|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
כשהמחבלים הבינו שאין ברכב חיילים שאפשר לחטוף, הם חיסלו את הנוסעים. רכבם של הזוג קרלינסקי והזוג גז [צילום: אריאל חרמוני/משרד הביטחון]
|
|
|
|
לניצולי הפיגוע בכביש על גבול מצרים אין ספק:
|
|
|
|
"החיילים המצרים סייעו למחבלים"
|
|
תחקיר: דובר צה"ל הכריז ביום הפיגוע בכביש לאילת על חילופי אש שהיו לדבריו בין עמדת התצפית המצרית ובין חוליית המחבלים. ניצולי הטבח מעידים אחרת: המחבלים יצאו מתוך העמדה המצרית עצמה, חלקם במדי שוטרים מצרים. אבל ארבעה ימים לאחר הפיגוע, העדים עוד חיכו שצוותי התחקיר של צה"ל יתעניינו במה שיש להם לומר
|
|
|
|
|
| לא ידוע מתי יסתיים התחקיר הצה"לי ומה יהיה כתוב בו. אנחנו הלכנו אל האזרחים שהיו שם וראו, והמסקנה חד-משמעית: האש נורתה גם מן המוצב המצרי, וחיילים מצרים השתתפו בקרב כתף אל כתף עם המחבלים. זה לא מה שמסר דובר צה"ל לציבור, ואגב, הצבא לא טרח לתחקר את האזרחים שהיו שם | |
|
|
|
|
לאחר הפיגוע הרצחני ביום חמישי שעבר בכביש 12 בדרך לאילת, ערך דובר צה"ל, תת-אלוף יואב (פולי) מרדכי, מסיבת עיתונאים מאולתרת בשטח, וקבע בין היתר כי "היו חילופי אש בין העמדה המצרית למחבלים". שיחות שערכנו עם שלושה ניצולים מהפיגוע מפריכות לחלוטין קביעה זו.
את דני גז וחנה טהורי פגשנו ביום שני בבית האבלים של משפחות גז וקרלינסקי בכפר-סבא. עד למועד הראיון, ארבעה ימים אחרי הפיגוע, צה"ל עדיין לא תִחקר אותם. הגם שהם היו עדים למתרחש מתחילת האירוע עד להימלטותם מהמקום, היחידים שמצאו עניין בעדותם היו העיתונאים.
דני גז (47) היה חלק מחבורה שיצאה ביום חמישי בבוקר מכפר-סבא לטאבה. במכונית הראשונה נסעו בני הזוג דוביק ושולה קרלינסקי ובני הזוג משה ופלורה גז. במכונית השנייה נסעו דני גז וחברתו יעל בן-שושן, ומאיר מסיקה וחברתו חנה טהורי. התוכנית המוקדמת הייתה ירידה לאילת דרך כביש הערבה, אך דוביק, נהג הרכב הקדמי, החליט במהלך הנסיעה לפנות ימינה, אל עבר כביש 12 שגובל עם מצרים.
"הנסיעה הייתה רגועה לחלוטין", משחזר דני גז. "לפתע הגענו למחסום צה"לי. ג'יפ האמר צבאי עמד על הכביש ולצדו חיילים. אחד מהם עצר אותנו, שאל לאן אנחנו נוסעים ולאחר שיחה קצרה איחל לנו נסיעה טובה. נסענו עוד כמה קילומטרים. לפתע דהר לפנינו רכב פרטי. הנהג הבהב לנו באורות הגבוהים. בשעת מעשה, האורות המהבהבים גרמו גם לדוביק וגם למאיר, שנהג את הרכב שלנו, להאט; פשוט היינו בטוחים שהבחור מזהיר אותנו מרדאר משטרתי.
"ואז ראיתי את הרכב של דוביק נעצר. משמאל לדרך שכב הפוך האוטובוס הפגוע. אדם שנראה כשוטר מצרי התקרב אליו עם נשק שלוף. לשבריר שנייה חשבתי שהייתה כאן תאונת דרכים, אבל מיד השתלטה עליי ההרגשה שמשהו כאן לא מסתדר: מה פתאום מצרי, אפילו אם הוא שוטר, עוצר נהג ישראלי בכביש ישראלי? וגם אם תגיד שהוא מתנדב פתאום לסייע בתאונת דרכים לכוון את התנועה, אז למה עם נשק שלוף?
