אירועי השבת האחרונה (10.9.11) בשגרירות ישראל בקהיר הם תוצאה של מדיניות ההבלגה, הוויתורים וההתרפסות של מדינת ישראל לאורך השנים. וזו גם התולדה של קבלת הכלל של שטחים תמורת שלום. זה החל ב-1970, כאשר ישראל ויתרה למצרים על קירוב סוללות הנ"מ לתעלת סואץ בחסות הפסקת האש. סוללות נ"מ אלו נתנו את הביטחון למצרים לפתוח במלחמת יום הכיפורים ב-1973.
לפני המלחמה, סוכן ה-CIA, משה דיין, ששימש בתור שר הביטחון, סירב לגייס כוחות מילואים בהוראת האמריקנים וניפק לכך את הנימוק היהודוני "מה יגידו אומות העולם?"... אני חושב שבפרספקטיבה של זמן, נכון לשאול: מה היה קורה אילו חיסלנו את סוללות הנ"מ המצריות ב-1970 במקום לדבוק בהפסקת אש שכאמור הופרה על-ידי המצרים? ומה היה קורה אילו משה דיין היה מורה לגייס את כוחות המילואים ב-1973?
אחר-כך, במהלך המלחמה, חסרו לצה"ל 24 שעות כדי לכתר את הארמיה השנייה, כאשר הארמיה השלישית כבר הייתה מכותרת. הארמיה הראשונה שימשה לשמירה על המשטר במצרים כך שהיא לא השתתפה במלחמה. המשמעות הייתה חיסול הצבא המצרי כולו וניצחון ישראלי מוחץ במלחמת יום הכיפורים. אבל, בלחץ האמריקנים, ישראל הסכימה להפסקת אש ואחר-כך גם לאספקה סדירה לארמיה השלישית. גם כאן צריך לשאול: כיצד היה מתפתח התסריט אילו לא נענינו ללחץ האמריקני וחיסלנו את הצבא המצרי כולו?
לאחר המלחמה, בקילומטר ה-101, הוסכם על הפרדת כוחות לפיה ישראל תיסוג למרחק של 20 ק"מ מתעלת סואץ. הסכם זה היווה תקדים בכך שכלל את הנסיגה הראשונה משטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. האם לדעתכם זה היה קורה לו היינו מחסלים את הצבא המצרי, כפי שהיינו יכולים, במלחמת יום הכיפורים?
ב-1975, למען המשך הפסקת האש, וב"תיווך" אמריקני, חתם רבין על הסכם הביניים עם המצרים, לפיו יסוג צה"ל אל מעבר למעברי הגידי והמתלה ומרצועה צרה לאורך מפרץ סואץ שכללה את מרבית שדות הנפט הישראלים בסיני. להסכם זה קדם לחץ אמריקני כבד מאוד והוא כלל את מדיניות 'ההערכה מחדש' עליה הכריז הנשיא דאז ג'רלד פורד. ההסכם הושג בסופו של דבר לאחר מסע דילוגים של מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר.
ב-1979 חתם מנחם בגין על הסכמי קמפ דייוויד, לפיהם תיסוג ישראל מכל חצי האי סיני תמורת שלום מלא. ד"ר גבי אביטל טוען כי שוויים של שדות הנפט בסיני הוא כ-100 מיליארד דולר (
מעריב, 12.9.11), וזה לא כל הערך הכלכלי של חצי האי סיני, יש לו גם ערך תיירותי רב. בנוסף, הסכם זה היווה תקדים מסוכן מאוד של קבלת הכלל של 'שטחים תמורת שלום'. לא רק שטחים תמורת שלום אלא פינוי השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים עד לסנטימטר האחרון. ואני שואל: לאור זאת, איזה ערבי יהיה מוכן בעתיד לקבל פחות תמורת שלום?... הסכם זה סיפק גם את התקדים האנטי-ציוני של פינוי כל היישובים היהודיים שהוקמו בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים.
בהסכמי קמפ דייוויד, לראשונה, הכיר "מאור הגולה", מנחם בגין, בזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני. כל הזמן: רק לוותר, רק לוותר, אולי זה ירצה את המצרים?... אולי זה יביא את השלום המיוחל?... גם את טאבה נתנו למצרים כי: מה, בשביל טאבה נסתכסך עם המצרים?...
חשוב לציין כי השטחים שנלקחו במלחמת ששת הימים נכבשו בצדק במלחמת מגן מהמדרגה הראשונה, זאת לאחר שפינינו כבר פעם אחת את חצי האי סיני לאחר מבצע קדש. מצרים ושותפותיה הערביות עשו צעדים רבים שאיימו על ביטחונה וכלכלתה של ישראל. הן גירשו את כוח החירום של האומות המאוחדות מסיני, חסמו את מיצרי טיראן לשיט ישראלי, הכפיפו לפיקוד צבאי מצרי את צבאות סוריה וירדן וחילות משלוח עירקיים וסעודיים. מצרים הזרימה יחידות צבא רבות לחצי האי סיני, וריכוז הצבא המצרי בחצי האי סיני יצר איום, שאילץ את ישראל לגייס את כוחות המילואים שלה, תוך פגיעה קשה בפעילות המשקית. אני זוכר שכילד ראיתי ב-1967 בשידורי הטלוויזיה המצרית את ההמון ברחובות קהיר צועק: איד'בח אל יהוד!
כשראינו שאין שלום אמיתי והמצרים ממשיכים לנהל נגדנו תעמולה ארסית, המשכנו במדיניות ההתרפסות וההבלגה, ומנהיגינו והתקשורת הישראלית פימפמו לנו שעדיף שלום קר ממלחמה. אפילו לא העזנו לקרוא אותם לסדר! בתקשורת בישראל נתנו הוראה לכתבים לענייני ערבים לא לסקר את התעמולה נגד ישראל בתקשורת המצרית, וכמעט שלא שמענו עליה פה בישראל. סיפורים אנטי-ישראלים, שלמעשה היו פשעים אנטישמיים, כיכבו בתקשורת המצרית. זוכרים איך המוסד שחרר כרישים בחוף אל-עריש כדי לפגוע בתיירות במצרים?... ועוד כהנה וכהנה סיפורים שהלהיטו את הרחוב המצרי נגד ישראל.
זאת ועוד, במשך תקופה ארוכה, אספקת הנשק לרצועת עזה התרחשה תוך העלמת עין ברורה של השלטונות המצריים. זה היה בעיקר בתקופתו של הנשיא
חוסני מובארק שהיום יש ישראלים שנזכרים בו בערגה. זה לא צחוק ולא משחק! ישראלים רבים נהרגו כתוצאה מהחימוש של רצועת עזה, שברוב הזמן התבצע בהסכמה שבשתיקה של המצרים. גם כאן נמנענו מלקרוא אותם לסדר כמו שצריך. גם כאן ישראל, על שלל ממשלותיה, גימגמה, הבליגה והתרפסה.
יתר על כן, לדעתי, מדיניות ההבלגה בהקשר של הפלשתינים והטורקים רק עודדה את ההתלהמות במצרים נגד ישראל. וזו התוצאה לעת עתה. אני צופה שתהיינה תוצאות נוספות בעתיד. יש עוד מישהו שמאמין בשלום עם הערבים? יש עוד מישהו שמאמין בשטחים תמורת שלום? יש עוד מישהו שמאמין שרק עוד ויתור קטן ונביא את השלום? שחסרה עוד פיסת קרקע אחת קטנה והשלום המיוחל יבוא?
