|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
הצגה אנושית מאוד [צילום: אייל לנדסמן]
|
|
|
ביקורת: "פרק ב'" - מרגש, מצחיק ואנושי
|
|
החיים בפרק ב' הם לא ממש ירח דבש והניסיון של האלמן והגרושה להשתחרר מעברם בפרק א' ולהמשיך בחיים - הוא קשה למדי ותוך כך, מזמן לבמה מצבים מצחיקים וגם מרגשים עד דמעות
|
|
"פרק ב'" מאת המחזאי היהודי-אמריקני הנודע ניל סיימון מבוסס על חייו האישיים וההפקה העולה בתיאטרון הספרייה ברמת גן היא מרגשת, אנושית, מצחיקה מאוד ונסוכה ברומנטיות.
סיימון כתב את המחזה ב-1977 והוא מוגדר כאוטוביוגרפיה שלו. המחזה לא נחשב בדרך כלל לבין המחזות המוצלחים שלו ואולם אין ספק שזהו מחזה ייחודי, משעשע מאוד וגם נוגע ללב. אשתו של סיימון מתה ממחלה ממארת והוא נישא לשחקנית גרושה, מרשה מייסון, שגם כיכבה בסרט שהופק מהמחזה.
ההצגה הועלתה גם בקאמרי פעמיים והאחרונה ב-2003. מדובר בסופר ג'ורג' שניידר שהתאלמן לאחרונה ואחיו לאו מנסה לשדך לו בת זוג. במקביל אנו פוגשים בשחקנית הגרושה ג'ני מלון וגם ידידתה פיי מדוויק מנסה לשכנעה לפגוש גברים.
העלילה מסתבכת קמעא בהתחלה, בני הזוג מתאהבים ומתרחקים, נמהלת בפרשיית אהבים נוספת בכיכובם של לאו ופיי ועד לסוף המאושר. מורדי גרשון העלה הצגה מרגשת, קולחת שאין בה רגע דל. השחקנים מצליחים להעלות דרמה אנושית הזרועה פניני הומור וצחוק וגם לעורר פה ושם את בלוטות הדמע.
אנה צ'רנוב-צנחני היא חיית במה, שחקנית שוצפת קוצפת, היודעת לחולל נפלאות על הבמה. אנה היא שחקנית מצטיינת, קומיקאית בחסד עליון וגם שחקנית דרמטית מעולה, היודעת למזג את תכונותיה לכלל שלמות תיאטרלית.
אפי מרדכי כסופר האלמן מגיש דמות אנושית מתובלת בהומור שנון. אפי הוא שחקן מצוין, המתמודד בהצלחה רבה עם תפקיד קשה לביצוע. אפי הוא שחקן בעל יכולות משובחות ביותר.
ימית אטיאס כגרושה מגישה משחק נעים וחם.
הראל אלקלעי כאחיו של הסופר הוא בעל תכונות משחק ראויות ומוצלחות. כדאי היה להימנע מכמה שגיאות כמו "חמש דולר", "עשרים וחמש דולר". דורי פרנס אחראי לנוסח העברי המעולה. איה בן אשר עיצבה את התפאורה המוצלחת. הבמה חצויה למעין שני חלקים ובכל חלק המהווה אחת מן הדירות, מתחולל קטע אחר של העלילה.
אפרת מירב אחראית לתלבושות היפות ובמיוחד לתלבושותיה של אנה , החל מן השמלות והנעליים ועד לבגדי חדר המיטות וגרבי הרשת. חבל רק שהאחראי לאביזרים לא הקפיד שנעליו של החתן יהיו מצוחצחות ומבריקות ולא דהויות וחסרות ברק. פרננדו מאיחייקר עיצב תאורה נכונה וראויה וברק אולייר את המוזיקה הנעימה והמוצלחת.
החיים ב"פרק ב" הם לא ממש ירח דבש והניסיון של האלמן והגרושה להשתחרר מעברם בפרק א' ולהמשיך בחיים - הוא קשה למדי ותוך כך, מזמן לבמה מצבים מצחיקים עד מאוד וגם מרגשים עד דמעות. מדובר בהצגה מעניינת, סולידית, מבדרת למדי, קצבית ובהחלט אנושית מאוד.
|
|
הכותב הוא עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
|
|
| תאריך:
|
04/09/2011
|
|
|
עודכן:
|
04/09/2011
|
|
חיים נוי
|
|
ביקורת: "פרק ב'" - מרגש, מצחיק ואנושי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
רון שחר
|
27/09/11 12:21
|
|
|
באוקטובר 2010 הוצג בפעם הראשונה הסרט"השעון" שערך כריסטיאן מרקליי. מרקליי הינו אמריקני שהתחיל את הקריירה שלו לפני כ-40 שנה כ די.ג'י ערבל קולות וצלילים לצורך עבודתו, הקליט אותם ויצר בצורה כזו עבודות מוזיקה שונות. בהמשך דרכו האמנותית הוא עסק בתחומים שונים של האמנות כגון צילום, מייצגים, פיסול ועוד.
|
|
|
|
|
אם התוכניות לא ישתנו, הרי שהחל מיום ראשון הקרוב, עם כניסתם לתוקף של מכתבי ההתפטרות שהגישו, ימצאו עצמם מעל אלף רופאים מתמחים מחוץ לבתי החולים. ההתפטרות ההמונית של כשליש מהרופאים הצעירים תעמיד במצב קשה את בתי החולים הציבוריים, ששדרת הטיפול הרפואי שלהם מבוססת על המתמחים, וגם כמובן את ציבור החולים עצמו.
|
|
|
|
|
לא קל להיות הברווזון המכוער של משפחת עופר. דורון עופר, בנו הצעיר של יולי, חווה זאת בימים אלה על בשרו. יש לו ויכוח מתמשך עם שאר בני המשפחה, ומיד התגייסו מקורות עלומים להציג אותו בעיתונות כלא יוצלח, כאדם שמנסה "לעשות דווקא" לאביו הקשיש והחולה, כמי שמונע ממניעים אמוציונליים, וכבן שבאופן כללי מכעיס ומצער את אבא ואת כל השאר.
|
|
|
|
|
מה קורה כששלושה בנים בני 17 משתכרים ואונסים ואח"כ הורגים בחורה, ונשבעים שלא לגלות לעולם את סודם? ואחד מהם משנה דעתו אחרי 15 שנה? עד כמה יש ערך לחברות וערבות הדדית?
|
|
|
|
|
יום רביעי בבוקר. אני לוקחת את קו 1 של הרכבת התחתית למרכז העיר של ניו-יורק. מזג האוויר נפלא ואת העובדה שרק לפני כמה ימים העיר הזו חוותה סופה הרסנית אפשר רק לנחש. ברחובות שטופי השמש לא נותרו אפילו שלוליות וכל בתי העסק פתוחים כרגיל. הרכבת, כמו הרחובות, מעט ריקה, קצת מכיוון שחלק מהתושבים שפונו מהעיר עוד לא הספיקו לחזור, אבל בעיקר בגלל שזה השבוע האחרון של אוגוסט ורוב תושבי העיר יצאו לחופשה. היחידים שעדיין מתמודדים עם תוצאות הסופה הם שדות התעופה שמנסים להשלים את הטיסות שבוטלו במהלך הסוף שבוע. בטרמינל הנחיתה אנשים מחליפים חוויות מהמקומות השונים בעולם בהם נתקעו למשך ימים.
|
|
|
|
|