"הבנתי שמשהו פה מסריח וצעקתי למאיר הנהג שיעצור מיד. ישבנו קפואים שניות ארוכות. אחרי משהו כמו דקה, אולי קצת פחות, לך תדע, הדמוי-שוטר שעמד לפני הרכב של דוביק ירה בו ואחר כך גם בשאר יושבי הרכב. איך שנפתחה האש ראיתי שהתחילה התרחשות בגבעה המצרית שבצד ימין. למעלה נמצאת העמדה המצרית. יש שם איזה חדר, בוטקה גדולה כזאת, ולפתע יצאו מאותו חדר המוני גברים עם כלי נשק".
כמה בערך?
"12, אולי יותר. הדבר הכי בולט לעין היה שחלקם היו לבושים מדים כחולים-כהים כמו אלו של השוטרים המצרים, וחלקם היו במדים מנומרים".
מה זה היה, שת"פ מחבלים-מצרִים?
"זה ההסבר הכי הגיוני. עזוב כרגע את הקטע הזה שחלק היו עם מדים כחולים וחלק עם מדים מנומרים, איזה הסבר יכול להיות לזה שמי שירה עלינו יצא מהעמדה המצרית? שהמחבלים כבשו את העמדה המצרית? אין הסבר אחר חוץ מזה שהם שילבו ידיים נגדנו. אני לא יכול לדעת אם זה נעשה מתוך הזדהות או לא. אולי נתנו להם שוחד, אולי שכנעו אותם. דבר אחד בטוח: הייתה שם יד אחת נגדנו".
אבל דובר צה"ל הודיע ביום חמישי שהכוח המצרי ניהל קרב יריות נגד כוח המחבלים.
"איך הוא יכול להגיד דבר כזה? הוא טועה לחלוטין. אולי מה שהוא מדבר קרה במקום אחר. להגיד דבר כזה על מה שקרה אצלנו זה פשוט להטעות".
מה קרה אחרי שלובשי המדים השונים יצאו מהעמדה?
"כארבעה מתוכם התפרסו על הגבעה בכריעה לעמדת ירי, בעוד האחרים גלשו למטה לשטח הישראלי. ואז, מכיוון חוליית הירי שעל הגבעה התחלנו לחטוף כדורים. בבודדת ולכיוון הגלגלים".
מה אתה אומר, שלא רצו לפגוע בכם?
"ממש כך. אין הסבר אחר למה ירו בבודדות ולתחתית הרכב".
מה ההסבר שלך לירי הזהיר הזה?
"לדעתי המטרה שלהם הייתה קודם כול לתפוס חיילים ולשבות אותם. ורק אם אין חיילים - לקצור למוות. כי מאז גלעד שליט, חייל ישראלי שבוי יקר בשבילם יותר מארגז של זהב".
וזה ההסבר שלך גם מדוע הם השתהו עד שירו ביושבי המכונית של דוביק?
"חד-משמעית כן. לאחר שראו שכולם שם אזרחים, חייהם לא היו שווים והם חיסלו אותם. ואותו דבר הם רצו לעשות גם עם יושבי הרכב שלנו".
ואמנם, גם מתחקיר ראשוני של אוגדת עזה שנערך בסוף השבוע שעבר עולה כי המטרה הייתה לחטוף חייל. הציוד של המחבלים, כך התברר, כלל בין היתר אזיקונים ואמצעי קשירה אחרים.
|
|
האלוף לא אמר, האלוף כן אמר
|
|
כשאהרן גונן שמע מאיתנו את ההאשמות שהטיח בו דני גז, הוא אמר כי "הדברים שלו פוצעים אותי כמו סכין בלב. נכון, באמת טסתי מהמקום ולא חסמתי את הכביש כדי למנוע את כניסתן של מכוניות אחרות, אלא רק הבהבתי עם האורות. אבל הייתה לכך סיבה: למחבל שירה עליי הייתה שליטת טווח רחבה. הילדים שלי בני החמש והשבע ישבו מאחור ואשתי ישבה לצדי. אם הייתי עוצר הייתי הופך את המכונית למלכודת מוות. אחרי שיצאתי מטווח האש, אכן מיקמתי את המכונית באמצע הכביש ומנעתי כניסת מכוניות נוספות.
