|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
דגל לא-לגיטימי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
ספטמבר 01'-ספטמבר 11': עשור של דה-לגיטימציה
|
|
אסטרטגיית דרבן ב-2001 הגדירה את דרכי הפעולה והמטרות שמחמוד עבאס, שריו וארגוני זכויות אדם מבקשים להשיג במסגרת "יוזמת ספטמבר". הם מעוניינים בעיקר בדה-מוניזציה של ישראל, בבידודה ובהנצחת הקונפליקט ● החודש, ספטמבר 2011, יתרחשו שני אירועים שיגרמו לפתרון שתי המדינות להיראות רחוק אף יותר ממה שהוא היה בשנת 2001
|
|
"העיקר הוא לא להכריז על מדינה, אלא לבנות מדינה" - כך צוטט ראש הממשלה הפלשתיני סלאם פיאד בדצמבר 2010. היום ברור שמילותיו של פיאד סותרות את המתרחש הן בחברה האזרחית והן בזירה המדינית, שכן ההכרזה הפלשתינית המתוכננת באו"ם מציינת סופו של עשור בסימן חד-צדדיות אנטי-ישראלית במוסדות האו"ם ובקהילת הארגונים הלא-ממשלתיים. המהלך הפלשתיני המתוכנן ב-20 בספטמבר יתרחש בצמוד לאירוע חשוב נוסף - ועידת דרבן השלישית. הוועידה היא המשך של ועידת האו"ם הבינלאומית נגד גזענות שהתקיימה בשנת 2001 בדרבן, דרום אפריקה. בוועידה זו (ועידת דרבן הראשונה), קמפיין הדה-לגיטימציה נגד ישראל קיבל דחיפה משמעותית. בעקבותיה התקיימה ועידה נוספת בשנת 2009, שבה נאומו של אביר זכויות האדם והדמוקרטיה, מחמוד אחמדינג'אד, היה האטרקציה המרכזית. בוועידת דרבן הראשונה, יותר מ-1,500 ארגונים לא ממשלתיים - בינלאומיים, פלשתינים וישראלים - התאחדו על-מנת לגבש תוכנית מתקפה פוליטית נגד ישראל (אסטרטגיית דרבן). הם חיברו מסמך ה"מצהיר שישראל היא מדינת אפרטהייד, גזענית, שבה סוג האפרטהייד הישראלי הוא פשע נגד האנושות", וקראו לקהילה הבינלאומית "לכפות מדיניות לבידודה המוחלט של ישראל כמדינת אפרטהייד". הם גם ניסו לחדש את החלטת האו"ם בנושא "ציונות היא גזענות", שבוטלה ב-1991. |
|
|
|
|
פתיחת ועידת דרבן השנייה [צילום: AP]
|
|
|
הרטוריקה האנטישמית בוועידה רשמית של האו"ם (כגון כרזת "דברים טובים שהיו קורים אילו היטלר היה מנצח"), אלימות כלפי פעילים יהודים שהשתתפו בוועידה, והקריאות המסיתות לפעולה היו מפתיעות. אבל ההפתעה הגדולה יותר - בייחוד בוועידה שמטרתה להילחם בגזענות - היא הפרטים שהושמטו מהמסמך. לא הייתה שום קריאה להבנות הדדיות בין ישראלים לפלשתינים, לא דרישה לצעדים לקידום דו-קיום, ולא הטמעה של תוכניות - עסקיות, תרבותיות או אחרות - שיובילו לשינויים מעשיים באופן שבו ישראלים ופלשתינים תופשים אלה את אלה ויקדמו את פתרון הסכסוך. בדומה לכך, לא הייתה שום קריאה ליצירת תשתית או לנקיטת צעדים מוחשיים שיעזרו להקמת מדינה פלשתינית שתחיה בשלום לצד מדינת ישראל. המיקוד היחידי היה באסטרטגיות ובדרכי פעולה לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. אירועי החודש הקרוב ימשיכו את מורשת זו - במקום פעילות פרו-פלשתינית, התמקדות