שמן בגלגלי המלחמה

תחת שמי ים תיכון הולכים ומתקדרים ענני מלחמה. לא נוכל עוד לברוח מהאמת המציאותית המרה הזו אל הזיות ה'שלום' המתוקות והחביבות כל-כך על רוב עמנו ישראל. יותר ויותר סימנים אובייקטיביים מעידים עליה ומבשרים אותה. ועם זאת, ממשלת ישראל באיוולתה וברדיפתה אחרי שקט מדומה לזמן קצר וקצוב בגזרת עזה, פועלת כקטליזטור, כזרז וכמאיץ, מוסיפה ושופכת שמן למדורת המלחמה הבלתי נמנעת שבפתח, מלחמה עם מצריים. אימרו שלום ל'שלום'.

הסכם ה'שלום' הרעוע עם מצריים מיצה את עצמו. מלכתחילה לא היה זה אלא הסכם אי-לוחמה, הסכם כניעה מן הצד הישראלי אשר וויתר באופן מוחלט על הישגי המלחמות, ששת הימים ויום כיפור, וקיבל בתמורה מנה גדושה של אוויר חם ואצבע משולשת כתוספת, או כפי שהיטיב לבטא זאת הראיס המצרי סאדאת כאשר באחד ממפגשיו המתוקשרים עם רה"מ מנחם בגין בתחילת שנות ה-80 של המאה שעברה אמר כך: "מסכן מנחם, אני קיבלתי את כל סיני, ומה קיבל מנחם? פיסת נייר...". משמע 'אני קיבלתי קרקע, שטח גדול, משהו מוחשי ואמיתי, פיסת מציאות, ואילו מנחם קיבל אפס אחד גדול, אוויר חם, פיסת הזיה וחלום'.

וזה בעצם כל הסיפור. הסכם ה'שלום' המצרי-ישראלי שתמציתו כל סיני לצד האחד ו'פיסת נייר' לצד השני מהווה ממנו ובו הפרה גסה ובוטה של האיזון ההכרחי בין הפוטנציות, בין סך כל העוצמה הלאומית של הצד האחד לבין סך כל העוצמה הלאומית שמנגד, איזון שמושג לפי רוב במלחמה כוללת והפרתו הבוטה באמצעות 'פיסת נייר' של הסכם 'שלום' שאינו מתחשב בתוצאות המלחמה היא-היא הטומנת בחובה את זרעי הפורענות של המלחמה הבאה.

הסכם השלום עם מצריים מיצה את עצמו ושוב הוכיחו הערבים כי ידם על העליונה בענייני ניהול מו"מ והגעה להסכמים. 'פיסת הנייר' שקיבל בגין מסאדאת הולכת ומצהיבה, הולכת ומתפוררת ועוד מעט-קט לא יוותר ממנה דבר. לעומת זאת, כל חצי האי סיני מוחזק לבטח בידי מצריים, פיסת קרקע גדולה ומוחשית כנגד 'פיסת נייר' העומדת להתאייד באוויר החם המזרח תיכוני. ארץ, קרקע, אדמה. זה שם המשחק במזרח התיכון בפרט ובעולם בכלל. רק עם כשלנו שנדד 2000 שנה בגלויותיו, חי בטומאת אוויר ארצות הגויים והתפרנס בפרנסות אוויר, לופט גשעפטאן, טרם הבין והפנים את העובדה הניצחת הזו ואשר-על-כן היו מנהיגיו מסוגלים לחתום על אותה 'פיסת נייר' אומללה של הזיות 'שלום' ההולכת ומתפוררת לנגד עינינו בימים אלה ממש, ועם זאת לקבל אוויר חם בתמורה לאדמה.

ועתה, הנה זה בא. המשטר הרודני של מוברק, ממשיכו של סאדאת שחתם על אותה 'פיסת נייר' עלובה, סולק במהפכה. הזמנים והזמירות השתנו. המוני העם מרימים ומגדילים ראש, משמע האיסלאם מרים ומגדיל ראש. ההמונים מפגינים מול שגרירות ישראל בקהיר ותובעים לסלק את השגריר הביתה, לישראל. התקפה מתוכננת היטב של צבא מחבלי החמאס העזתי מתואמת עם הצבא המצרי שלוקח בה חלק ויוצאת לפועל בתוך שטח ישראל, סמוך לגבול עם מצריים. וברקע כבר נשמעת הסיסמה השקרית המשומשת עד לזרא של 'שטחים תמורת שלום' כאשר הארגון המצרי 'החזית לשחרור אום-רשרש' תובע את החזרתו למצריים של שטח העיר אילת שנכבשה ע"י ישראל במלחמת השחרור.

על כל אלה, באה ממשלת ישראל בהובלת האוויל המשריש שר הביטחון אהוד ברק ומגיבה באופן הזוי ובמעשה איוולת של הפרת ההסכם הרעוע בלאו הכי עם מצריים, הפרת הסכם מרצון ישראלי עצמי המאפשרת הכנסת כוחות נוספים של הצבא המצרי לחצי האי סיני בכדי ש'יעשו סדר' וישמרו על ה'שלום'. אולם דע כי 'האירוניה של ההיסטוריה' היא הפועלת כאן את פעולתה וכי 'רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום': רדיפת ה'שלום' בכל מחיר מזרזת ומקרבת את המלחמה הבאה.

רק תנו לנו עוד קצת מן ה'שלום' הזה, כמו מתחננת ממשלת ישראל, עוד מנת סם אחת, עוד שעה היסטורית אחת של הזיות מתוקות... ואולם דע כי אין בהכנסת כוחות זו אלא ערעור נוסף של האיזון בין העוצמות, בין הפוטנציות, והכוחות הללו יהיו בעתיד כסוס טרויאני שיפתח את בטנו ויתפוצץ בפרצופנו. היום אלו משוריינים המוכנסים לסיני על דעת ממשלתנו, מחר יהיו אלו טנקים, היום אלו מסוקי סיור ותובלה, מחר יהיו אלו מסוקי קרב, היום אלפי חיילים ומחר עשרות אלפי חיילים מצרים שיגדשו את סיני ואחרי שיגמרו 'לעשות סדר' ולשמור בכאילו על ה'שלום' יתפנו לדבר האמיתי מבחינתם, מלחמה בלתי נמנעת מול ישראל.

מהפכה, ההמון מרים ראש, תביעה לסילוק השגריר, חימום הגבול, דרישה להחזרת 'אום-רשרש' היא אילת. וכאילו לא די בכל האותות הללו המבשרים כי מלחמה עומדת לפתחנו, באה ממשלת ישראל המבולבלת ופוגעת במישרין בביטחון הלאומי עם שהיא מאפשרת הכנסת כוחות נוספים של הצבא המצרי לסיני ושופכת עוד ועוד שמן בגלגלי המלחמה הבאה, הבלתי נמנעת ככל הנראה, ההולכת וקרבה. ואנו, אנו בנצח ישראל ונצחונו נבטח. חזק ונתחזק למען עמנו ולמען ערי אלהינו וה' יעשה את הטוב בעיניו.