"ולמרות שפעלתי נכון, כי בכך הצלתי את משפחתי, דע לך שב-10 אחוזים מהזמן שחולף עליי מאז האירוע אני מודה לקב"ה על שהציל אותנו מהתופת; אבל ב-90 אחוז מהזמן הזה אני מתייסר, אולי הייתי יכול לעשות יותר כדי להציל את חיי אלה שנהרגו. אולי הייתי יכול להזהיר יותר את הבאים – יותר מאשר להבהב באורות ולנופף בידיים. שמעתי בתקשורת, עוד לפני השיחה איתך, שדני גז מאשים אותי. כששמעתי את זה בכיתי ממש. אני חושב אפילו לנסוע לבית האבלים בכפר-סבא, אבל אני חושש שאולי זה לא יתקבל יפה".
אלא שבהמשך השיחה איתו מתברר שגונן כלל לא היה הנהג שהבהב לחבורתו של דני גז, שכן כמוהם הוא נסע דרומה, לעבר אילת. היה זה נהג אחר, שנסע מדרום לצפון, שהבהב לחבורת גז. לאיזה רכב הבהב גונן? אולי לרכב של בני הזוג לוי שעלו מאילת ונקלעו לאש המחבלים, ואולי לרכב אחר.
גם גונן הופתע לשמוע על גרסת דובר צה"ל בדבר חילופי אש בין העמדה המצרית למחבלים. "יש 99 אחוזי ודאות שהיה שיתוף פעולה בין הכוח המצרי לכוח המחבלים. הירי על מכוניתי היה מהגבעה של העמדה המצרית. ראיתי את מי שירה עלינו עוד לפני שהוא פתח באש. תראה, שירתּי באזור הזה עשרים שנה, ולפני שהוא פתח באש, הבחור שירה עלינו לא נראה לי חריג בנוף. אם המצרים היו יורים במחבלים, אז או שהירי של המחבלים היה נפסק עוד לפני שכוחות צה"ל השתיקו אותם, או שאחר כך היו מוצאים גופות של המצרים בעמדה. אתה שמעת שמצאו גופות של מצרים באותה עמדה?
"זה כמובן לא אומר שעל השת"פ הזה החליטו בפיקוד הצבא המצרי בקהיר. סביר להניח שזו הייתה החלטה נקודתית, וייתכן גם שהמחבלים נתנו שוחד לכוח המצרי שבעמדה. כמי ששירת שנים בגזרה הזו אני יכול לומר לך שהמצרים שמשרתים שם הם לא מיחידות העילית של הצבא המצרי. מדובר בכל מיני ארחי פרחי".
פנינו לדוברות צה"ל, כדי להבין על אילו חילופי אש בין העמדה המצרית למחבלים דיבר תת-אלוף מרדכי. בתחילה חזרה אלינו חיילת ושמה שירה, ומסרה טלפונית כי "תת-אלוף מרדכי לא אמר את הדברים הללו". אבל שמענו במו אוזנינו, התעקשנו. "זה לא יכול להיות", אמרה נציגת דוברות צה"ל, "אני מחזיקה את תמלול הראיון וזה לא נמצא בתמלול". לא נותרה לנו ברירה אלא להשמיע לה את דבריו המוקלטים של תא"ל מרדכי האומר במפורש את מה שציטטנו. לאחר שהיא שמעה את הדברים היא הבטיחה לחזור עם תגובה חדשה.
וזו הייתה התגובה השנייה: "דבריו של דובר צה"ל עודם בעינם, ומתבססים על תחקיר ראשוני שביצעו הכוחות בשטח. עם זאת כוחות הביטחון החלו לבצע תחקירים מעמיקים של האירועים ועל כן איננו יכולים להגיב מעבר לכך".
|
|
|
אם לא מתחקרים, איך תהיה תמונה ברורה? דני גז
|
|
|
|
| דני גז: "עזוב כרגע את הקטע הזה שחלק היו עם מדים כחולים וחלק עם מדים מנומרים, איזה הסבר יכול להיות לזה שמי שירה עלינו יצא מהעמדה המצרית? שהמחבלים כבשו את העמדה המצרית? אין הסבר אחר חוץ מזה שהם שילבו ידיים נגדנו" | |
|
|
|
גז מספר שאחרי שהחלו לירות לתחתית הרכב שלהם, הוא הורה למאיר הנהג שייסע אחורה: "נסענו ברוורס כמה עשרות מטרים עם גלגלים מפונצ'רים, על הג'אנטים. פתאום ראיתי רכב פרטי שמתקרב מצפון. יצאתי עם חצי הגוף העליון שלי מחלון המכונית וסימנתי לו לחזור אחורה. בסוף אותה נסיעה קצרה התקשרתי למוקד 100 לדווח על האירוע. ענתה לי מוקדנית ושאלה אותי שאלות סרק. צרחתי עליה שיש פיגוע ירי ושתדווח כבר לכוחות הביטחון, שהמשטרה תפרוס כוחות למנוע ממכוניות להתקרב. פתאום השיחה נותקה, והפוסטמה הזו לא התקשרה אליי בחזרה! השר אהרונוביץ' הבטיח לי, כשבא לניחום אבלים, שיבדוק איך זה קרה.
