הארץ גועשת ורועשת לנוכח גל הפגנות המחאה. הפרשנים מעתירים על ההתעוררות מלוא שבחיהם ומעודדים אותם לשמור על טהרתם, להתרחק מפוליטיקאים וממפלגות ולקדם שינוי יסודי בסדרי העדיפויות של ה
ממשלה, להביא להחייאתה של מדינת הרווחה.
העיתונות ואמצעי התקשורת מתייחסים לשדרות רוטשילד כאל המקבילה הישראלית של כיכר א-תחריר הקהירית. כשם שהצליחו מפגיני כיכר תחריר להחליף את השליטים, כן יצליחו, כך מאמינים המשבחים, מקביליהם הישראלים בהשגת יעדיהם.
ואולם, למגינת לבי, מדובר באירוע מרגש, המתחולל בעיתוי אומלל. החלת הדגם המצרי על ישראל היא שגויה והרסנית. מצרים הייתה מדינה טוטליטרית, ישראל היא דמוקרטיה. לכל מערכת לוח זמנים פוליטי שונה. יציבותו, או אף עצם קיומו של שלטון טוטליטרי תלויה ביכולתו לאכוף את הציות לשליטים. בשגרת היום-יום, נשען השלטון על לגיטימציה מסורתית, מה שהוכיח עצמו כמנווט ומוביל בעבר, הולם גם את ההווה. ברגעי משבר, נשען הוא על זרועות הביטחון, צבא, משטרה ושירותים חשאיים ועל נכונותו להפעיל כלים אלה.
יציבותה של דמוקרטיה תלויה בקיומו של הליך בחירות סדיר ומשמעותי. הדמוקרטיה מבוססת על ההנחה שאזרחיה מעניקים לנבחריה אשראי לטווח זמן מוגדר. במהלך טווח זה, החלפת השלטון אפשרית אך ורק ברצונם והסכמתם של הגופים הנבחרים, הממשלה ובעיקר, הכנסת. במהלך התקופה, בין מועד בחירות אחד לשני, זכאי הציבור להשמיע את דברו, אך זה אינו מחייב את נבחריו.
הורגלנו להתבשם מריחם של סקרים ומן הרושם שיוצרות הפגנות המונים. ואולם, חשיבותם של סקרים, כקליפת השום. הם מספקים מידע על העדפותיו השוטפות של העם, אך השלטון אינו חייב לכוון את צעדיו לפיהם. אמרתו של בן-גוריון לפיה "אינני יודע מה רוצה העם, אני יודע מה רצוי לעם, וזה הוא הדבר אשר מדריך אותי" היא בגדר נורמה שלטונית דמוקרטית תקפה וראויה. דמוקרטיה מבוססת על הנחת אי-הדחיפות. השליטים מקבלים אשראי לתקופה מוגדרת ובסיומה, במהלכן של בחירות, נבחנת אפשרות חידוש האשראי לתקופה נוספת.
שליטים דמוקרטיים מודעים לחשיבותן של בחירות ולכן, הם נוהגים להתייחס לסקרי דעת קהל. ואולם, הם מהוונים את ממצאי הסקר במקדם המרחק מיום הבחירות. ככל שמועד הבחירות רחוק, כן ירשו לעצמם יותר להיות מודרכים על-ידי תפישתם של "מה טוב לעם", ככל מתקרבות הבחירות, כן מתחשבים הם יותר ב"מה חושב העם".
שלטון קיים מסוגל להתמודד עם בעיות מוגדרות. אין הוא ערוך לשידוד מערכות ערכי. ממשלה יכולה להתמודד עם עליית מחיר הקוטג'. קשה לה לממש צדק חברתי. צדק חברתי הוא נושא למצע מפלגתי ולהתמודדות במלחמת בחירות. ממשלה נבחרת מתרגמת את ה"צדק" שלה (ויהא זה צדק חברתי, צדק לאומי, או כל צדק אחר) לפסים של מדיניות, תוך יצירת פשרות עם אילוצי המציאות.
