"בדרכו של מרן הרב קוק"

ההליכים בתביעה שהגיש דודי זילברשלג נגד בכירי האתר "בחדרי חרדים" והחברה המפעילה אותו יהיו פומביים, כך החליט השבוע שופט בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מנחם (מריו) קליין.

לפני כחודשיים הגיש זילברלשג תביעה בסך 750 אלף שקל נגד חברת גלובל נטוורקס טכנולוגיות אינטרנט, מנכ"ל החברה ובעליה גיא כהן, העורך הראשי של "בחדרי חרדים" שמעון יאיר בריטקופף, ראש דסק החדשות באתר דוד רוטנברג ומנהל האתר דב פוברסקי. עילת התביעה: כתבה שהופיעה ב"בחדרי חרדים" תחת הכותרת "כספים, איומים וסחיטות - פרשיית זילברשלג", ודיונים שנערכו על אודותיה בפורום של האתר.

כחודש וחצי לאחר הגשת התביעה הגיש זילברשלג בקשה לקיים את ההליכים בדלתיים סגורות, מחשש שהפרסום יגרום לו "לנזק כפול ומכופל". הנתבעים התנגדו וטענו כי המידע ממילא פורסם ועודנו גלוי באתרי אינטרנט. השופט קליין נתן צו איסור פרסום זמני בחודש שעבר, ולאחר שבחן את עמדות הצדדים וזימן אותם לדיון שהתקיים ביום ראשון השבוע, החליט כי "אין מקום, בשלב זה, להורות על איסור פרסומו של ההליך".

בהחלטתו ניתח השופט קליין את סעיפיו של חוק יסוד "השפיטה", המתירים איסור פרסום של דיונים, ומצא שהסעיף הרלוונטי למקרה של זילברשלג הוא רק הסמכות לאסור פרסום "לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות". "במקרה שלפנינו", כתב השופט, "לא מצאתי שניתן לקבוע כי פרסום ההליך, בשלב זה, עולה לכדי פגיעה חמורה בפרטיותו של המבקש, באופן שהחשש מפניה יגבר על הזכות למידע".

"המבקש הוא דמות ידועה בציבוריות הישראלית בכללותה ובחברה החרדית בפרט", הסביר השופט קליין. "הוא היה מעורב בסכסוך עסקי קשה ונוקב שכתוצאה ממנו נשלחה אליו 'נערה יפת תואר' לפתותו, והוכיח קבל עם ועדה מספר אמרות חז"ל כגון ש'כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו' (מסכת סוכה, דף נ"ב), ש'אין אפוטרופוס לעריות' (מסכת כתובות, דף י"ג), וכי אצל כל אחד מסתתר לו איבר קטן אשר 'מרעיבו שבע ומשביעו רעב' (מסכת סנהדרין, דף ק"ז). העניין פורסם זה מכבר בהרחבה בכלי תקשורת רבים ומגוונים, והטוקבקים ו'האשכולות' השונים אין בהם כדי לשנות מה שנעשה.

"מקובלת עלי טענת בא-כוח המשיבים ולפיה אין מקום להטיל צנזורה מראש (כמו במשטרים אפלים) על אתר אינטרנט, בקשר לגולשים באתר על דברים אשר עדיין לא התפרסמו בכלל. אין מקום לסתום פיות של מאות אלפי גולשים מראש ולהטיל צנזורה מקיפה בנוגע למבקש. [...] לדידי צודקים באי-כוח המשיבים בטענתם שהמדובר באיש תקשורת מובהק ולא באדם אנונימי שיזם הליך ורוצה רק שקט. המבקש מתראיין ומייחס לנתבעים דברים חמורים ביותר, כגון שהם שותפים לדבר עבירה. משכך, זכותם של המשיבים להתגונן ושהציבור יידע גם את גרסתם".

לאור כל זאת החליט השופט לבטל את צו איסור הפרסום הזמני שנתן בחודש שעבר ולהורות על פרסום ההליכים. יחד עם זאת, השופט טרח לציין בהחלטתו את חיבוטי הנפש שנגרמו לו בדרך להכרעה זו.

בפתח ההחלטה ציטט ממסכת יומא בתלמוד הבבלי את הפסוקים: "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים [...] אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם". על כך הוסיף השופט קליין: "כמה קשה לי לחתום על החלטה זו בעיתוי בו כילתה שריפה גדולה את בית-מקדשנו וכתוצאה מכך גלינו מארצנו, נתרחקנו מעל אדמתנו ובאו עלינו כל צרות הגלות. בתיק זה מתגלים בערבוביה יחדיו סיבות חורבן בית ראשון ובית שני: גם עבודה זרה (ל'מולך' הרייטינג), גם גילוי עריות (במובנו הרחב של ביטוי זה), גם שפיכות דמים (על הקשר בין לשון הרע ובין שפיכות דמים ראה אצל הנביא יחזקאל, פרק כ"ב, פסוק ט') ושנאת חינם, שעולה על כולנה.

"לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ניסיתי להביאם להסכמה דיונית בקשר לבקשה זו ואף הכרזתי על הפסקה במהלך הדיון לשם כך. לצערי, ניסיון זה לא צלח. משכך אין מנוס מלהכריע בה, בבחינת 'ייקוב הדין את ההר' (מסכת סנהדרין, דף ו')".

בסופה של ההחלטה שב והדגיש השופט קליין: "לא אוכל לסיים החלטתי זו ללא כמה מלים אישיות למבקש, אשר ישב במשך הדיון מכונס בתוך עצמו ויכולתי לחוש את כאבו הגדול. אני מצטער על כי לפי הדין הקיים, אין לאל ידי להושיע ולקבל בקשתו. עם זאת, אוכל לנסות להשיא עצה: לא פעם נכתבים גם עלי דברי נאצה, טוקבקים ופרשנויות שונות ומשונות שהמרחק ביניהם לבין האמת הוא כמרחק מזרח ממערב. איני יודע האם מקור הדברים בבעל דין שהפסיד בדינו בהליך אזרחי, בפרקליטה מתוסכלת מזיכוי שזיכיתי נאשם בפלילים, במתמחה לשעבר שהתאכזב שלא סידרתי לו עבודה, בסטודנט שקיבל ציון נמוך במבחן שהעברתי באוניברסיטה או סתם במי שה'אג'נדה' השיפוטית שלי, החותרת לשילוב המשפט העברי וערכי הצדק החלוקתי במשפט הישראלי, אינה נראית לו.

"יושב אני חסר אונים, ללא יכולת להגיב על דברי כזב ולעתים אף דברי בלע. עם הזמן למדתי שהדרך הנכונה לפעול היא בדרכו של מרן הרב קוק (אורות הקודש ב', עמ' תמ"ד) ולפי הכלל של 'הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים, עליהם הכתוב אומר: 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (מסכת שבת, דף פ"ח). ב'דעת זקנים מבעלי התוספות' מפורש ששמש ששמע חרפתו ולא השיב, נתגדל על-ידי כן".

פרט להתרת פרסום ההליכים חייב השופט קליין את זילברשלג בתשלום הוצאות הנתבעים בסך 18 אלף שקל.

תא (ת"א) 11520-06-11

רשימות קשורות:

- אורחת לשבת
- שאהה נ' דרדריאן
- לא חשוב מה היה המניע
- לשון נופל על לשון
- דברים שנאמרים באולם השופט