"המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה העבירה היום ליועץ המשפטי לרשות המיסים, עו"ד משה מזרחי, את עמדתה בעניין עמותת התזמורת הסימפונית, לפיה אין מקום להגיש כתב אישום נגד עמותת התזמורת הסימפונית ירושלים, מנכ"ל העמותה, מר זוסיא רודן, ויו"ר העמותה, מר יחזקאל בייניש". כך הודיע דובר משרד המשפטים.
דובר משרד המשפטים הבהיר בהודעה: "למען הסר ספק, כי כל האמור מתייחס אך לסוגיה של העברת ניכויים למס הכנסה, ולא לכל פעילות אחרת של העמותה או מנהליה הנתונה לבדיקה מטעם רשם העמותות".
[על העבירות שטרם נחקרו כדבעי ע"י מס הכנסה ו/או המשטרה וטרם הוכרעו, ראו בהמשך]
נקדים ונאמר, כי בגין מעשים כאלה - אי העברת ניכויים, מגישות רשויות המס כתבי אישום, כדבר שבשיגרה. כתבי האישום מוגשים על-ידי מחלקות התביעה ברשויות אלה, מבלי שנדרשת התערבות ו/או הכרעה של הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה.
ואכן, כפי שגם נכתב בהודעה שלהלן [סעיף 1], מחלקת התביעות במס הכנסה החליטה להגיש כתב אישום ואף הכינה טיוטת כתב אישום להגשה. ואולם, עו"ד בייניש ניצל את מעמדה של רעייתו במערכת המשפטית, פנה לבית המשפט המחוזי (למרות שלזה אין סמכות לדון בתיק), ודרש לגנוז את החלטת מס הכנסה להגיש נגדו כתב אישום. השופט דוד חשין שדן בבקשה, במעמד צד אחד, עיכב זמנית את הגשת כתב האישום, ובדיון שהתקיים ימים ספורים לאחר מכן במעמד שני הצדדים (בייניש מצד אחד, ומס הכנסה מצד שני) הודה חשין כי אין לו, כשופט, סמכות לעסוק בזאת (זו סמכות שנתונה לבג"צ). למרות זאת, הציע חשין בכל זאת לקיים שימוע לבייניש (למרות שטיעוניו כבר הועלו ונשמעו), ובכך הוביל לעיכוב של כשנה בתהליך קבלת ההחלטות בתיק זה.
נדגיש עוד, כי היועמ"ש מני מזוז, ורשויות מס הכנסה, נמנעים מלהורות על מיצוי הדין עם בייניש בעבירות החמורות יותר [על כך ראו בהמשך], למרות שהמידע כבר הובא לידיעתם.
עמדת הפרקליטות והיועמ"ש
להלן העמדה הנוגעת לחשודים שלהלן - בעניין אי העברת ניכויים בלבד, כאמור - כפי שנשלחה ע"י עו"ד דוד פורר, סגן לפרקליט המדינה, לרשויות מס הכנסה.
הדברים הועברו מטעם משרד המשפטים, כהודעה לתקשורת (ציטוט):
1. ביום 26/01/04 החליטה נציבות אגף מס הכנסה על הגשת כתב אישום נגד עמותת התזמורת הסימפונית ירושלים להלן:"העמותה"), נגד מנכ"ל העמותה, מר זוסיא רודן, (להלן: "המנכ"ל") ונגד מר יחזקאל ביניש, יו"ר הנהלת העמותה (להלן:"היו"ר").
טיוטת כתב האישום כוללת עבירות לפי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) - אי העברת מס שנוכה במקור למס הכנסה, כנגד שלושת הנאשמים, ועבירה לפי סעיף 224א לפקודה, ביחס למנכ"ל וליו"ר (להלן: "מנהלי העמותה"), המטיל אחריות על נושאי משרה בתאגיד בגין ביצוע עבירה לפי סעיף 219 בתאגיד, אלא אם כן העבירה בוצעה שלא בידיעתם, או שנקטו בכל האמצעים הסבירים למנוע אותה.
על-פי טיוטת כתב האישום, העמותה ומנהליה הפעילים לא העבירו למס הכנסה ניכויים משכר ששולם לעובדי העמותה ולקבלני משנה שלה, במשך 14 חודשים (בתקופה שבין 11/2001 לבין 1/2003), בסך כולל של 2,401,034 ש"ח. בטיוטת כתב האישום נאמר, כי מנהלי העמותה ידעו על ביצוע העבירות ולא נקטו בכל האמצעים הסבירים למניעתן.
