|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
"הוא חושב שאנחנו ערבים, אמרתי לחבר שלי"
|
בישראל של 2011 בני אדם צריכים לצעוק שהם יהודים כדי שלא יכוונו אליהם נשק במחסום. יש לכך אלף סיבות צודקות, אבל אני לא יכולה להסכים עם מציאות שבה יש לשנן את צמד המילים "אתה יהודי?" כדי לדעת על מי לאיים בנשק, כי הוא נולד בצד הלא נכון
|
|
[צילום אילוסטרציה: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| הפרצוף שבחלון המגדל ניעור לחיים. "רגע, אתם מירושלים?" - "כן!" צעקנו שנינו. "מאיפה?" "רחביה". מקרוב הוא היה בחור בהיר שיער שעיניו מצומצמות בכעס. "מה אתם עושים פה? זה לא מקום לטיול. אל תסתובבו פה יותר, זה לא צחוק, עופו מפה, טוסו לי מהעיניים. ופעם הבאה תגידו פשוט שאתם יהודים" | |
|
|
|
|
המאבטח עמד כחמישים מטר מאיתנו וצעק. רגע לאחר מכן הוא גם החל לנופף כלפינו בנשקו. "תעצרו! וואקף! תעצרו שם!" בהתחלה לא הבנו שהוא מתכוון אלינו.
היום היה בהיר, ועל הגבעה הקטנה שממנה ירדנו נחו סירה קוצנית וגדר תיל למרגלות מגדל שמירה קטן ולבן. מחלון המגדל הציץ פרצוף נוסף. תפאורה רגילה של מחסום רגיל. כמה מכוניות עברו שני נתיבים לשמאלנו.
נעצרנו בבהלה. המאבטח המשיך לצעוק עלינו.
"אחורה! תחזרו אחורה! רוח מן הון!"
הוא חושב שאנחנו ערבים, אמרתי לחבר שלי. החיילים במגדל כנראה ראו שירדנו מהאוטו של כאמל. לעזאזל, אנחנו גם ממש ממהרים. אין לנו זמן לשטויות האלה.
ידעתי שכדאי לנו לצעוק שאנחנו לא ערבים כדי שהוא יירגע, אבל המשפט לא יצא לי מהפה. חיטטתי בתיק הצד שלי, שלפתי תעודת זהות, ונופפתי בה כדי שהוא אולי יבחין בצבעה הכחול.
זה לא עזר (שבריר שנייה לאחר שהוצאתי אותה מהתיק הבנתי שזה היה יכול להיות מסוכן, לנסות לשלוף משהו מהתיק מול מאבטח היסטרי). עדיין לא היה לנו נוח לצעוק את מילות המפתח הפשוטות הללו כדי שיפסיק לאיים עלינו. "אנחנו ירושלמים", צעקנו אל הפרצוף שהציץ מתוך המגדל, וניסינו לצעוד צעד נוסף. המאבטח הרים את נשקו שוב בצורה מאיימת. "אין ירושלים! תחזרו הביתה!"
"אבל אני גר שם", צעק חברי בחזרה. היינו צריכים לחשוב על זה ולא לרדת כאן, סיננתי אליו. אנחנו לא חושבים במחסומית כנראה, הוא השיב לי בחיוך מר.
זה היה בסך הכול ביקור תמים בכפר השוכן דקות ספורות מביתי. חבר שלנו, פעיל פלשתיני ב'ארץ שלום', הזמין אותנו כבר לפני כמה חודשים לבוא אליו לשתות קפה ולטייל איתו בוואדי הסמוך לביתו. סוף-סוף באנו. לא פעילות חתרנית ומסוכנת לציבור יותר מדי. סתם לרדת למעיין, לשבת, לדבר.
הפרצוף שבחלון המגדל ניעור לחיים. "רגע, אתם מירושלים?" - "כן!" צעקנו שנינו. "מאיפה?" "רחביה". "רגע, 'תם יהודים?" - "כן!" הפרצוף צעק משהו למאבטח, וזה הוריד סוף-סוף את הנשק. נשמנו לרווחה וקרבנו אליו. מקרוב הוא היה בחור בהיר שיער שעיניו מצומצמות בכעס. "מה אתם עושים פה? זה לא מקום לטיול. אל תסתובבו פה יותר, זה לא צחוק, עופו מפה, טוסו לי מהעיניים. ופעם הבאה תגידו פשוט שאתם יהודים".
הרמנו יד ועלינו על טרמפ חולף. כשעברנו את המנהרה השנייה, סינן הנהג הערה גזענית כלשהי על ערבים. הערה שאם לא הייתי באותו רגע כל כך נסערת, אולי לא הייתי רגישה מספיק כדי לקלוט אותה.
