הנה קיבלנו בימים האחרונים תזכורת מצלצלת (מתקפת טרור וטילים על יישובי הדרום והשפלה) המוכיחה בעליל כי אין אנו מדינה ככל המדינות, אלא עוד בטרם נולדה היא נאבקת על חייה. וכפי שאנו קוראים בליל הסדר, בהגדה של פסח, "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו" וגו'.
שמענו רבות את אלה הקוראים לצמצם את תקציב הביטחון ולהפנות את המשאבים לצדק חברתי, כדי שנוכל להתקיים ב
כבוד. מה לעשות, בלי ביטחון לא נוכל להתקיים, הכבוד יבוא אחר-כך.
כל מי שלמד פעם פסיכולוגיה ארגונית-חברתית, בוודאי נתקל בהיררכיית הצרכים שהתווה הפסיכולוג החברתי-יהודי אברהם מאסלו (1970-1908). על-פי התיאוריה, האדם שואף לספק את הצרכים הפיסיים והרוחניים על-פי מדרג עולה. קודם לכל ידאג לצרכים הפיזיולוגיים: אכילה, שתייה, שינה, נשימה, שמירה על חום הגוף וכדומה. אחר-כך ידאג לביטחון ושמירה על גופו מפני מזיקים, מפני פגיעה על-ידי אחרים. לאחר שיהיה במצב שבו הוא יכול לקיים צרכי הגוף והשמירה עליו, יתפנה לספק את הצרכים החברתיים האחרים: שייכות לקבוצה חברתית, לימודים, עבודה ועוד.
במדרג הרביעי ישאף לכבוד ולהערכה, ובראש הפירמידה עומד הצורך במימוש ובהגשמה עצמית. כלומר, האדם שואל את עצמו האם מה שאני, זה מה שהייתי רוצה להיות? מאסלו סבור שאת הצורך למימוש עצמי קשה מאוד לספק, שכן האדם אף פעם לא מרוצה ממה שהוא וממצבו. מכאן, שעלינו לחזור לקרקע המציאות - מדינת ישראל היא ארץ קטנה המוקפת אויבים מבקשי רעתה ושואפים להשמידה.
חלפה התקופה שהמלחמה הייתה בגבולות, כאשר העורף תומך בחיילים שבחזית. העורף הפך לחזית, מאז מלחמת המפרץ 1991 ומלחמת לבנון 2006. המלחמה שינתה פניה - טילים הפרוסים בלבנון, בסוריה, ברצועת עזה ובאירן, אולי גם עם יכולת גרעינית, עלולים להביא לחיסול מדינת ישראל ולפגיעה קשה בתושביה. לכן, לפני הכל, על המדינה להשתכלל ולעשות הכל כדי למנוע את הסכנה ולדעת להיאבק בה בעת הצורך. המאבק - בשני תחומי פעילות: התקפית - פגיעה בטילים ובשולחיהם; וכמובן פעילות הגנתית - כיפת ברזל, מיגון הבתים ועוד. לכן צרכי הביטחון גדולים ומשתנים עם הזמן, מול התחכום של אויבינו מחרחרי המלחמה.
השלום אינו נראה באופק, "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה" [תהילים קכז]. יצאנו מעזה ועזה-ז"ל רודפת אחרינו. יצאנו מסיני וחצי האי הפך למאורת מחבלים ואל-קאעידה. אם חלילה נצא מיהודה ושומרון יקרה אותו הדבר, טילים ופצמ"רים ינחתו על לוד, תל אביב ועל ירושלים. לכן יש להתמקד קודם כל ב"צדק הביטחוני" לפני "הצדק החברתי".
