"בנוגע לחברכם, אלישע פורת"

כל מי שקרוב מעט לעסקי ארכיבריות יודע שהארכיונים תמיד צופנים הפתעות. ואפילו בעלי-התחת הכי מנוסים, הרגילים במציאת פתקים עבשים, בצד מכתבי אהבה לוהטים בלשון הגרמנית, מופתעים לעתים. ממש כמו שקרה לי לפני איזה זמן. הארכיברית של הקיבוץ מצאה מכתב נשכח, משנות הששים, הנוגע "לחברכם, אלישע פורת"... היא שאלה אותי אם יש לי בו עניין ואני השבתי כמובן, ומצאתי בו עניין רב. תמיד מעניין למצוא מסמכים ישנים המשלימים את הביוגרפיה החסרה שלנו, ובייחוד מסמכים מסוג חליפת המכתבים ההיא, שמציגים אותי, נשוא העניין, כמי שאינו אחראי למעשיו, ונידון שלא בפניו על פשעים שלא ידע עליהם בכלל.

המכתב יצא אל מזכירות קיבוץ עין החורש מעורך "הדים", דב שי, ומערכת "הדים". דב שי, יהודי חכם ויודע כתוב, אינטלקטואל "שומרי" אמיתי, מקיבוץ רמת-השופט, ערך במשך שנים רבות את כתב העת התנועתי של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר "הדים". במכתב פונה דב שי אל מזכירות עין החורש, מודיע בקצרה שבין המועמדים להחליפו בעריכת כתב העת נמצא גם "חברכם, אלישע פורת", ומבקש מהמזכירות ובייחוד מהמזכיר, התייחסות לבקשתו. המזכיר הנמרץ אז אצלנו היה י. ה., הזכור לרבים כמי שהאמין אמונה עמוקה ובלתי מתפשרת במפ"ם בקיבוץ הארצי, ובעיקר במנהיגים. מאיר יערי היה אצלו בחזקת קדוש, וחזן בחזקת איקונין שמעל הכרית. י. ה. היה "שומר חומות" קנאי, נוטר קרתא אמיתי.

במכתב התשובה שלו לדב שי הוא נקט לשון תחבולות. בתחילה הילל ושיבח את אביו של "חברכם, אלישע פורת", שהוא ספרא וסיפא, אומנם מפאיני'ק מתמיד, אבל איש רוח נדיר, ומאבני התשתית של הרקמה החברתית בקיבוצנו וכיוב'. י. ה. לא פסח גם על אמו של הנ"ל, וכתב שהיא כליל המעלות מבחינה פוליטית, וזה שנים שהיא משרתת את התנועה במחלקת החברות, במסירות ללא גבול. ושמה יצא לתפארה, כמי שאינה בוחלת גם בבית החרושת הכי זעיר, בעיר הכי נידחת, ומקהילה בו את הפועלות המקופחות, וממרידה אותן כנגד מצבן העלוב וכיוב'.

אבל לאחר חלוקת המחמאות הגיע עת התהייה. כלומר, לא ייתכן שהוא לא ספג בביתו מעט מהרוח המפאיניקי'ת של אביו, ולא ייתכן שלא עלו בו הרהורי כפירה, כאלה ואחרים, באשר לדרך האחת והיחידה של מפ"ם והקיבוץ הארצי. י. ה. הוסיף וכתב, שלא רק "חברכם, אלישע פורת" הוא צעיר הנידף ברוח הימים הללו, אלא כל חבריו הם סוג של עלווה נידפת בכל רוח מצויה. הפזמונים האנגליים משחיתים את נפשם, האמנות המודרנית מזהמת אותם, הרוח הליברלית המתירה הכול ואינה אוסרת כמעט כלום, סחפה אותם הרחק. הרחק מדיי. וכדאי, בהזדמנות זו, שהתנועה תתארגן למבצע רחב היקף, בדומה למשמרות המהפכה הסיניים, להשיב את הבנים האובדים אל חיקה המרפא של תנועת 'השומר הצעיר' ואל מפלגת מפ"ם.

כאן הרשה לעצמו י. ה. שהיה אוהד שרוף של סין של מאו, "סינולוג" כמו שאהב להתהדר בפני זרים, לעצור רגע בתשובתו, ולהתפרץ במתקפה סינית משלו. לנפנף בספרים אדומים, ולנבא את ניצחונה הקרוב של המעצמה הרדומה. לא ייתכן, כתב, שדווקא אנחנו, הקרובים כל כך למשנתו של מאו, על אחדות העבודה הגופנית והרוחנית, דווקא אנחנו, שמקיימים אחדות זו מאז ייסוד התנועה הקיבוצית, לא נתייצב בראש המערכה המקדשת את הדרך הסינית כדרך המלך אל עולם המחר.

לבסוף הגיע י. ה. אל רחל בתו הקטנה, כלומר לדייק בעניין "חברכם, אלישע פורת", וכתב שנכון שהוא רחב דעת ורחב אופקים, ונכון שידו רבה לו בכתיבה ובעריכה, אבל הוא לא יציב, לא ברורה דעתו בנושאים שונים, והוא עשוי להפתיע לרעה. משום כך הוא מציע לדב שי העורך ולמערכת "הדים" שיחפשו עורך אחר, שנאמנותו אינה מוטלת בספק, ושאינו עשוי להפתיע באיזה צעד מפאיני'קי לא צפוי. עם כל הצער שבדבר, כי הנ"ל באמת מתאים משאר הבחינות, מסכם י. ה. את מכתבו, הרי יש להעדיף את טובת התנועה על פני קידומו של צעיר כישרוני כזה או אחר.

וכך, באיחור של שלושים שנה למדתי על עצמי פרק חשוב בהכרת עצמי. המכתב כלשונו, ניתן לקריאה בארכיון הקטן אך העשיר של עין החורש. ומי שמעוניין ללמוד על יחסי דור הבנים ודור האבות בקיבוץ, מוזמן לקרוא במכתב הזה וברבים אחרים השמורים שם. אה, ומה היה הסוף? הסוף היה דווקא טוב. לאחר שנפסלה מועמדותו של "חברכם, אלישע פורת", קיבלה את העריכה של הביטאון "הדים" עמירה הגני ידידתי משנים, מקיבוץ גן שמואל, ועשתה אותה למופת במשך שנים.

ואחריה קיבל את העריכה הצעיר אברם קנטור ידידי, מקיבוץ מזרע, לימים מנהל הוצאת 'ספרית פועלים'. ואחר כך נסגר הביטאון "הדים", שהיה באמת כלי מלא חמדה, בעיקר לאחר שהשתחרר מחרצובות הקומיסרים הפוליטיים, כדוגמת האידיאולוג הנוקשה י.ה.

דב שי היקר הלך זה מכבר לעולמו, וכמוהו גם י.ה. הזכור לטוב. ואיתם הלכה לעולמה תקופה נשכחת אך מעניינת, שבה נשפטו אומנם אנשים שלא בידיעתם, והשקפותיהם נוסחו במכתבים שלא קראו, ואופיים נותח בפני זרים, אבל תמיד מתוך שיקולים כבדי משקל של קידוש "טובת התנועה".