הלוויה ראשונה - שם המנוחה: המחוקקת - כנסת ישראל
- סיבת הפטירה: אלצהיימר מלווה בשיטיון
את המנוחה הכרתי כאשר הייתה עדיין בפסגת הגשמתה המקצועית, בעת שניהלה חיי חברה ערים וסוערים, ובשיא זוהר מעמדה. בין חבריה היו פרופסורים מן האקדמיה, לוחמי מחתרות מימי תש"ח, פילוסופים ואנשי חינוך בעלי ערכים ומוסר ציבורי, אידיאולוגים שנעו על הציר שבין קומוניזם מחד ופאשיזם(אמנם לקדנציה קצרצרה בלבד).
ליוו אותה בימי תהילתה קציני מערכות הביטחון לצד מנהיגים אזרחיים שהקימו ערים בנגב ובגליל, חקלאים ואנשי אדמה, לצד סופרים ומשוררים שאחזו בעט והיטיבו להתבטא, אנשי כלכלה ומינהל לצד משפטנים ואנשי רוח, מעט "צברים" לצד המוני עולים ותיקים וחדשים.
באיה ניהלו קרבות אידיאולוגיים סוערים, מלווים בהטחת "האשמות" ארוזות למשעי במילים מתוחכמות, ובימים ההם לא הייתה זו הצגה אל עין המצלמות בלבד, זו הייתה סערת רגשות אמיתית מלווה בהתלהמות ורוחות סוערות נשבו במסדרונותיה ובמזנון הדל.
האידיאולוגיה דמתה לפורנוגרפיה בעוצמתה, אולם היא תמיד נעה במסדרונות עם שומרי ראשה שנקראו "רחשי כבוד הדדיים", וזכור במיוחד מהפכן רהוט שהלהיב המונים והרטיט לבבות שנהג לכנות את הכבוד לבריות בתואר "הדר".
קריאות ביניים לוו בסערות גדולות משום שלא היה נהוג להפריע לנואמים, וזילות השפה והתרבות היו אורחות לא רצויות ונדירות.
לפתע, תקפה את הגברת מחלה והיא החלה מידרדרת במהירות עד למותה הלא פתאומי. חבריה המלומדים התחלפו ובמקומם באו הגבירות המאוד לא מהוגנות: שררה, תאווה והפקרות, לצד אדונים עולזים ופזיזים: בצע, רישול, אדישות וניכור.
ממש רגע לפני ההידרדרות המהירה במצבה הבריאותי, היא נפרדה מחברתה היקרה השליחות, ואת מקומה תפס הידיד הבלתי ידידותי משלח-יד, אשר לימד את כל חבריה על חסרונותיה של שליחות ז"ל, וכיצד משלח-יד עשוי להיטיב את המצב. שליחת ידיים אלי הקופה הציבורית ואלי חיילות ופקידות הוא נוהג שהחל להתפתח מהשלב הזה וצבר תאוצה של ממש ערב מותה.
חבריה לא ידעו בערב לפני מותה שזהו להם יומה האחרון, ואילו ידעו אולי היו חולקים לה כבוד אחרון ללא ההתנהגות שאפיינה את יחסיהם, בלי ניבולי פה ותגרנות, ואולי גם ללא השטחיות ,הרדידות והאגואיזם העיוור שכה איפיין את האירועים החברתיים שלהם.
יהא זכרה ברוך.
הלוויה שנייה
- שם המנוחה: המבצעת - ממשלת ישראל
- סיבת הפטירה: אוטם שריר הלב
את המנוחה הכרתי כאשר עדיין הייתה צעירה רזונת וחטובה, והיו לה בסה"כ כתריסר חברים, רובם ככולם היו עסוקים מאוד וטרודים בעיסוקים רמי מעלה וחשיבות.
"גורל העם והאומה" היה נושא שיחה תדיר בין חבריה, לצד "יישוב הארץ ותקומת הציונות" שהיו לחם חוק ועוררו רב-שיח בין הפוגה אחת לאחרת של עשייה ביטחונית, מדינית וכלכלית.
