתק את הקשר בינהן - יש להבחין בין הסוגיות: בין הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה לבין סיכויי ההרשעה שלו. אם יש ראיות מספיקות ומוצדקות כשלעצמן להגשת כתב אישום נגדו, על היועץ המשפטי לממשלה להגישו בהקדם. אם אין ראיות כאלה, על היועץ לנמק, תוך גילוי שקוף ונאות, את הסיבות להמלצתו על אי-הגשת כתב אישום.
מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, ניצב בימים אלה בפני אחת מהכרעות הדין הקשות שבהן עשוי/ עלול להימצא יועץ משפטי של ממשה בישראל.
שלא בטובתו הוא נדרש להכריע בפני אחת משתי אפשרויות אשר המחיר הנקוב של כל אחת מהן הוא גבוה ביותר.
בימים אלה גוברים הלחצים עליו ובהם הניסיונות להשפיע על החלטתו.
אני לא משפטן אבל כאזרח שומר חוק בכלל וכמי שמבקש לממש, כאן ועכשיו, את זכות הבעת הדעה, נראה לי נכון וראוי לחדד היבטים אחדים של הסוגייה.
אם מזוז סבור, על-פי מיטב שיקול הדעת המקצועי שלו, הנסמך ומגובה בחומר הרב, שעל לימודו שקד בחודשים האחרונים באופן נמרץ ביותר, שיש ולו גם שמץ חשד לעבירה פלילית - עליו להמליץ ללא היסוס ובוודאי ללא מורא וללא משוא פנים, על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה, אריאל שרון. החלטה כזו מתחייבת אך ורק מהראיות הנמצאות לפניו - במידה שהן, אכן, מונחות לפניו. אסור שהחלטה זו תושפע ואף תיגזר מסיכויי ההרשעה הפוטנציאלית של ראש הממשלה.
הגשת כתב אישום נגדו או, לחלופין, ההימנעות ממנו בכפוף לסיכויי ההרשעה - או להעדרם - היא הטיית משפט: אסור למני מזוז להטות משפט; עליו לבחון את חומר הראיות ללא משוא פנים - מתוך עדויות על היושר ועל היושרה שלו, חזקה עליו ועלינו שהוא עושה זאת למופת. עליו להמליץ על הגשת אישום אם החומר שבידיו מעלה חשד, לפיו ראש הממשלה עשה מעשים אסורים. עליו להימנע מהמלצה כזאת אם הוא משוכנע, למעלה מכל ספק סביר, שמה שראש הממשלה עשה הוא כשר גם אם סירחונו נודף למרחקים.
לא סביר שראש הממשלה לא ידע על סכומי העתק שמשולשלים לכיסו של בנו, גלעד, אבל העדר סבירות אינו בבחינת ראיה מוצקה ובוודאי לא הוכחה ניצחת ומספיקה לביסוס הרשעה. שאלה - משפטית (כי מבחינה ציבורית אין כאן כל שאלה: מבחינת דעת הקהל, לא סביר כלל וכלל שאריק שרון לא ידע שגלעד מקבל מיליוני שקלים) אם עדותו של שרון על אי-ידיעתו היא סבירה והאם יש דרך ואפשרות להוכיח שהוא כן ידע על הזרמת הכספים העצומים, ואם יש בכל אלה כדי להצדיק אולי אף לחייב הגשת כתב אישום.
כך או אחרת, צריך להבחין הבחנה ברורה בין הצטברות סיבות ונימוקים מספיקים להגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה לבין מידת סבירות הסיכוי להרשעתו. מי שאמון על ההבחנה הזו וחייב לערוך אותה ללא כחל וסרק הוא מני מזוז. על כתפיו מונח בימים אלה משקל כבד, כמעט כבד מנשוא.
השלכות הפוליטיות של הגשת כתב אישום אינן ממין העניין, חשובות ומעניינות ככל שהן. מני מזוז צריך לנתק את משקלן גם כאשר הוא משקלל את משקלה של כל אחת מהראיות המשפטיות.
מבחינה ציבורית, ברור לכול כי יש טעם רע ומר לפגם מהותי באופן התנהלותו של ראש הממשלה בסוגיות השונות שאליהן משורבב שמו בהקשר שלילי ובהן נחשדת מעורבותו בהקשר פלילי.
בשום מקרה אין מצב שיוציא את אריאל שרון צח ונקי, צדיק ותם, אבל זו, כשלעצמה, בוודאי אינה סיבה מספיקה להעמדתו לדין פלילי.
על הסירחון אין ויכוח. הוויכוח הוא על מידת הכשרות ושיעורה. ככזה - הוא ויכוח משפטי טהור. אסור שהשיח הציבורי - המבורך כשלעצמו - אודותיו יסיח את הדעת מעובדה זו.
חשוב שייעשה עם שרון דין צדק - צדק החפות או צדק ההרשעה. כאזרח המדינה וכמי שטובתה חשובה ויקרה לו אני מאחל לו שלא יורשע בפלילים גם אם וכאשר יועמד לדין. בדיוק מאותה סיבה לא אוכל להניח לראש הממשלה שלי לחמוק מזרועות החוק רק משם שמוראו מטיל את אימתו על מי שאמור להיות ראשון מייצגיו ואביר לוחמיו, היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז.
