דיווח מאיר עיניים בתוכנית "היום" של הבי.בי.סי. (0810) (10.8.2011) אמר הכל על המהומות בבריטניה. נערים בריונים שהתכנסו לקראת יציאה למסע ביזה, נשאלו מדוע הם עושים זאת. אולי הם לא יכלו לממן רכישת אימוניות וחפצים אחרים שהם התכוננו לגנוב? אנו כן יכולים לממן התקבלה התשובה; אבל היות שהסחורה הייתה שם, מוכנה להישדד, זו הייתה אפשרות שאסור היה להחמיצה. מה עם הוריהם, האם הם ידעו איפה הילדים שלהם? התשובה הייתה כן, אבל לכל היותר הם צועקים עלי. ובאשר למשטרה, הגרוע ביותר שיכול לקרות לי הוא שאקבל "צו התנהגות בלתי חברתית" (ASBO).
חלק מהפורעים והבוזזים הם צעירים בני שמונה או תשע. אח"כ האזנתי לדובר מועצת העיר מנצ'סטר, הפונה להורים שידאגו לכך שילדיהם לא יימצאו הלילה ברחובות. מדוע אנשים אינם מסוגלים לראות מה עומד מולנו ומסתכל לנו בעיניים? אין לנו עסק רק עם ילדים פראיים. יש לנו עסק עם הורים פראיים. ברור שההורים יודעים כי ילדיהם מסתובבים ברחובות. ברור שהם רואים אותם כשהם שבים מתנודדים ונושאים עמם את מה שבזזו. אבל או שהם יותר מדי שיכורים או מסוממים, או מנותקים מסיבה אחרת ולא אכפת להם, או שגם הם לוקחים לעצמם חלק מהשלל.
ההורים הם הבעיה, כפי שכמעט בוודאות היו גם הוריהם והורי הוריהם. לא שמישהו מהם בהכרח אפילו יודע מי הם הוריו, בלשון רבים. כי הגורם האחד המשמעותי ביותר שמאחורי כל התוהו ובוהו הזה, מאחורי ההתמוטטות המוחלטת של שליטה כלשהי או של שליטה עצמית אצל החבורות המשתוללות של ילדים ומתבגרים, המתפרעים, מציתים, שודדים, גונבים, תוקפים ורוצחים, הוא הסילוק המכוון של הגורם החשוב ביותר המְחַבְר ילדים והופך אותם מיצורים פראיים לבני תרבות: אב המחוייב לחלוטין לאבהותו, שהוא עם היד על הדופק, יום-יום.
כפי שאני מזהירה זה 20 שנה, חברה המחבקת בחום היעדר אב כתופעה כללית, היא חברה העומדת לקפוץ משפת הצוק לתהום. יש אזורים שלמים בבריטניה (של לבנים ושל שחורים) שבהם אבות המחוייבים למשפחותיהם הם תופעה בלתי מוכרת כלל; שבהם דור אחרי דור של אנשים גודל רק על-ידי אימהות, שדרך בתיהן עוברים גברים מזדמנים שמהם יש לילדות ולנשים אלו עוד ילדים, ושבנותיהן, בהכרח, חוזרות על דפוס ההתנהגות של אימהותיהן - של חד-הוריות בלתי פונקציונלית לחלוטין.
אותן סיסמאות נבובות
התוצאה היא ילדים ללא אב, גדושים זעם קיומי וצורך נפשי נואש, שכבר מילדות פורקים את הנזק שנגרם להם בהשתלחויות כלפי העולם שסביבם. ועל כל זה מוֹחלת, ואת כל זה מתגמלת ומעודדת מדינת הרווחה, התופסת מחסור רק במונחים חומריים של מחסור בכסף, ובהתאם מסבסדת חד-הוריוּת ואת ההתנהגות ההרסנית שמביא באמתחתו המצב של העדר אב .
והדבר שאין מילים לתאר את רשעותו הוא, שאת הקטסטרופה הביאו על אנגליה בכוונת מכוון פוליטיקאים, נשות תקשורת פמיניסטיות מבוססות כלכלית ואידיאולוגים של המעמד הבינוני, העוטפים את הבוז המוחלט שהם חשים כלפי העניים בכסות של העדר-שיפוטיות "נאורה", מלהגים בטיפשות על עוני וצדק חברתי, מטיחים גינויים לעבר כל מי שמעלה את הרעיון כי ככלל, לילדים, חד-הוריות היא בבחינת קטסטרופה (ולנשים - אסון) וכי על המדינה להפסיק לתמוך בפירוק המשפחה והחברה, ובמקום זאת עליה להתחיל לעודד הורוּת במסגרת של נישואין.
מה שנגלה לעינינו המבועתות במהלך הימים האחרונים בבריטניה, הוא הירושה האמיתית של התבוסה שנחל
טוני בלייר, בשנתיים שלאחר עלייתו לשלטון ב-1997, מידיהם של הפמיניסטיות הקיצוניות ושל מהרסי התרבות המרקסיסטים בתוך ממשלתו ומפלגתו, שהיו נחושים מעל הכל להרוס את המשפחה הגרעינית המסורתית ולהנהיג את המין החופשי הפתוח לכל כפי שהוא רווח כיום. בלייר למעשה ניצב לבדו מול חניכיו של גראמשי - והפסיד.
אחת מהם, הרייט הרמן (השרה לענייני נשים ושוויון בשנים 2010-2007), הופיעה בטלוויזיה הבריטית ובעזות מצח האשימה בכך שהמתבגרים והילדים הציתו, בזזו חנויות, ורצחו אנשים ברחובות, לא פחות ולא יותר מאשר את הקיצוצים בתקציב החינוך. הרמן הייתה כמובן אחד הכוחות העיקריים שדחפו את קידומם של החד-הוריות ואת דחיקתם של האבות לשוליים, כעמדה החברתית היחידה ה"מתקדמת". ובכל זאת הנה, כשהיא ניצבת פנים אל פנים מול תמונות מבית מדרשו של תומס הובס, של האנרכיה שהולידו עמדות אלה, היא עדיין ממשיכה לדקלם אותן סיסמאות יהירות ומטופשות ועדיין לחלוטין אינה מסוגלת להודות בנזק הנורא שנגרם לאנשים, בהרס ובפירוק הציוויליזציה שהיא סייעה לזרוע.
כשמוסיפים לכך את התמוטטותם של מערכת החינוך, המשפט והמשטרה המתרחשת זה שלושה עשורים כתוצאה מאותו "מצעד ארוך דרך המוסדות", מקבלים את ההסבר למה שהמהומות בבריטניה מסמלות: חברה ששכבת האינטליגנציה שלה נמצאת במשך שלושה עשורים על מסלול של התאבדות חברתית, שהייתה הראשונה שנכנסה לתקופת ההשכלה והנאורות, ושכיום, כפי שאנו רואים מ"צבאות הנמלים" המציתים ובוזזים ערים בריטיות - מובילה את הדרך ליציאה ממנה.
[
Goodbye to the Enlightenment]