2. בעקבות ההחלטה שהתקבלה באגף מס הכנסה על הגשת כתב האישום, הגיש יו"ר העמותה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה להוצאת צו מניעה נגד הגשת כתב האישום. ביום 09/02/04 דחה בית המשפט את הבקשה, תוך שקבע כדלקמן:
"אין למעשה מחלוקת כי בית משפט זה, כבית משפט של פירוק, נעדר סמכות עניינית להורות לאגף מס הכנסה להימנע מלנקוט צעדים כנגד המבקש, כל עוד מתקיימים מגעים לקבלת ההסדר כאמור. במצב דברים זה, אין מנוס מדחיית הבקשה מחמת חוסר סמכות. עם זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים מבקש אני רק לומר כי ראויות טענותיו של המבקש להישמע ולהישקל בכובד ראש." (בש"א 4552/04, ההדגשה אינה במקור).
3. לאור החלטה זו, פנתה היועצת המשפטית של אגף מס הכנסה דאז, לקבל את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום. לאחר שעיין בחומר החקירה בתיק ובחוות דעת הפרקליטות לעניין זה, הורה היועץ המשפטי לממשלה על החזרת התיק לאגף החקירות של מס הכנסה לצורך ביצוע השלמות חקירה בנקודות שונות שפורטו. ביום 07/12/04 הוחזר אליי התיק להכנת חוות דעת לגבי האפשרות להגיש כתב אישום.
4. בהמשך לדיון שקיים היועץ המשפטי לממשלה בנושא זה, בהשתתפותך ובהשתתפות נציגים נוספים של רשות המסים, ולאחר בחינת חומר החקירה, דעתי היא כי בנסיבות הענין לא קיימת תשתית מספקת להעמדה לדין פלילי של העמותה, המנכ"ל או היו"ר. מסקנתי זו מקובלת על היועץ המשפטי לממשלה. להלן יובאו בתמצית נימוקי עמדתנו זו.
5. העמותה הוקמה על פי החלטת ממשלה מיום 15/07/90. במהלך שנת 1990 נחתם הסכם המייסדים של העמותה. מייסדי העמותה וחבריה עד היום הם רשות השידור, עירית ירושלים, משרד החינוך והתרבות ועמותת הקרן לירושלים. לפני הקמת העמותה היתה התזמורת הסימפונית באחריות רשות השידור, ולרשות השידור הובטח רוב בהנהלת העמותה גם לאחר הקמתה. במשך כל שנות פעילותה התבסס תקציב העמותה, ברובו המכריע, על העברות כספיות מהגופים הציבוריים הנ"ל חברי העמותה, ובעיקר מרשות השידור ועירית ירושלים. בשנת 2001 נקלעה העמותה לקשיים כספיים. לפי הנטען על-ידי העמותה, כתוצאה מקשיים אלה, לא העבירה את כספי הניכויים למס הכנסה, וזאת אף על-פי שהמשיכה לשלם משכורות לעובדיה.
6. העמותה היא גוף ייחודי במובן זה שהחברים בעמותה הם גופים שלטוניים המממנים את פעילותה באמצעות העברות תקציביות. לגופים אלה נציגים בוועד המנהל של העמותה. מחומר החקירה עולה, כי בשנים 2002-2001 לא העבירו רשות השידור ועירית ירושלים לעמותה את מלוא ההקצבות שהיה עליהן להעביר לעמותה בהתאם להסכם המייסדים של העמותה, ובהתאם להתחייבויות שנתנו למנהלי העמותה בעלי תפקידים בגופים אלה, שלכאורה היו מוסמכים לכך. היקף ההקצבות המובטחות שלא הועברו לעמותה לא התברר עד תום במסגרת החקירה. עם זאת נציין כי, מטיוטת דו"ח חוקר מיוחד שמונה לעמותה על-ידי רשם העמותות עולה, כי רשות השידור לבדה לא העבירה לעמותה בשנים 2002-2001 סכומים שדי היה בהם כדי לכסות את חובות הניכויים של העמותה למס הכנסה, שעמדו כאמור על 2,401,034 ש"ח.
7. בחקירתם טענו מנהלי העמותה, כי הסתמכו על ההקצבות הצפויות להתקבל מחברי העמותה לצורך כיסוי חובותיה של העמותה. מחומר החקירה עולה כי כאשר ההקצבות איחרו להגיע, התריעו מנהלי העמותה בפני חברי העמותה על האיחור בהעברת ההקצבות ופנו פעמים רבות לרשות השידור ולעיריית ירושלים בדרישה לקבל את הכסף החסר. במהלך תקופה זו, חזרו והבטיחו נציגי רשות השידור ועיריית ירושלים שההקצבות יועברו לעמותה.
