פותחים את העיתונים, ומכל עבר עוד אהדה ועוד פרגון למפגינים. טובי הכותבים, אלה שכבר מזמן לא שייכים למעמד הבינוני עקב מעמדם אצל הטייקונים בעלי העיתונים, הפכו להיות שופרות המהפכה, נביאי המחאה.
האם ייתכן שבעלי העיתונים יפעילו את בכירי הכותבים נגדם? האם בעלי העיתונים מנסרים את הענף עליו הם יושבים? לא סביר. הטייקונים גם לא טיפשים, וודאי שאינם נושאי דגל הדמוקרטיה. מכאן שיש לנו איזו לקונה בהבנה, יש פרט חסר אשר לו היה בידינו, היה מבהיר לנו את התמונה כולה. ולפרט הזה קוראים ביבי, כן
בנימין נתניהו, ראש ה
ממשלה.
באוקטובר שנה שעברה ירה ביבי את אבן הפינה במלחמתו בטייקונים, זה היה עוד בימים שדפני ליף הייתה מפיקת סרטים, הרבה לפני שהפכה לכוכב עליון עטור תהילה וצל"שים. ביבי הקים אז ועדה לעידוד התחרות במשק. בפועל, תפקידה היה ועודנו לקלקל לטייקונים את השליטה הריכוזית שלהם בחיים שלנו, שליטה המאפשרת להם להפוך אותנו לשווייץ החדשה. על כל דבר משלמים כאן הרבה יותר מאשר בבירות אירופה.
והמשכנו לינואר 2011 - ממשלת ביבי, באמצעות השר כחלון, חותכת בבשר החי המזומן של הטייקונים, דמי הקישוריות בסלולר נוחתים בחקיקה. הפער ניכר מיד בירידה ברווחיות של הטייקונים, ובעלייה ביתרות המזומנים של כל אחד מאתנו.
ואז אנו מגיעים לפברואר 2011 - קור, גשם, מי חשב על אוהלים, ועדת ששינסקי ומשרד האוצר מפרסמים הצעת חוק, המלאימה (באמצעות מיסוי) חלקים ניכרים מהגז אותו רצו הטייקונים לנכס לעמצם. אחרי שנים שמפא"י והשמאל חילקו את משאבי האומה חינם אין כסף (כמעט) לטייקונים, באה הממשלה ה"אנטי חברתית" של ביבי, ואמרה די, נכסי האומה שייכים לאומה ולא לטייקונים, והופ חתכה להם את החלומות הוורודים לעוד ועוד הרים של כסף, כסף השייך לציבור.
ורק השבוע מתפרסמת חוות דעת בנוגע לים המלח. נגמר החלום, מדינת ישראל כבר לא פראיירית. אל תשכחו, זה ביבי בשלטון. מי שישקם את ים המלח אלה האחים עופר. מי שהוציא ממנו מילארדים, הוא זה שישקיע מיליארדים ולא פלורה ממגדל העמק או ויקטור מנהריה, הם זקוקים לכסף על-מנת לקנות אוכל ותרופות.
והוועדה לעידוד התחרות מתעכבת, מי יודע למה? אולי אימת הטייקונים מרחפת עליה, אך ביבי לוחץ, וכשביבי לוחץ, בואו נאמין שהוועדה תתבטא בקרוב.
ספין מוצלח ביותר מכל אלה המסקנה היא ברורה: ביבי החליט בתחילת הקדנציה להפסיק את גן העדן הטייקוני של ממשלת קדימה-שרון-אולמרט. החלטותיו של ביבי הגיעו לידי תחילת מימוש מעשי כשנתיים אחרי הבחירות. בפועלו הכניס עצמו ביבי למלחמה חזיתית בעוצמות משק ובעוצמות פוליטיות אשר איש עדיין לא התמודד מולן בארץ הזו, והוא יכול להן.
ומה רוצים הטייקונים? הם רוצים חזרה את אולמרט, הם רוצים את לבני, הם רוצים את מופז - הם רוצים ממשלה רופסת, הם רוצים ממשלה אשר תסור למרותם.
אז בתחילה העיתונות תקפה את ביבי ישירות, עד שנשבר לציבור, הוא הבין. ואז נפלה לידי הטייקונים ההזדמנות של דפני ליף. שבעה צעירים נחמדים ונמרצים, שמאלנים קיצונים, עברו לגור ברחוב במחאה על קשיי הדיור במרכז תל אביב. טובי הבשלנים והספינרים המשרתים את הטייקונים הבינו היטב את ההזדמנות, כי הרי אויב אויבי הוא ידידי. השמאלנים הצעירים והבודדים מוחים נגד ביבי. ביבי הוא אויב, אז השמאלנים הם ידיד.
כך יצא שטייקוניזציה של המדינה היא המנוע העיקרי מאחורי ה"מהפכה החברתית" כאשר המטרה האמיתית היא הפלת ביבי נתניהו, המלכת
ציפי לבני על-מנת להבטיח את המשך שלטונם של הטייקונים במדינה, על-מנת להבטיח את הנצחת אי-הצדק החברתי, הנובע משלטון הטייקונים, שלטון אשר הופרה וצמח לגבהים בלתי נסבלים בימי שרון-אולמרט. ביבי מכסח אותה מכל הכיוונים, והיא, הטייקוניזציה החזירית, מתגעגעת לימים טובים, רוצה את אימא ציפי לבני, עם אבא
אהוד אולמרט ברקע, מושך בחוטים.
זה כל הסיפור, או זה עיקר הסיפור - ספין מוצלח מאוד - המתבסס על שבעה צעירים בעלי אידיאולוגיה, ועל הטכנולוגיות המתקדמות - אשר שימש את הטייקונים על-מנת להחזירם לשלטון, שלטון אשר ביבי מונע מהם צעד אחר צעד, בנחישות ובעקביות.