מאז חלפו מים רבים וכספים רבים החליפו ידיים, והמנוחה הפכה מעלמה מסורה ואידיאולוגית לגברת צינית וכיסאולוגית, עבת בשר ותאוות תזונה, והיא שילשה את מימדיה ולא ידעה שובע.
פה ושם שלחה ידיים בצלחתם של אחרים, וכאשר לא מצאה מנוח בין עישון סיגרים יוקרתיים לטיסות חובקות עולם במסעות גורמה, החלה לסבול מלחץ דם גבוה, השמנת יתר גרמה לה לסוכרת, וככל שהלך מצבה והידרדר, חוסר פעילות גופנית האיץ את תהליך חסימת העורקים עד ההתקף הסופי.
המנוחה לא השאירה אחריה יגון או צער, ולא בני משפחה אבלים, בחייה הראוותניים היא טרפה בהיסח הדעת או בהתקף של רעב לילי גם את בני המשפחה.
רק הטריגליצרידים (ידועים יותר בשם העממי "טייקונים") נעצבו על מותה, שכן היה ברור להם שרמתם תרד עם היעדרה. לא נמצא קרוב שיקרא קדיש על הבריה התאוותנית הזו. ירחם השם.
הלוויה שלישית
- שם המנוחה: השופטת - מערכת המשפט
- סיבת הפטירה: תסמונת הכשל החיסוני
המנוחה הייתה אישיות למדנית וידענית, חוקרת חרוצה ונמרצת, אינטלקטואלית ואנליטית, ויש אומרים שאם לא הייתה הופכת למשפטנית בעלת שם, מן הסתם הייתה זוכה בפרס נובל על מדעים מדויקים.
המנוחה הייתה אמונה במשך שנים רבות על שילוב מוצלח בין מסורתה היהודית, תורשתה הבריטית ושרידי ההיסטוריה העותומאנית, ועמדה בפרץ אל מול כל ניסיון השתלטות עויינת של בעלי עניין אינטרסנטים ותאבי בצע.
לרוע מזלה של המנוחה, חייה הבדלניים והמוסר שנהגה להטיף סביבה בכל עת שהביעה את דעתה בפרהסיה הקימו עליה אוייבים לרוב, אשר לא נהנו ממראיה המלומד ועוד פחות מכך מדעותיה המוסריות ומן המשתמע מפסיקותיה לגבי מוסריותם הירודה.
הטריגליצרידים מצאו אוזן קשובה אצל אוייבתה משכבר הימים "ממשלת ישראל" הידועה בתאוותה הבלתי נדלית, ואלה גם אלה מצאו בני ברית אצל חבריה של "כנסת ישראל" שגם אצלם טריגליצרידיות ממאירה נתנה אותותיה.
ברגע אחד של חוסר צלילות דעת: "פגישה, חצי פגישה, משגל אחד מהיר, שר משפטים אחד יהיר, ודי." נגיף הוחדר אל המנוחה, אויבותיה משכבר הימים הכריעו אותה כאשר הפגישו אותה עם "מאהב" טרויאני שנהג לפלרטט עם ראשי ערים בעולמות תחתונים ובשטחים פתוחים, והגברת החסודה איבדה את חוסנה המוסרי בין רגע. ובא לשופטת בועל.
במקביל להיוודע בציבור דבר מחלתה, הסתבר כי "בין חומות חימר" לבין "ריח וונטה", צצה מתחזה שכבר השתלבה במסגרת המתחרה על מילוי מקומה של המנוחה הצדקת, אין וואקום.
זכר צדיקים לברכה.
הלוויה רביעית
המנוחה התיימרה להיקרא "הרשות הרביעית" ועמדה על כך שהיא שומרת הסף של המערכת הדמוקרטית, ציקצקה בלשונה המפוצלת והמחוספסת, בשפתה העשירה ובמוחה הסקרן, ולא חסכה מאיש את שבט לשונה ודעותיה המנומקות.
היא אהבה עד מאוד לשבת על הגדר כמביטה מן הצד, לכתוב ולצלם את המתרחש ולהביע את דעתה בכל דבר ועניין. גם המתריסים כנגדה שטענו כי "מי שאינו עושה אינו טועה", לא הצליחו לשכך את יומרנותה ולצנן את ביקורתה הקנטרנית.