"אבל עזוב, האדישות הזו לא מאפיינת רק את המוקדנית ההיא. עד היום, עד לרגע שבו אני מדבר איתך, אף אחד לא מצא זמן לתחקר אותי. אז אתה רוצה להגיד לי שבלי לתחקר את מי שראה את כל האירוע הזה מתחילתו – זה נחשב לתחקיר רציני? אחר כך פלא שמדווחים לתקשורת שירו עלינו טילי אר-פי-ג'י וכל מיני המצאות שכאלה. גם לא מפתיע שהשר לביטחון פנים מגיע לניחום אבלים ארבעה ימים אחרי האירוע ואומר בלי לגמגם 'עדיין אין לי תמונה מלאה וברורה על מה שקרה'. אם לא מתחקרים, למה שתהיה תמונה ברורה ומלאה?"
חנה טהורי, שהייתה במכונית עם דני גז, מעידה אף היא שקבוצה גדולה של מחבלים ומצרים יצאה מהעמדה המצרית ושחלקם פתחו באש על יושבי הרכב, בעוד השאר משפרים עמדות לכיוון הכביש. "אני זוכרת שחלק מהם היו רעולי פנים וחלק אחר לא. במיליון אחוז היה שיתוף פעולה בין המצרים למחבלים. לדבר על עימות בין המצרים למחבלים זה עיוות של המציאות".
בדבר אחד טהורי חולקת על גז: "אני לא מקבלת את הניתוח של דני שדוביק היה חי כשהמחבל או השוטר המצרי עמד מולו עם נשק מכוון. דוביק היה דמות סוחפת, מלאת תושייה, עשוי ללא חת. אם הוא היה חי באותו רגע, אני בטוחה שהוא היה שועט עם הרכב קדימה. כנראה הוא כבר היה ירוי באותו זמן, ומה שדני ראה שירו עליהם אחר כך היה בעצם וידוא הריגה".
לגבי הנהג שחלף על פניהם והזהיר אותם באמצעות הבהוב אורות בלבד, ולא מעבר לזה, חנה טהורי לא מצטרפת לאווירת העליהום המאפיינת את הסובבים אותה בבית האבלים. "קל לשפוט אותו מרחוק, אבל כשאתה נוסע ויש לך ילדים מאחורה ואווירה של היסטריה, זה לא פשוט לצפות שתעצור. מצד שני, אולי הוא היה צריך למצוא דרך אחרת כדי להזהיר אותנו. משהו שהוא קצת יותר מהבהוב אורות בלבד". גז היה סבור באותו יום שמדובר באהרן גונן מלוד, שהעיד בטלוויזיה שכך עשה.
|
|
| תאריך:
|
26/08/2011
|
|
|
עודכן:
|
26/08/2011
|
|
דוד חרמץ
|
|
"החיילים המצרים סייעו למחבלים"
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
דן ה
|
26/08/11 18:51
|
|
|
|
|
|
נתניהו הסמרטוט
|
26/08/11 20:56
|
|
|
|
|
|
מנהיג סמרטוט
|
26/08/11 21:21
|
|
|
|
|
|
דן הרפז
|
27/08/11 07:17
|
|
|
|
|
|
שאול צווף
|
27/08/11 15:14
|
|
|
|
2
|
|
שחקן גוגו
|
26/08/11 19:27
|
|
|
|
3
|
|
חרדי
|
26/08/11 19:38
|
|
|
|
4
|
|
1א לנצח
|
26/08/11 19:44
|
|
|
|
|
|
ראשית הסוף
|
27/08/11 23:45
|
|
|
|
|
|
מנחם סולצקי
|
28/08/11 01:42
|
|
|
|
5
|
|
חשדנית
|
26/08/11 19:57
|
|
|
|
6
|
|
bighanan0
|
26/08/11 21:28
|
|
|
|
7
|
|
היה היה
|
26/08/11 22:27
|
|
|
|
8
|
|
קוסם
|
26/08/11 23:11
|
|
|
|
|
|
בחר ברק קבל ברדק
|
27/08/11 00:37
|
|
|
|
9
|
|
מפותח
|
27/08/11 00:29
|
|
|
|
10
|
|
מוטי שקורי
|
27/08/11 05:23
|
|
|
|
11
|
|
נחום שחף
|
27/08/11 09:39
|
|
|
|
12
|
|
מאיר הנהג
|
27/08/11 13:05
|
|
|
|
|
|
סתם_1
|
