פעמים רבות, מספקת כנסת ישראל דוגמאות לא מרשימות לדרך שבה מתקבלות החלטות ברמה הלאומית במדינת ישראל. לכן, מעניין לראות כיצד רואים חברי כנסת את תהליך קבלת ההחלטות ברמה הלאומית במדינת ישראל.
דוח ועדת חקירה פרלמנטרית על נושא משק המים מספק הזדמנות לכך. כבר בתחילת הדוח קובעת הוועדה, שהמשבר במשק המים הוא "תוצאה עגומה ומדהימה זו היא פרי הבאושים של מחדל מתמשך של הממשלות בישראל, אשר התעלמו מהכתובת הרשומה כבר שנים רבות על הקיר". הוועדה אף מוסיפה וקובעת ש"לאור הידע המצוי בידי המומחים בארץ ובעולם, ניהול יעיל ואחראי של משק המים יכול היה למנוע את המשבר על-ידי מציאת פתרונות יצירתיים לכל הבעיות. עיני הנושאים באחריות למשק המים, בממשלות השונות, טחו מראות את הסכנות וכשראו אותן - ידיהן קצרו מלפעול".
בפרק "המבנה הארגוני ותהליך קבלת החלטות", כותבת הוועדה: "ריבוי משרדי הממשלה והגופים הממשלתיים והציבוריים המטפלים בנושא משק המים היווה מאז קום המדינה בעיה, וככל שעברו השנים מספרם הלך ורב... ריבוי המשרדים, והיעדר היררכיה ברורה ביניהם בכל הנוגע לקביעת מדיניות בנושא המים, גורמים לעתים קרובות לא רק לכפילויות ו/ או קונפליקטים, אלא גם לקשיים בקביעת מדיניות ברורה וקוהרנטית ובביצוע החלטות ממשלה בנושא". הוועדה מפרטת כיצד מספר לא מבוטל (אם כי פחות משליש) של החלטות ממשלה בנושא משק המים לא בוצעו, כיצד תוכניות אב ודוחות של חוקרים לא קיבלו התייחסות וכיצד התעלמה הממשלה מביקורת של דוחות מבקר המדינה והכנסת.
בשנים האחרונות ממשלות ישראל נוקטות בשורה של שינויים, המכונים פעמים רבות בכותרת "מהפכה", והמכוונים לשפר את תפקודן של הרשויות הציבוריות בתחומי חיים מרכזיים, כולל בתחום המים.
בשורה של משברים דוגמת משבר קרנות הפנסיה והסערה סביב התוצאות הנמוכות של תלמידי ישראל במבחנים בינלאומיים מועלות טענות דומות לאלו שהוזכרו כגורמים למשבר. כחלק מהשינויים למשל הוקם "כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל", המכונה "ועדת דברת" שהמלצותיו אמורות להביא לשיפור איכות החינוך, כך גם ננקטה הרפורמה בקרנות הפנסיה המיועדת להבטיח את עתיד תשלומי הפנסיה ואף שורה של תוכניות שנוקט צה"ל במטרה להביא לחיסכון תקציבי מחד תוך שמירה על יעילותו ככוח לוחם מאידך.
יש מן המשותף לחלק מבין הרפורמות הללו. "כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך" מגדיר כעקרונות התוכנית, למשל, את חיזוק מעמדו ועצמאותו של בית הספר על-ידי מתן מלוא האחריות והסמכויות והאוטונומיה הדרושה בתחומים הפדגוגיים, התקציביים והארגוניים, לצד חינוך מוכוון יעדים ומונחה תוצאות שפירושו הגדרת יעדים הניתנים למדידה וקריטריונים לפיהם ניתן יהיה להעריך את הצלחת ה"ייצור החינוכי", ואת הביזור הניהולי שפירושו ש"מנהל בית-הספר וצוותו יהיו בעלי הסמכות כלפי כלל באי בית-הספר ויקבלו את האחריות על כל הנעשה בו, כולל שליטה מלאה במשאביו", כשמשרד החינוך אחראי רק על ה"האחריות הכוללת למערכת החינוך בכלל המדינה"
(מתוך "התכנית הלאומית לחינוך"
[קישור] עמ' 10).
צעדי ההתייעלות שנוקט צה"ל מבוססים בחלקם על עקרונות דומים. דוגמה לכך יש בהרצאתו של האלוף דן חלוץ, בתפקידו הקודם כמפקד חיל האוויר, "בניית עוצמה אווירית, שינויים אסטרטגיים ומגבלת המשאבים" בקובץ ביטחון לאומי והכלכלה הישראלית שפרסם מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים
(
www.tau.ac.il/jcss/memoranda/memo62.pdf)
לדברי חלוץ "החיל פועל להשגת יותר ביטחון בתקציב נתון על-ידי אימוץ שיטות ניהול, שיטות בקרה ושיטות תכנון" (עמ' 50). לכך יש מספר עקרונות. ביזור - חיל האוויר מבזר אחריות לדרגי משנה כדי להגיע לניצול מקסימלי מתוך הנחה שהמפקדים ב"שטח" מכירים את המצב בצורה הטובה ביותר. כמו בחינוך גם כאן "המנהלים" מקבלים שליטה על כוח האדם. עיקרון נוסף הוא מנגנוני בקרה פנימיים - חיל האוויר מפעיל מנגנוני בקרה שונים כדי להבטיח שהתקציב מנוצל בצורה הטובה ביותר (עמ' 51). עיקרון אחר הוא יתרון לגודל - ריכוז רכש בנושאים מסוימים כדי לחסוך בהוצאות. דרכים נוספות שננקטות הן הפעלת מערכות תכנון ממוכנות ומיקור חוץ (outsourcing). צעדים דומים ננקטים על ידי גופים אחרים בצה"ל.
לא סתם הדמיון בסגנונות הניהול, הקצאת המשאבים והצמצום המתמשך בתקצוב השירותים הציבוריים עומד בלב הרפורמות השונות. אלו אינן רק סיסמאות המלוות שיווק תוכניות ממשלתיות. הרעיונות הללו מתורגמים לדרך בה נוקטת הממשלה בעובדיה שלה ובאזרחי ישראל להם היא חבה את הספקת השירותים. המשותף לכל השינויים הוא שאיפת הממשלה לצמצם את התפקידים שהיא נוטלת עליה. מן הצד האחד יש בשאיפה זו היבטים חיוביים - הגברת התחרותיות בכלכלה מובילה לשיפור ביצועי המשק, העמסת יותר אחריות על כתפי הציבור עשויה להביא מגזרים מסוימים להשתתפות פעילה יותר הן בכלכלה והן בחברה, הקטנת תקציב הביטחון משחררת בתיאוריה יותר משאבים פנויים לתחומי חברה ורווחה.
אולם, לא פעם מתקבל הרושם שהרפורמות שנוקטת הממשלה ננקטות בסגנון ההולם את התנהלות הממשלה שביקרה ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא משק המים. הרפורמות מבוצעות ללא התחשבות בדעות המנוגדות לזו של הממשלה שמשמיעים גופים ציבוריים ומקצועיים, אופי השינויים כפי שאוזכר דומה פעמים רבות ללא קשר לשוני בתחומים בהם הם מבוצעים ומעל הכל- לא נערך דיון בממשלה באשר לאופי החברה העתידה להתקבל בסוף הרפורמות.
דווקא בתקופה בה ישראל בשל התבוללות קהילות הגולה נהפכת למושב היהודים הגדול בעולם, יש מקום לדיון מעמיק על איזו חברה שואפים אנו להיות.
