לא הייתה הינתקות

זמנו של אליסטר ברת' היה קצר. השר הבריטי לענייני המזרח התיכון הגיע לביקור קצרצר בישראל. בין פגישה לסיור זימן השר שיחה קצרה עם כתבים, כדי לעדכן אותם במה שבאמת דחוף לממשלת בריטניה. מתברר כי בכל הקשור ליחסי לונדון-ירושלים, רצועת עזה ניצבת בראש סדר העדיפויות. כך הסביר ברת' בבית השגריר הבריטי בלב רמת-גן הפסטורלית: "אנחנו מודאגים מאוד מהמצב בעזה. שיעור אבטלה של 40 אחוז הוא דבר בלתי מועיל. אנו מברכים על השינויים שנעשו בשנה האחרונה (ההקלות בסגר שעליהן החליטה ממשלת נתניהו, א"כ), אך אנו עדיין מודאגים. על ישראל לבצע הקלות נוספות", אמר ברת' בפתח דבריו.

הפגישה עם השר הבריטי התקיימה לפני קצת יותר מחודש. היא לא הגיעה לכותרות כיוון שלא היה בה שום דבר מיוחד. נואו ניוז. כל העולם רואה בישראל אחראית ישירה ובלעדית למתרחש ברצועת עזה, וברת' אינו יוצא דופן.

הנה למשל מבחר הצהרות של האו"ם ומזכ"לו באן קי מון מהתקופה האחרונה. "באן קורא לצעדים ישראלים נוספים במצור (Blockade) על עזה", נאמר בהודעה של הארגון ב-29 ביולי. שלושה שבועות קודם הצהירו במשותף האו"ם והקוורטט (הגוף הבינלאומי הכולל בתוכו את האו"ם, האיחוד האירופי, ארה"ב ורוסיה): "האו"ם ודיפלומטים שותפים במזרח התיכון נושאים את קולם בהבעת דאגה מהמצב בעזה. הקוורטט סבור שנדרשים צעדים נוספים להקלות במצב". ב-23 ביוני הודיע האו"ם: "מומחים של האו"ם קוראים להסרה מיידית של המצור הישראלי מעל עזה". וכך נמשכת הרשימה, עם אותם תכנים ובאותו קצב. הצהרות זהות באותו מינון משמיעה האחראית על קשרי החוץ באיחוד האירופי, קתרין אשטון, וכך גם מנהיגים אחרים בעולם. לא נלאה את הקורא בציטוטים.

אלא שמה שנראה לקהילייה הבינלאומית טריוויאלי כל כך, נשמע - או לפחות אמור להישמע - תמוה לאוזן הישראלית. כזכור, כעת חיה לפני שש שנים, ישראל יצאה מרצועת עזה "עד הסנטימטר האחרון", מתוך הנחה שכך יפסיק העולם לראות בה כתובת למתרחש ברצועה. זה היה ההיגיון המכונן של 'תוכנית ההינתקות'.

בנייר העמדה הרשמי של משרד ראש הממשלה המפרט את "תוכנית ההינתקות של ראש הממשלה אריאל שרון", נאמר: "מהלך ההינתקות ישלול את תוקפן של הטענות נגד ישראל בדבר אחריותה לפלשתינים ברצועת עזה". ממשלת שרון התפתתה להאמין ש"לא יהיה יסוד לטענה שרצועת עזה הנה שטח כבוש", כלשון המסמך שאומץ על-ידי השרים.

מעניין לציין: בשלב הראשוני שבו אושרו הדברים, עוד תכנן שרון להשאיר בידי ישראל את ציר פילדלפי. אף על-פי כן, הגיש לאישור השרים את הקביעות המופרכות הנזכרות למעלה. מצד שני, בקולו שלו, שרון מעולם לא העלה נימוקים ברורים בעד עזיבת רצועת עזה.

לכל אורך התקופה, הסתפק באמירות כלליות כגון "אנו מאמינים שההינתקות תגביר את ביטחונה של ישראל ותפחית את החיכוך בינינו לבין הפלשתינים. היא תסייע בקידום האינטרסים האסטרטגיים הלאומיים שלנו, תוביל לשגשוג ולשיפור הכלכלה, ותקדם את התפתחות הנגב והגליל". במקרה אחד אפילו טען שתסייע למלחמה בעוני. אולם ככל שהעלו בדיקותיי, שרון מעולם לא הצהיר כי ההינתקות תשחרר את ישראל מעולה של עזה. בתוכו כנראה ידע את האמת.

אלא שכמו שיקולים אחרים, כגון שיפור המצב הביטחוני או הפריחה הכלכלית של הרצועה, שעמדו כביכול בבסיס ההינתקות, גם הנחות היסוד המדיניות התנפצו. העולם לא הפסיק, ולו לרגע אחד, לראות בישראל אחראית לעזה ולתושביה. מה שהיה אמור להיות עיקר העיקרים של ההינתקות, לב לבה של התוכנית, העילה, בה"א הידיעה, לצעד הדרקוני כל כך שנקטה ישראל, התברר גם הוא כאשליה תלושה לחלוטין מהמציאות.

מכתב בוש (שהבטיח הכרה ב"שינויים שחלו בשטח" - קרי ההתנחלויות), שהוצג כתמורה המדינית לצעד הקיצוני של ישראל, לא כלל מילה על הפחתת אחריות ישראלית מרצועת עזה. על אחת כמה וכמה שמדינות אחרות בעולם לא החליטו לפטור את ישראל מחובותיה, לדעתם, להמוני הערבים המצטופפים בה. ההינתקות, מבחינתם, לא שינתה דבר. ישראל הייתה אחראית לעזה לפני הנסיגה, ונותרה כזו גם לאחריה.

בשנים שחלפו מאז, חלו שלל התפתחויות דרמטיות ברצועה. פת"ח ירד, חמאס עלה, גלעד שליט נחטף, ירי הקסאם נמשך, התנהלה מערכה שקיבלה את השם 'עופרת יצוקה', נעשה שימוש פלשתיני בטילי גראד ארוכי טווח, ישראל הטילה מצור והסירה מצור. כל אלה לא העלו ולא הורידו: בעיני הקהילה הבינלאומית, הייתה ונותרה כתובת אחת - ירושלים. או כפי שטען באוזניי לאחרונה דובר הצלב האדום, בהקשר אחר: "ישראל עדיין מחזיקה במרשם התושבים של הרצועה ומנהלת אותו. כל עוד אין הסכם ואין מדינה אחרת שלוקחת אחריות, ישראל היא האחראית". כן, גם ארגוני זכויות האדם מעולם לא התכוונו לאפשר לישראל להשתחרר מעזה.