27/08/11 14:58
|
|
|
|
13
|
|
שאול צוף ירמיהו
|
27/08/11 15:03
|
|
|
|
14
|
|
ישראלי שזוכר
|
27/08/11 22:17
|
|
|
|
15
|
|
שופטת
|
28/08/11 03:06
|
|
|
|
16
|
|
חגא
|
28/08/11 11:48
|
|
לפעמים יש בכוחו של גילויו של מסמך אחד לחשוף את שיטת הפעולה כולה, לסדר מארג גדול ומסועף של פרטי מידע ולאפשר לגלות את מבנה המערכת ואת מנגנון ההפעלה שלה. יש שצריך לנבור בתיקי ארכיון מאובקים כדי למצוא אותו ויש שהדלפה מגיעה מגורם בכיר המאפשר את חשיפתו בשל אינטרס אישי שיש לו בכך. אך לעִתים, בדומה למסמך שייחשף כאן, מונח המסמך בקרן זווית וממתין בסבלנות גדולה עד שמישהו מהעוברים ושבים יעיף בו מבט ויגלה את סודו.
|
|
|
|
|
בפעם הראשונה שמרק מוטיל שם לב שהמפעל הנמצא מול הבית שלו באָזור עובד בשבת היה ביום שישי בלילה, ב-26 בנובמבר 2010. "אבל זה היה בחורף", הוא מספר, "החלונות היו סגורים והרעש שבקע מהמפעל לא ממש הפריע לשלוות השבת שלנו". אלא שהחורף חלף והחלונות נפתחו, "הרעש בימי שישי בלילה הפך למטרד לא נעים", הוא מוסיף. "אנחנו רגילים לרעשים של המפעל 'אופיס טקסטיל' כבר שנים, אבל כשזה קורה בשבת - זה מעצבן. ואני ממש לא מדבר על הנושא של שמירת השבת. אני אדם חילוני. אני מדבר על איכות חיים שמגיעה גם לנו ביום המנוחה".
|
|
|
|
|
"החטא נרשם על פניו של אדם, אי-אפשר להסתירו. אנשים מדברים לפעמיים על הרגלים מגונים חשאיים, אך אין כאלה. אם איזה אומלל מפתח נטייה מגונה כלשהי היא תסתמן בקווי המתאר של פיו, בצניחת העפעפיים שלו, אפילו בצורת ידיו..." [אוסקר ויילד, תמונתו של דוריאן גריי]
|
|
|
|
|
כדי להבין מה התרחש בפרשת מינויו של תיאופולוס נחזור לסדר הכרונולוגי של השתלשלות העניינים. כל הפרטים המופיעים להלן מגובים במסמכים שהגיעו לידי "מקור ראשון":
|
|
|
|
|
עשרות ואולי מאות שופטים העוסקים בתיקים פליליים נוטלים חלק פעיל ביצירת עסקות טיעון וזאת באופן החותר תחת החוק ותחת זכותו של נאשם למשפט הוגן. כך מתברר מבדיקת News1. עם אלה נמנים בעיקר שופטים מבתי משפט שלום אך גם שופטים מבתי משפט מחוזיים. אחד המשפטים המתוקשרים שבלטו בנושא בעייתי זה הוא תיק רשות המיסים, שהתנהל בפני שופט בית המשפט המחוזי מרכז, זכריה כספי. על תיק זה נרחיב ההמשך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מנחם רהט
נס הצלת עם ישראל משואה זוטא, תחת נחילי הכטב"מים והטילים שנשאו מטעני מוות נוראים, אינו פחות מנסי הקמת המדינה וששת הימים, ויש אומרים שמדובר בנס בסדר גודל תנכ"י
|
|
|
|
|
צבי גיל
בקטע "דיינו" הנוסח האלטרנטיבי הוא "כמה מעלות רעות לאלוהים עלינו"  מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
|
|
|
|
|
אלי אלון
כשלושה שבועות לאחר סיום מלחמת ששת הימים, הסתערו עשרות תושבים ערבים מרצועת עזה על מחנה מחסני האספקה והמזון שהיה שייך לכוח האו"ם
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