8. במקביל, ניהלו העמותה ומנהליה משא ומתן עם אגף מס הכנסה לקבלת אישור לדחיית המועד להעברת הניכויים, עד לאחר קבלת ההקצבות המובטחות. מחומר החקירה עולה, כי אגף מס הכנסה היה מודע לאי-העברת הניכויים במהלך כל התקופה בה לא הועברו הניכויים. בנובמבר 2002 אף הגיעו מנהלי העמותה והגובה הראשי של פקיד שומה ירושלים 1, מר משה דגן, להסכמות לעניין הקפאת הליכי הגבייה באופן זמני ביחס לחובות העבר. לפי ההסכם, יועברו הניכויים לאחר שהעמותה תקבל את ההלוואה שהובטחה לה, בערבות עיריית ירושלים.
9. ביום 07/02/03 החליטה הנהלת התזמורת על התפטרות חברי ההנהלה, לרבות המנכ"ל והיו"ר, ועל הפסקת פעילות התזמורת, וזאת בשל העדר מקורות מימון להפעלתה, ולאחר שהסיוע הכספי המובטח שנדרש לפעילותה לא הגיע. בהמשך לכך, ולאור הקשיים התקציביים, נכנסה העמותה להליכי פירוק, וביום 06/04/03 מונה לה מפרק זמני.
10. אין חולק כי העמותה ניכתה מס מהמשכורות ששילמה לעובדיה, ולא העבירה את כספי המס לפקיד השומה. עם זאת, עומדת לבחינה השאלה, האם מתקיימת טענת ההגנה הקבועה בסעיף 219 לפקודה, לפיה התקיים "הצדק סביר" לאי העברת הניכויים.
הפסיקה קבעה כי יש לפרש את מבחן ההצדק הסביר על-פי אמות מידה אובייקטיביות: "מבחנו של ההצדק הסביר הוא מבחן אובייקטיבי, כמבחן שנקבע לסיבה סבירה או סיבה מספקת. דהיינו, שאם הנישום הוא הנאשם בוחנים כיצד היה נוהג נישום סביר". (ע"פ 916/84 ישעיהו יעקובי נ' מדינת ישראל פ"ד מ(1) 96,94); רע"פ 26/97 לקס נ' מדינת ישראל נ"ב(2)673).
11. התמונה העולה מחומר החקירה היא, כאמור, שהעמותה נקלעה למצוקה כספית אמיתית לאחר שהגופים השלטוניים, החברים בעמותה ושותפים לניהולה, לא העבירו לעמותה את התקציבים שהתחייבו להעביר לה. מנהלי העמותה הסתמכו על קבלת הכספים. כשההקצבות לא הגיעו כמובטח, יידעו המנהלים את הנוגעים בדבר, ופעלו במקביל להמשך הפעלת העמותה למטרותיה ולקבלת התקציבים מהגופים השלטוניים. העמותה ומנהליה לא הסתירו את מצבה הכספי הקשה של העמותה מאגף מס הכנסה ומן הגופים השלטוניים החברים בעמותה ושותפים בוועד המנהל שלה, ואף התריעו בזמן אמת ובאופן שוטף על המצב ועל הקשיים הנובעים ממנו, ובכלל זה על אי-העברת הניכויים.
כמו כן, וכפי שצויין לעיל, אגף מס הכנסה היה מודע לאי-העברת הניכויים, והוסיף לנהל עם מנהלי העמותה מגעים להסדרת התשלום כמעט עד מועד מינוי המפרק הזמני לעמותה. בהקשר זה ציינה השופטת דורנר ברע"פ 4844/00 ברקאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2)47, כי אף על-פי שהסכמת רשויות המס לעיכוב הליכי גבייה הינו בתחום המשפט האזרחי, ולפיכך לכאורה אין בה כדי להסיר את פליליות המעשה, הרי שיש לבחון האם הלך הנפש של הנישומים נוכח המצג שיצרו רשויות המס, מקים להם הגנות מפני הרשעה בעבירות מע"מ ובעבירות מס הכנסה.
12. המדובר בעמותה שפעלה שלא למטרת רווח, לקידום אינטרסים תרבותיים ואמנותיים, שהם מעניינו של הציבור בכללותו. דומה כי העמותה ראתה את פעילותה כשליחות ציבורית, ואת היעד המרכזי שלה כהמשך פעילות התזמורת. עוד יצויין, כי פעילותו של היו"ר בעמותה היתה בהתנדבות, ללא קבלת שכר.
