קבלו את שר החוץ של מדינת ישראל, כאילו הוא באמת שר החוץ המופקד על יחסים בין מדינת ישראל הריבונית לבין אויביה ועמיתיה של מדינת ישראל וזאת לאחר האבחנה ביניהם - אבחנה האמורה להיעשות בזמן הנכון ומיד.
אביגדור ליברמן ניכר בתפקודו המצוין כשר חוץ במצבי לחץ. הוא לא נלחץ, אלא מגיב ויוזם כפי שצריך להיות. הלוואי שיקבל גיבוי שר הביטחון וראש הממשלה, כך שהספינות שישוטו לעבר מדינת ישראל בליווי אוניות מלחמה - יגיעו בלעדיהן, לא חשוב מדוע.
זו הפעם הראשונה בתולדות מדיניות החוץ של ממשלת ישראל מאז קום המדינה, שמדיניות החוץ תוקפת בכלים מדיניים המצויים ברשותה, ובאופן שיטתי: תחילה זיהוי האויב עוד בטרם התגלה לעיני כל ככזה, אחר כך דחיית בקשתו להתנצלות, בהמשך - תגובה אקטיבית לפרובוקציות של הטורקים הכוללת מגעים רשמיים עם הארמנים והכורדים, אויבי הממשל הטורקי. כמובן שזה לא הכול.
צריך כי מדינת ישראל תסכל כל ניסיון לפגוע בריבונותה ובזכויותיה, וככל שיגיעו לחופי עזה משטים פרובוקטיביים הם יידחו או ייתפשו, כאשר הגיבוי למשט בצי מלחמתי, כפי שנכלל באיומי הטורקים - אם יהיה - לא יהיה.
במצב זה, אין פלא כי ליברמן נוסק בסקרים וכי דרכו מובטחת להמשך הנהגת מדינת ישראל, כנציג השפויים והחפצים בחיים בתוכה. במקביל לנחרצות ולתקיפות כלפי אויבים, מאתר שר החוץ מדינות פוטנציאליות בכל רחבי תבל לשם קשירת קשרי חוץ חדשים, מחודשים, חיוביים עם מדינת ישראל ומטפח קשרים אלה, דבר שמאזן את כלל פעילות משרד החוץ ומאפשר ייצוג האינטרסים של ישראל ללא שיקולים זרים בדבר בידוד בינלאומי.
הגישה של אביגדור ליברמן ראויה להשוואה עם גישת אולמרט ופרס. הראשון (
אהוד אולמרט) טען למרות הכול כי הטורקים אינם אויבים, והשני (
שמעון פרס) אולי עדיין חולם על מזרח תיכון חדש. לא ברור כיצד הגיע החולם לחלום חלומותיו בין כותלי משרד החוץ, ולהמשיכם במציאות המדינית, כאילו היו מלכתחילה - מציאות ולא חלום. עכשיו הכול ברור, לנו כמו גם לטורקים.