מוחלטת בפעילות אנטי-ישראלית תוך כדי ניצול עקרונות זכויות האדם. וגם עכשיו, כמו אז, ארגונים לא-ממשלתיים מובילים את המגמה הזו. לדוגמה, "אל-חק", ארגון "זכויות אדם" פלשתיני היושב ברמאללה, הודה כי מטרותיו הן בעיקר מתקפות פוליטיות נגד ישראל, ולא הכרה במדינה פלשתינית. ב "דוח משפטי" על יוזמות אלו, אל-חק כותב: "הנושא שעומד על כף המאזניים בהקשר של 'יוזמת ספטמבר' הוא לא מדינה כשלעצמה, אלא אסטרטגיה לחיזוק המעמד הפלשתיני בסדר המשפטי הבינלאומי... על-ידי הגשת תביעות בינלאומיות". יחד עם אל-חק, ארגונים לא-ממשלתיים אחרים המקדמים אג'נדה אנטי-ישראלית, כמו המרכז הפלשתיני לזכויות אדם (PCHR), שיכללו אסטרטגיה זו. הם הקדישו סכומי כסף גדולים שהתקבלו מממשלות זרות על-מנת לקדם תביעות שווא נגד בכירים ישראלים באשמת " פשעי מלחמה". התומכים הקולניים ביותר של אסטרטגיית דרבן, כוללים בין היתר את ארגון "בדיל", ארגון פלשתיני לקידום זכות השיבה, ואת "סביל", ארגון פלשתיני-נוצרי. שני הארגונים משתמשים בדימויים אנטישמיים בפעילותם, מקדמים באופן תדיר את הפתרון של "מדינה אחת" ודוחים את ההצעות השונות לפתרון שתי המדינות, כגון מפת הדרכים או יוזמת השלום הערבית. אך רטוריקה זו אינה בלעדית לארגונים הלא-ממשלתיים. ב מאמר דעה אנטי-ישראלי (בניגוד לגישה פרו-פלשתינית) שפורסם ב-16 במאי בניו-יורק טיימס, פרש יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, את משנתו: "הפנייה הפלשתינית לאו"ם תסלול את הדרך לבינאום של הקונפליקט בערוצים המשפטיים. היא גם תסלול את הדרך בשבילנו לקדם תלונות נגד ישראל באו"ם, גופי זכויות אדם ובית הדין הבינלאומי [בהאג]". ב-27 באוגוסט הכריז עבאס בשיחה עם אנשי דת ברמאללה שלעולם לא יכיר בישראל כמדינה יהודית. וכמובן, לא ניתן להתעלם מ אמירתו של השר לענייני אסירים, עיסא קראקע, שפורסמה ב-28 באוגוסט ובה הוא טוען כי "ישראל היא המרכז הגדול ביותר בעולם ל סחר באיברים, בגלל הסחר המתמשך בחלקי גופות של פלשתינים המוחזקים על-ידי הממשלה הישראלית" - אסטרטגיית דרבן הגדירה את דרכי הפעולה והמטרות שעבאס, שריו וארגונים כמו אל-חק מבקשים להשיג במסגרת "יוזמת ספטמבר". הם מעוניינים בעיקר בדמוניזציה של ישראל, בבידודה ובהנצחת הקונפליקט.
|
|
כל האלמנטים השונים של אסטרטגיית דרבן חולקים מטרה משותפת - השמדת ישראל. מארגונים המקדמים חרם, משיכת השקעות וסנקציות (BDS), עד לאלו המפזרים האשמות שקריות בדבר "אפרטהייד" ו"טיהור אתני" שישראל מבצעת. על-מנת להפוך את המגמה הזו, אסטרטגיית דרבן חייבת לפנות את מקומה לעידן חדש. במקום משטים, דוח גולדסטון, לוחמה משפטית ו-BDS - שלא היו קיימים לולא ארגונים אלו - מוטב יהיה לו הארגונים יערכו ועידות בינלאומיות המקדמות את פתרון שתי המדינות ואת ערכי זכויות האדם בצורה הוגנת ולא מוטה. אחד מעקרונות הליבה של מאמצים אלו חייב להיות ההכרה בזכותה של ישראל להתקיים.
