הגידו לא לעמיר פרץ

למחאה החברתית יש שני יעדים, ואינספור מושכים בחוטים. מבחינת רוב האזרחים, היעד הראשי מתמקד בהורדת יוקר המחיה. מבחינת השמאל השבע ושונא המתנחלים - היעד הזה ממש, אבל ממש לא מעניין. הם רוצים חילופי שלטון.

תחת שלטון שמאל, הפגנות נגד יוקר המחיה לעולם לא היו זוכות לסיקור כל כך אוהד ותומך. איך אני יודע? כי זה מה שקרה. אילו מצוקות חברתיות היו מעניינות אותם - נברני ארכיון היו שולפים קטעי וידאו, שחשיפתם הייתה מרוקנת את הבטרייה של נביא הבשורה החברתית עמיר פרץ.

אחרי שניצח בפריימריז את שמעון פרס, התפאר פרץ שניצחונו שינה את סדר היום הציבורי, וייכפה על כל המפלגות להניף את הדגל החברתי. במקרה, ממש במקרה, בראש קדימה ניצב מנהיג שרגישותו החברתית הייתה ידועה לכל. זעקת אנשי המצוקה עלתה השמיימה, ואלוהים הוציא מתוך הקלפי את הממשלה הכי חברתית שיש.

אני רואה בניסיון ההתמודדות השני של עמיר פרץ, חוצפה כל כך עוצמתית, שאך כפסע בינה לבין החוצפה הטבעית של החוצפן האולטימטיבי אהוד אולמרט (זה אותו אולמרט, שבגיל 21, הוא קרא למנחם בגין להתפטר).

פרץ לא סיפק הסברים על הפניית הגב למצוקות החברתיות בימים שהיה אחד מעמודי התווך של השלטון. עכשיו הוא שוב מתמודד, ובפיו אותה בשורה: צדק חברתי. גם לו, כמו למצנע, צריך לומר: תודה על הנכונות, ניסינו, זה לא הלך...

למען אלה ששכחו, הלכתי לארכיון... שופופו...