הרופא עשה את שלו, הרופא (לא) יכול ללכת

לצערי, בתקופה האחרונה, יצא לי ללוות קרובת משפחה שאושפזה בבית חולים ציבורי עקב פציעה ברגל, והבחנתי מקרוב עד כמה שביתת הרופאים ומחאתם הקשה והמייסרת, מוצדקת בכל מחיר.

לא פעם שמעתי אנשים סביבי מוחים בכעס ובטרוניות על כך שלרופאים יש חוצפה שאין כמותה לדחות ניתוחים, בדיקות וחוות דעת דחופות, בזמן שהחולים והפצועים מתחננים לרחמים במחלקות השונות. צר לי לאכזב את הציבור, אך הרופאים שלנו עושים עבודה מקודשת, והנטל על כתפיהם כה עצום וכביר, שאנחנו צריכים להפנים את העובדה שאם לא יתבצע תיגבור חסר תקדים, והעלאה משמעותית בשכר הרופאים, הרפואה שלנו תקרוס על גבינו, ובמקרה הכי גרוע - מיטב המוחות שמאיישים את המחלקות יברחו לחו"ל, שם התנאים הרבה יותר נוחים לעבודה.

רופא, שהחליט למסור את חייו למען הצלת חיים, מצטייר בעיני האוצר כטפיל סחטן, והאוצר, אשר מודע לעובדה שכל עוד הרופא נשבע את שבועת היפוקרטס - שבועה חמורה של הצלת חיים בכל מחיר, הוא יכול לגרור אותו ואת בקשותיו גם חודשים ע"ג חודשים.

מה לעשות שלעובדי רשות הנמלים וחברת החשמל אין שבועה שכזו? הרי עובדי רשות הנמלים, על כל תנאיהם המופרזים (כולל שביתה דמיונית על ביטול מחוות הסטייק המפורסמת) יכולים בלי הינד עפעף לנעול את גבולות הסחר הימיים של המדינה ולקבל כל מה שירצו כעבור 24 שעות. מה לעשות שלעובדי חברת החשמל, שמחזיקים בשאלטר של המדינה, אין שבועה שבה הם מתחייבים בכל מחיר לספק את המשאב הכי חשוב לציבור ולא למנוע מהם את הצורך הבסיסי בו? כשיש מונופולים על צרכים ושירותים כה בסיסיים - זו התוצאה.

הרופאים שכורעים תחת הנטל יודעים בגרון חנוק ובשפתיים חשוקות, שהם לא יכולים באמת לשבות. מטאפורית, בזמן שעובדי רשות הנמלים או חברת החשמל נמצאים במצוקה (יחסית כמובן) הם זוכים לחדר פרטי מפנק במחלקה מפוארת, מוצפים בזרי פרחים ובבונבונירות במשקל ע"י פקידי האוצר, בעוד הסתדרות הרופאים זרוקה בחדר מבודד וחשוך, המיועד לחולים עם סיכון זיהומי, ממלמלים "עזרה...עזרה..." ואין קול ואין עונה. האינפוזיה המזינה אותם ממזמן התייבשה, לחצן המצוקה אינו תקין כבר שנים, והאחות בדמות פקידי האוצר נרגנת, חסרת סבלנות ואפטית מתמיד. כן, זה היחס אותו מקבלים הרופאים. והאזרחים אינם מבינים את חומרת השביתה.

הם את הזריקה חייבים לקבל עכשיו. "מה שביתה עכשיו ?? מה הם חושבים לעצמם הרופאים המפונקים האלה ??" יצא לי לשמוע חולים רוטנים במחלקה. ונעלתי לסתותיי בכעס. 24 שעות רצופות של ניתוחים דחופים ע"י אותו רופא זה ברור מאליו ?? ואם חס וחלילה רופא שקרס תחת הנטל מעז "לנקר" תוך כדי ניתוח, העליהום הציבורי עליו כה חמור, שעוד רגע היה נסקל במחטים מזוהמות בכיכר רחבת בית החולים ע"י אזרחים זועמים. תבינו, הרופאים שלנו הם נכס אדיר שלא זוכה ליחס הראוי לו.אנחנו צריכים לנשק להם את הידיים שהם לא לוקחים מטלטליהם ופותחים קליניקה פרטית שתניב להם מליונים בשנה. הם בוחרים לטפל בציבור שידם אינה משגת רפואה פרטית, ועל כך הם ראויים לכל ברכה ויחס הולם, כולל העלאה משמעותית במשכורת ותיגבור כוח האדם.

אנחנו מדינה דמוקרטית-סוציאלית. אין לנו את הפריבילגיה לנהוג באפליה אינטרסנטית כלפי עובדי ציבור ועוד בתחום הרפואה. האוצר חייב להיות קשוב לעם, לצרכיו ומצוקותיו. העם משלם מיסי עתק למדינה, וראוי בשעת צער וחולי לקבל את השירות הטוב ביותר. אך גם רופאינו המבורכים הינם בני אדם החייבים לעבוד בתנאים הנוחים ביותר. רופא לעולם לא ישלב ידיו בהפגנתיות אל מול חולה על ערש דווי ויצהיר כי אינו מוכן לעזור לו. ולצערי, על המצפון האצילי הזה האוצר חוגג. וזה, חברים, עצוב, מקומם וכפוי טובה להחריד. אם לא תהיה מיידית רפורמה במערכת הרפואה הציבורית, כולנו נשלם את המחיר. בואו לשם שינוי נתבונן על העניין מהצד של הרופאים.

אני מאחלת לכל קהל הקוראים בריאות שלמה וטובה, אך אם חס ושלום נזדקק לשירותי הרפואה הציבורית בעת צרה, נרגיש על בשרינו עד כמה המצוקה בבית החולים עצומה. ונבין שמי שגוסס תחת אפינו, אלה לא הממתינים לניתוח בהול, אלא הרופאים עצמם. העורקים המזרימים דם למערכת הבריאות הולכים ונהיים צרים מיום ליום, התסחיף המסוכן הולך ומתקרב ללב ומאיים בסתימתו, ואם לא נבצע צנתור רפורמי במערכת הבריאות עכשיו, נגיע לנקודת האל-חזור. ויידרש שיקום של שנים בכדי לגרום ללב העצום הזה, לפעום שוב כהלכה.