13. ההכרעה בתיק זה כפופה, בין השאר, למדיניות התביעה הנוהגת של שלטונות המס בהעמדה לדין בעבירות של אי-העברת ניכויים משכר עבודה.
בהתאם לתקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי - חיקוקי מסים), התשמ"ז-1987, העבירה של אי-העברת ניכויים (לפי סע' 219 ו- 224א לפקודה), היא עבירה מינהלית, שדרך המלך בהתמודדות אתה הוא הקנס המינהלי, ולא הגשת כתב אישום. כמצוין במכתבך מיום 3/1/05 ליועץ המשפטי לממשלה, מספר התיקים נגד מלכ"רים בהם הוגש כתב אישום הוא זעום.
בדיון אצל היועץ המשפטי לממשלה ציינת, כי מדיניות שלטונות המס בסוגיה זו מבוססת על עיקרון הסרת המחדל, דהיינו: העברת הניכויים, גם אם במועד מאוחר, מייתרת את ההעמדה לדין על אף האיחור. בהתאם למדיניות נוהגת זו, רשות המסים אינה מעמידה לדין גופים אשר מדווחים על חוב הניכויים מבלי להעבירו, אם הניכויים מועברים למס הכנסה בסופו של דבר. במדיניותה זו שוקלת רשות המסים שיקולים רחבים יותר מן השיקולים הניצבים בדרך כלל בבסיס המשפט הפלילי, ובהם שיקולי הרתעה שתכליתה הבטחת גביית הניכויים במישור האזרחי.
בהתאם למדיניות זו, אילו היו הניכויים נשוא כתב האישום מועברים גם עתה, הרי שהרשות לא היתה מוצאת מקום להגשת כתב אישום.
14. במקרה דנן, ממועד כניסתה של העמותה להליכי פירוק ומינויו של מפרק זמני, אין המנכ"ל והיו"ר רשאים עוד לקבל החלטות בנוגע לעמותה ופעולותיה הכספיות, שכן סמכות זו מסורה בלעדית למפרק הזמני שמונה לעמותה. זאת מעבר לכך, שכאמור, השניים פרשו מתפקידיהם. בנסיבות אלו, נמנעת מהם האפשרות להסיר את המחדל ולהימנע מאישום.
15. כידוע, גם המפרק הזמני, מצידו, אינו יכול להחליט באופן עצמאי על הסרת המחדל באמצעות העברת הניכויים הנדונים, אלא באישור בית המשפט. והנה לאחרונה הגיש המפרק הזמני (עו"ד יצחק יונגר) בקשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, לאשר לו להעביר סך של 700,000 ש"ח מקופת הפירוק לרשויות מס הכנסה על חשבון חוב הניכויים של התזמורת למס הכנסה (בנוסף לסכומים נוספים למטרות אחרות). כפי שנמסר לנו, הבקשה אושרה על-ידי בית המשפט בהסכמת כל הצדדים, לרבות רשות המסים.
16. סיכומם של דברים, התמונה העולה מחומר החקירה היא, כי העמותה נקלעה למצוקה כספית אמיתית לאחר שהגופים השלטוניים החברים בעמותה לא העבירו את התקציבים להם התחייבו. משבוששו הכספים להגיע, התריעו מנהלי העמותה על כך, ועל הקשיים שהדבר גורם, ופעלו להשגת התקציבים. מנהלי העמותה גם לא הסתירו את מצב הדברים מרשויות מס הכנסה, ואף הגיעו עמם להסדר שלא הגיע לכלל ביצוע.
הגם שאין בכך כדי להצדיק את התנהלותם של העמותה ושל מנהליה לעניין אי העברת מס שנוכה ממשכורות העובדים משך תקופה כה ארוכה, הרי בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, כפי שפורטו לעיל, ובמדיניות הנוהגת של רשויות המס בכגון דא, כמו גם במגמה המסתמנת לכיסוי החוב, עמדתנו היא, כי אין מקום לנקיטה בהליכים פליליים במקרה זה.
עוד נבהיר, למען הסר ספק, כי כל האמור מתייחס אך לסוגיה של העברת ניכויים למס הכנסה, ולא לכל פעילות אחרת של העמותה או מנהליה הנתונה לבדיקה מטעם רשם העמותות.