לפני עשר שנים, ארגונים לא-ממשלתיים ניצלו לרעה את מסגרת העבודה של האו"ם והחמיצו הזדמנות לקידום שלום וזכויות אדם אוניברסליות. הכרזה המבוססת על עקרונות אלו יכלה לייצר סביבה שבה המילים "זכויות אדם" אינן שקולות לשאיפה לחיסולה של מדינת ישראל. אך כמובן, דבר מזה לא התרחש. ההפך הוא הנכון - האשמות שווא, ניסיונות דה-לגיטימציה, אנטישמיות והרחקת האפשרות לשלום הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהרטוריקה היומיומית של ארגונים אלו, כמו גם מתבטאת בהצהרות הפומביות של בכירי הרשות הפלשתינית ובדרכי הפעולה שלהם. כתוצאה מכך, החודש, ספטמבר 2011, יתרחשו שני אירועים שיגרמו לפתרון שתי המדינות להיראות רחוק אף יותר ממה שהוא היה בשנת 2001.
|
|
|
יהושע (ג'וש) בקון ואיתי ראובני הם חוקרים במכון המחקר NGO Monitor.
|
|
| תאריך:
|
14/09/2011
|
|
|
עודכן:
|
14/09/2011
|
|
יהושע (ג'וש) בקון, איתי ראובני
|
|
ספטמבר 01'-ספטמבר 11': עשור של דה-לגיטימציה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אברהם מערב השומרו
|
15/09/11 07:49
|
|
|
|
2
|
|
פלא יועץ
|
15/09/11 08:48
|
|
|
|
3
|
|
אלדה
|
15/09/11 19:44
|
|
|
את השקט שלפני דוח טרכטנברג וספטמבר - באו"ם אבקש לנצל לטובת שלושה נושאים חשובים באמת, ששום מחלוקת פוליטית אינה תופסת לגביהם והם נוגעים באותה המידה לכל אדם מישראל. "על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו", אמר הנביא עמוס. מזלנו, שאכן מן הפשע הרביעי ניצלנו, כפי שנראה להלן.
|
|
|
|
|
בשנות הארבעים המאוחרות, כשבלונדון שימש קלמנט אטלי, אדם אפור ושתקן, ראש ממשלת בריטניה, היטיב סר וינסטון צ'רצ'יל, גיבור מלחמת העולם השנייה, לבטא את אישיותו של יריבו הפוליטי: "לדאונינג 10 (מקום מושבו של ראש הממשלה), הגיעה מכונית ריקה, וממנה יצא קלמנט אטלי".
|
|
|
|
|
פתגם עממי, עתיק ונכון אומר: "מרוב עצים לא רואים את היער". רוצה לומר, שמרוב הנושאים והבעיות, מקבל ההחלטה הולך לאיבוד בסבך ובמבוך, ומתקשה להבחין בין עיקר לטפל או בין חשוב לחשוב יותר.
|
|
|
|
|
במשפחה מכירים את ביל כאיש משפחה נאמן ומסור למופת. באיגוד הפסיכולוגים מכירים את ד"ר סיגל כפסיכולוג בכיר רב שנים. מעֵבר לפָּן המשפחתי והמקצועי, כולם בוודאי התוודעו לאנושיותו יוצאת הדופן ולליבו החם, כמו גם לחוש ההומור המפותח שלו ולבדיחות שהיה מתַּבל בכל שיחה. הם הכירו אותו כאיש חֶברה אינטליגנטי, נעים ולבבי.
|
|
|
|
|
בזכות המחאה, תינוק בן יומו יגדל ויתפתח עם הזמן בכל מה שקשור לזכויות האזרח. אנחנו לא עוד כבשים מובלות לטבח, למדנו - מהוססים, לא בטוחים בעצמנו ומחזיקים אצבעות - כי יש לאזרח מה לעשות מול השלטון הנבחר. האזרח לא רק שם פתק בקלפי וסומך על נבחריו, טייקוניו, שריו וראשי המפלגות שידאגו לו. עכשיו האזרח מתערב ולוחם על זכויותיו. התקופה קצת משונה: אביב במזרח התיכון? דמוקרטיה במדינות ערב? לא ממש וממש לא. אביב בישראל? עוד רחוק, רחוק מאוד אפילו. אבל יש התחלה של דברים. לפחות לא נשמע יותר משפטים כנועים של אזרחים אדישים, חלשים ופחדנים, מסוג שלשת המילים "זה מה יש!".
|
|
|
|
|