ובעודה עסוקה בביקורת נוקבת על אורחותיהם וחייהם של אחרים, זנחה את ביקורתה העצמית ולא השגיחה כיצד הזנתה את תפקידה כרשות רביעית. זנחה המדאם את הטריטוריה שטענה לבעלות עליה, ולפתע נבעלה על-ידי טריגליצרידים, הפכה לרכושם, וממרום תפקידה כמדאם חזרה אל המקצוע העתיק בעולם והחלה למכור את נשמתה כדי לשרוד ולהציל מעט מכבודה האבוד.
בין הרף חטפה המדאם מגוון של מחלות מין ונאספה אל אימותיה ביחד עם חברותיה המחוקקת והמבצעת, ורק הספסרים הטריגליצרידים מבכים את מותה. עלה התאנה שכיסה את מבושיהם במסווה מוסרי ומילים של לילה כלכלי, העלה הזה, נשר.
בבית בושת באה, ובבושה גדולה הלכה.
החתונה
עם מותן המצער של ארבע אושיות חשובות שהיו אמורות לשמש כארבע אימהות לאומה המתחדשת, נאספו ובאו האזרחים אל הכיכר. גרו באוהלים, ציירו שלטים, קראו קריאות, יצאו אל הרחובות וצעקו בקול גדול, קריאות שבר ושכול על אובדנן של ארבע גבירות ועל המורשת הטריגליצרידים שהותירו הגבירות מאחור (מלבד המנוחה השלישית שהייתה יותר מיסיונרית בגישתה לגבי עיסוקים מאחור).
לצד האבל הגדול, מצאו האזרחים איש את רעהו, ומצאו כי בכל אותן השנים בהן התבוננו בגבירות וציפו מהן להפגין מנהיגות ועוז, מוסר וערכיות, חזון ורוח, למעשה חיכו לשווא.
כשיצאו האזרחים לכיכר העיר, בא לקראתם האזרח ארצי ששר להם: "פתאום קם אדם בבוקר, הוא מרגיש כי הוא עם, ומתחיל ללכת, ולכל הנקרה בדרכו קורא הוא שלום".
קראו האזרחים שלום איש אל רעהו, ומצאו את מה שביקשו בכל אותן השנים למצוא בגבירות המנוחות. מצאו מנהיגות בכיכר, אצל בני הדור הצעיר שכבר ליהגו בו על היותו רכרוכי ואגואיסטי, ומצאו עוז שהרהיב אל מול הרהב של הגבירות, ומצאו מוסר משותף של עזרה ותמיכה הדדית, ומצאו ערכיות של דאגה לחלש ולמיעוט, ומצאו חזון של עתיד משותף על יסוד צדק חברתי, ומצאו רוח ולהט של שינוי ונכונות לבוא זה אצל זה כדי לצאת לדרך זה עם זה.
האהבה ניצחה ויום החתונה נקבע ליום השלישי לחודש התשיעי, ובשבת הקרובה יצאו המוני אזרחים לחגוג את יום חתונתם עם עצמם ואת יום גירושיהם מן המורשת הקלוקלת של הטריגליצרידים.
ועם קצת מזל, יקומו לתחייה גם ארבע הגבירות וישובו לשיא תפארתן בגלגולן החדש, על יסוד האהבה שתתמסד בכתובה של צדק חברתי שתיכתב בחתונת המיליון, עם מנהיגות ועם עוז, עם מוסר ועם ערכיות, עם חזון ועם רוח, ומעל לכל, ללא אלצהיימר ושיטיון, ללא אוטם שריר הלב, ללא כשל חיסוני וללא מחלות מין (ועם מעט טריגליצרידים, מוחלשים, רק כדי שיהיה לנו נסיוב, על כל צרה שלא תבוא).
03.09.2011 הוא 7 בנומרולוגיה. יום שבת הוא עוד 7. חתונה היא 7 ברכות, עוד 7.
חמסה חמסה!
לחתונה הזו לא צריך להביא צ'ק, אבל חובה לבוא!
מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