עד כאן ציטוט הודעת משרד המשפטים
___________________
[הערה שלי (י.י.): כפי שחשפנו כאן, עו"ד יחזקאל בייניש, בעלה של השופטת דורית בייניש, חשוד בעבירות נוספות וחמורות בהרבה, בפרשה זו, בהן: רישום כוזב במסמכי תאגיד, מתן וקבלת כספים במזומנים - מבלי לרשום את התקבולים/ההוצאות בספרי העמותה, העדפת נושים, העברת כספים של התזמורת לחשבון אישי שניהל, מירמה והפרת אמונים, מתן טובות הנאה למקורבים על-חשבון התזמורת הסימפונית ועוד ועוד.
למרות כל זאת, ולמרות שהמעשים החמורים התגלו והועלו על הכתב הן על-ידי מבקרת רשות השידור, הן על-ידי רואה החשבון של התזמורת הסימפונית, והן על-ידי החוקר המיוחד מטעם רשם העמותות, נמנע היועמ"ש מני מזוז - למרות שהדברים הובאו לידיעתו, ולמרות שאלות שהועברו אליו בנושא זה, ממתן הנחייה לחקור ולמצות את הדין עם בייניש גם בסוגיות אלה.
תחת זאת מתמקדים היועמ"ש ומס הכנסה רק בעצם אי העברת הניכויים, למרות שידוע להם היטב כי זו העבירה הקלה יחסית המיוחסת לבייניש, והיא אכן מוכרת כעבירה מנהלית אותה ניתן "לרפא" על-ידי הסרת המחדל והעברת הכספים, ובכך לייתר הגשת כתב אישום (מה שלא נעשה כאן, ולמרות זאת לא מוגש כתב אישום נגד בייניש)].
נימוקי היועמ"ש והפרקליטות המועלים עתה, ששימשו אותם להימנע מכתב אישום, מוזרים הם. נטען, לדוגמא [סעיף 16 לעיל], כי אי העברת הכספים נעשתה בגלל מצוקה אמיתית, "לאחר שהגופים השלטוניים החברים בעמותה לא העבירו את התקציבים להם התחייבו".
זו טענה מוזרה והיפוך היוצרות, במיוחד נוכח העובדות הידועות: אותם גופים שלטוניים אכן עיכבו, ובתקופות מסויימות הפסיקו העברות הכספים לתזמורת הסימפונית, לאחר שדוחות ביקורת שנערכו הוכיחו: כי בייניש והעמותה הסימפונית לא העבירו כספי ניכויים למס הכנסה וביצעו עבירות על החוק; כי בייניש לא דאג להעביר את כספי הניכויים למס הכנסה, גם כאשר קיבלה התזמורת כספים מרשות השידור שהספיקו לכסות את החוב למס הכנסה; כי בייניש והתזמורת ניהלו פנקסנות כפולה ואף קיבלו כספים במזומנים מכמה גורמים, ללא רישומים, ושילמו כספים מבלי שקיבלו חשבוניות ו/או קבלות; כי בייניש ניהל את התזמורת באופן שערורייתי ומושחת; כי בייניש העניק טובות הנאה למקורביו על-חשבון הקופה הציבורית. קשה להניח שהמידע הזה נעלם מעיניו של מזוז.
אופן התנהלותו של מזוז מעלה חשש, כי הוא אכן נקלע, בעל כורחו, למצב שבו הוא בחר להימנע ממיצוי הדין עם בעלה של השופטת דורית בייניש - מי שמיועדת לכהן כנשיאת בית המשפט העליון. ממצב זה הזהרנו, מבעוד מועד [ראו קישור]. אומנם, בהודעת משרד המשפטים נאמר מפורשות, כי ההחלטה עתה נוגעת רק לאי העברת ניכויים "ולא לכל פעילות אחרת של העמותה או מנהליה הנתונה לבדיקה מטעם רשם העמותות". ואולם, אופן התנהלותו של מזוז על בעלה-של, מעלה חשש כי גם ממצאיו החמורים של החוקר המיוחד מטעם רשם העמותות [ראו קישור, "העדויות של יחזקאל בייניש"] ימוסמסו בדרך זו או אחרת, וקלושים הסיכויים שייעשה צדק ובייניש יועמד לדין בגין המעשים החמורים והעבירות הפליליות לכאורה שביצע.
ועוד פרט קטנטן:
מעכשיו קשה יהיה לאנשי חצרן של בייניש-ארבל לטעון נגד מזוז, כי הוא סוגר תיקים ובכך מגונן על המושחתים; הנה, יוכל להגיד מעכשיו, סגרתי גם תיק של בייניש.