מה לדיון מלומד זה ולענייננו?
גלי ההפגנות העלו לעין כל את רמת התסכול בחברה הישראלית. היום ברור לכל שאי-הצדק החברתי אינו מקיף רק את הפריפריה, רק את העניים. היום ברור לכל שגם מעמדות הביניים חנוקים. אילו חיינו במדינה טוטליטרית, היה מקום לעליה על הבסטיליה, למממהההפפפכככההה. ואולם, אנחנו חיים בדמוקרטיה, משטר שגם המפגינים דוגלים בהמשכיותו. ולכן, דרך המהפכה חסומה. מה שנותר הוא ניסיון להשפיע על הממשלה.
יש דרכים שונות להשפיע על ממשלה ולא כאן המקום לפרטן. השאלה היותר רלוונטית היא ביחס לגבולות גמישותה של ממשלה, כל ממשלה. ממשלה בראשותו של
בנימין נתניהו לא תהיה, ולא תוכל אף פעם להיות ממשלתו של
דב חנין. וגם ההפך הוא הנכון. כל ממשלה יכולה לבצע תיקונים נקודתיים. כל ממשלה יכולה לנהל משאים ומתנים נקודתיים. אף ממשלה אינה מסוגלת לבצע פליפ-פלאפ אידיאולוגי, ממדינת השוק החפשי למדינת הרווחה או להפך. במדינה דמוקרטית, שינויים כאלה מושגים אך ורק באמצעות תיבת הקלפי, בבחירות.
הפגנות ההמונים הצביעו על היקף אי-הנחת. הן אף הוכיחו שאי-הנחת הוא בעצמה מספקת לארגון הפגנה או אפילו סדרה של הפגנות. ספק רב אם קיימת בישראל רמת אי-נחת כזו שתכריע ממשלה, שתגרום לראש ממשלה להפוך את מדיניותו או להתפטר. ולכן, אירועי העם הדורש צדק חברתי הם אירועים מרגשים, שהתחוללו בעיתוי אומלל. אילו קרו מספר חדשים לפני הבחירות, היו מביאים שינוי. כיום, ללא עורף פוליטי ותוך התבססות על התלהבות ורצון ליצור שינוי מהותי, מדובר בתופעה שסופה כשלון. לצערם של כל התומכים בהנהגתה של מדינת רווחה, כשלון ההתעוררות הנוכחית עלול להיות הרה אסון לסיכויי התארגנות עתידית.
ומה כן ניתן היום לעשות?
לשנות את הגישה ולעבור לחשיבה פוליטית. רק תשתית פוליטית איתנה מסוגלת לשמר את הלחץ הנוכחי ולהפכו לרלוונטי ביום הבחירות. המפה הפוליטית מציגה שלוש מפלגות, שתפישתן החברתית מתאימה להעדפות יוזמי המחאה: מפלגת העבודה, מרצ וחד"ש. כפרטים, זכאי כל אחד מהמוחים לבחור את המסגרת המתאימה לו.
ואולם, כל החלטה של הנהגת המחאה להצטרף למפלגה פוליטית קיימת, תוביל להתפוררות השורות ולדעיכת היזמות. מי נותר בשטח? עופר עיני וההסתדרות. זה אינו גוף אידיאלי, אך יש לו כמה מאפיינים חיוביים. זו אינה מפלגה, אך יש לה תשתית ארגונית רחבה ומנהיג מוכר ומוערך. זה אינו ארגון בעל צביון מפלגתי, אלא ארגון המאגד בתוכו מגוון רחב של מפלגות.
ולבסוף, זה ארגון בעל עבר, המזכיר את העתיד המיוחל. שיתוף פעולה עם ההסתדרות עשוי לספק למחאה החברתית את התשתית הנדרשת לגישור הפער בין ההתעוררות הנוכחית לבין ההזדמנות הבאה להטביע חותם על הרכב הנהגת המדינה וכיוון דרכה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
