הילד שלכם מסרב בתוקף להכניס לפיו את העגבניה? הוא מוציא את פרוסות המלפפון שהכנסתם לו לכריך? כדאי שתדעו - הוא ממש לא עושה לכם דווקא.
שוני גנטי ברגישות של בלוטות הטעם לטעמים מרים יכול להסביר מדוע ישנם ילדים שמתנגדים בתוקף לאכילת ירקות, כך עולה ממחקר חדש שפורסם אתמול (ב', 7.2.05).
המחקר, בו לקחו חלק 143 ילדים ואמהותיהם, התמקד בשוני הטבעי בגן שנתגלה לאחרונה כ-TAS2R38, המווסת קולטים של טעם למרירות.
אנשים נושאים שני העתקים פעילים של רוב הגנים - שיכולים להיות שונים במעט האחד מהשני - על כל אחד מזוג כרומוזומים. החוקרים גילו כי אמהות וילדים הנושאים לפחות העתק אחד של הצורה "הרגישה" של הגן, יכלו להבחין אפילו ברמז של טעם מר במשקה ניסיוני שניתן להם, כשהילדים הבחינו בטעם במיוחד.
ילדים אלו יהיו חובבים מושבעים של סוכר, משקאות ממותקים ודגנים, בהשוואה לילדים אחרים שנושאים שני העתקים של הצורה ה"חסרת רגישות למרירות" של ה-TAS2R38.
הממצאים יכולים לעזור ולהסביר מדוע חלק מהילדים טובים במיוחד בניהול משא ומתן כשמדובר באכילת ירקות, כך דיווחו החוקרים בעיתון "רפואת ילדים".
"כל אחד רוצה להעלות את צריכת הירקות והפירות של ילדיו", צוטטה אחת החוקרות ברויטרס. "סלידה טבעית לטעם מר, יכולה לגרום, לילדים במיוחד, לעקם את הפרצוף אל מול צלחת הירקות. הבנה של המורכבות בהעדפות המזון של ילדים יכולה לעזור למצוא דרכים לפתור את הקושי.
לדוגמא, יתכן כי תוספת מלח תהפוך את הירקות טעימים יותר לילד הסובל מרגישות טבעית למרירות. "הורים צריכם לזכור כי ילדים אינם מבוגרים מיניאטורים. ילדים באמת חיים בעולם שונה של חושים. תינוקות למשל ידועים כ"'משוגעים למתוק'. 'שן מתוקה' היא למעשה עניין ביולוגי בילד המתפתח במהירות מאחר והפחמימות הן המקור הראשוני לאנרגיה של הילד".
במחקרם גילו החוקרים כי קיימת השפעה גנטית ברורה על העדפותיהם של ילדים לסוכר, אך לא אצל אמהותיהם. בעוד הילדים עם לפחות העתק אחד של הגן הרגיש למרירות היו בעלי 'שן מתוקה' יותר מאשר ילדים חסרי רגישות למרירות, השוני בגנים לא היה גורם חשוב בהעדפותיהן של הנשים למתוק. במקום זאת, המוצא האתני היה הגורם המשמעותי ביותר, מה שמצביע על כך כי ככל שאנשים מזדקנים התרבות והשפעות סביבתיות אחרות מבטלות את ההשפעות הגנטיות על הבחירה לאכול אוכל מתוק.
כאמור, המחקר כלל 143 ילדים בגילאים 5 עד 10 ואת אמהותיהם. החוקרים לקחו דגימות תאים כדי לנתח את השוני בגן ה-TAS2R38 ובדקו את רגישות האמהות והילדים לתמיסות המכילות ריכוזים שונים של רכיבים מרים. כמו-כן הם שאלו את האמהות והילדים על העדפותיהם באוכל.
הם גילו כי ילדים אשר נשאו שני העתקים של הצורה "הרגישה למרירות" של ה-TAS2R38 יכלו להבחין בטעם "מגעיל" טוב מכולם במשקאות שניתנו להם, אפילו בריכוז הנמוך ביותר. אחריהם היו הילדים עם העתק אחד של הגן.
השפעות דומות נמצאו אצל האמהות - למרות, שבקרב אלו שנשאו רק העתק אחד של הגן הרגיש למרירות הילדים היו רגישים יותר מהמבוגרים לטעם המר שבמשקה. בסה"כ ל-79% מהילדים היה העתק אחד או שניים של הצורה הרגישה למרירות שלהגן.
למרות נתונים אלו, הורים מתוסכלים לא צריכים לייחס את התנגדות הילדים לירקות רק לכוחות הלא ניתנים לשינוי של הגנים ולהכנע בקרב בשולחן האוכל, מדגישים החוקרים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