מתי כבר נפקח את העיניים ונראה אותם, חשבתי לעצמי. מתי נתחיל להקשיב למרחב שפועם סביבנו. בישראל של 2011 בני אדם צריכים לצעוק שהם יהודים כדי שלא יכוונו אליהם נשק במחסום. יש אלף סיבות צודקות, ביטחוניסטיות ומנצחות לכל מקרה כזה, כמובן שגם למקרה שלי. אלף סיבות צודקות וקשות כמו בטון שיצדדו בתמונת המציאות הזו. אבל אני לא יכולה להסכים עם מציאות שבה יש לשנן את צמד המילים "אתה יהודי?" כדי לדעת על מי לאיים בנשק, כי הוא נולד בצד הלא נכון. ודווקא בגלל הקשר והאהבה שלי למקום הזה, אני רוצה להאמין ביכולת שלנו ליצור כאן מציאות אחרת. מציאות שבה זה לא מופרך ששני יהודים ירדו ברגל ממכונית של חבר פלשתיני שגר בכפר הסמוך. מציאות שתאפשר לנו להכיר אחד את השני מעבר לתרבות הנהיגה הבעייתית ולבעיות הביטחוניות. יכול להיות שמחסום המנהרות יישאר ויעמוד על תלו - אבל נוכל להרגיש מעט סולידריות עם מי שנאלץ להתעכב שם הרבה יותר מאיתנו בכל פעם שהוא יוצא לקניות בחברון. ואולי גם נוכל לעזור זה לזה - לפני המחסום ואחריו.
|
| תאריך:
|
08/09/2011
|
|
|
עודכן:
|
08/09/2011
|
|
תומר-דבורה קהת
|
|
"הוא חושב שאנחנו ערבים, אמרתי לחבר שלי"
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
קרידו
|
8/09/11 16:48
|
|
|
|
2
|
|
ארז צ.
|
8/09/11 16:52
|
|
|
|
3
|
|
אחד שחושב אחרת
|
8/09/11 18:47
|
|
|
|
4
|
|
נחום שחף
|
8/09/11 20:32
|
|
|
|
5
|
|
ישמעאל
|
8/09/11 21:26
|
|
|
|
6
|
|
סתם_1
|
8/09/11 22:00
|
|
|
|
7
|
|
איזו היתממות
|
9/09/11 09:40
|
|
וידוי: אני אוהב את הלילה של עיד-אל-פיטר ואת קולות הרמקולים שקורעים פתאום את הדממה בווליום של פיצוץ אטומי. יש להם איזה ניגון מונוטוני חגיגי מיוחד ללילה הזה (וגם ללילה של עיד-אל-אדחה, אינשאללה בעוד 70 יום), שחוזר על הקריאה אללהו-אכבר-ללהו-אכבר אולי עשרים או שלושים פעם, ואין לך ברירה אלא להתעורר, להאזין ולהיכנס לקצב.
|
|
|
|
|
האם המחאה נגד יוקר הדיור שהתרחבה למחאה כללית נגד יוקר המחייה נוגעת לתורה או לא? בוודאי שריבונו של עולם מאיר לנו את הדרך גם בכל עניין לאומי או חברתי, ומכוון אותנו בכל חזיתות החיים וכל מה שד' אמר לנו נעשה ונשמע. השאלה היא האם יש כאן מחאה חברתית או מאבק כספי, מחאת חיים או מחאת לוקסוס, מחאה בעד הצדק או מחאה למען אינטרסים של פלג באוכלוסיה.
|
|
|
|
|
אירועי הימים האחרונים במרחב בנימין מותירים ברירה אחת בלבד לרשויות החוק: מיגור מלא, מוחלט ומיידי של התופעה המגונה 'תג מחיר'. בתוך המחנה הרחב של אוהבי ארץ ישראל צמחה קבוצת פרא, קטנה, אנרכיסטית ומסוכנת, שדעתה נשתבשה עליה. כל כך מסוכנת, עד שהיא מאיימת להטביע את כולנו ביגון שאולה.
|
|
|
|
|
בסקר שנערך על-ידי ה- PCPO, ופורסם ביום שלישי האחרון, נשאלו התושבים הערבים של יהודה ושומרון מה הם מעדיפים - פנייה חד-צדדית לאו"ם, או משא-ומתן עם ישראל. 59.3% מהנשאלים השיבו כי הם מעדיפים חזרה לשולחן הדיונים, בעוד רק 35.4% אמרו כי עדיף לפנות לאו"ם.
|
|
|
|
|
אני עושה לאיציק שמולי לייק! משהו בגישה הישירה והלא ממצמצת שלו, נותן לי הרגשה שקם כאן מנהיג מסוג ומזן שונה. מנהיג שלא מתלהם, שלא מחפש את הרגע ואת הזרקור, אלא משהו אמיתי.
|
|
|
|
|
