עמדה פוליטית, פעילות פוליטית ומחאה פוליטית הם מבורכים, וקל לומר זאת בימים אלו בישראל. בפוליטיקה ישנה ציניות רבה, כיעור רב ונצלנות רבה גם כן, ואלו טענות שקל למרבית הציבור להסכים עמן. ציניות מכוערת זו מתקיימת בשני היבטים של מחאה פוליטית, בלתי חוקית, בישראל היום, בשני מוקדים, שלמרות נוכחותם הגדולה בתקשורת הישראלית, נראה שהיבטיהם המכוערים, הציניים והבלתי ראויים לא עולים די לדיון ביקורתי. האחד הוא מימין והשני משמאל.
"נוער הגבעות" ומבצעי "תג מחיר" עולים לדיונים ציבוריים רבים. היחס אליהם נע בין גינוי ברור לגינוי רפה ועד לתמיכה גלויה ועליזה. אך היבט חמור בהתנהלותם של "נערי הגבעות" הללו ושולחיהם לא זוכה לכל התייחסות ציבורית. היבט זה חמור כל כך שהוא נמצא מעבר לשאלות על דרכם של אותם "נוער גבעות", מבחינה אידיאולוגית ופוליטית. עניין זה הוא עובדת ניצולם הציני של נערים בסיכון וצעירים מנותקים, שילוחם אל גבעות נטושות ביו"ש, עידודם להתנתק ממשפחותיהם, הרחקתם ממסגרות חינוכיות ותעסוקתיות ועידודם להתנהגויות הגורמות להם לעימות תדיר עם כוחות הביטחון.
עובדת קיומם של מאחזים לא חוקיים בשטחים ידועה, במרביתם חיים בגירים ורבים מהם בעלי משפחות, במרבית המאחזים הללו מבנים מסודרים - בתים של ממש או לפחות קרוונים. אך כמה מאחזים בלתי חוקיים, שהמפורסם שבהם הוא רמת-מגרון, הם "מאחזי ילדים" בהם אין אף מבוגר אחראי, אלא ישנם עד לכמה עשרות קטינים וקטינות, החיים לרוב על גבעה נטושה, באוהל, צריף מט ליפול או סוכה ארעית. הללו נשלחים לשם על-ידי כמה מהאישים המוכרים בציבור הימני - ח"כ מיכאל בן-ארי ועוזרו הנאמן איתמר בן-גביר, דניאלה וייס ואחרים וכל זאת בידיעת המועצות האזוריות וראשי מועצת יש"ע.
נערים ונערות אלו מתמקמים על גבעות בשטחי יו"ש, מבצעים את האלימות המכונה "תג מחיר", כלפי פלשתינים וכלפי כוחות הביטחון, מוצאים עצמם בעימות מתמיד וכמובן שבסכנת חיים מתמדת וללא מענה לזכויות הבסיסית של קטין בישראל-הגנת אפוטרופוס אחראי, הכוונה ואפשרות ללמוד ולפתח עתיד. רבים מהם מחזיקים בגילם הצעיר כמה וכמה תיקים פליליים, שכמובן שיפריעו להם בהמשך חייהם. כל זאת נעשה תוך הכוונתם המפוקפקת של אותם פעילי ימין קיצוניים, כפי שהם עצמם מודים ומודיעים, כמו למשל בכתבה ענקית בנושא שהתפרסמה לפני שבועות מספר במוסף
ידיעות אחרונות.
גם תומכי הימין הנלהבים ביותר וגם חסידי "ארץ ישראל השלמה" הדבקים ביותר צריכים לגנות את העובדה שבני נוער מנותקים נשלחים למשימות אליהן המבוגרים לא רוצים ללכת. לעבור על החוק מגונה בעיני תמיד, אך אם רוצה אדם לעבור על החוק, כי עקרונותיו מנחים אותו שמה, שיעשה זאת, שלא ישלח לשם את הנערים "שישחקו לפניו". יקרה אשר יקרה לשטחי הגדה המערבית, אין כל הצדקה לפגיעה בעתידם של עשרות נערים ונערות שכל חטאם הוא שהלכו שולל אחר אותם משיחי שקר, אנשי ימין ציניים- בן-גביר, בן ארי, וייס ואחרים.
המחאה החברתית של הקיץ האחרון תפסה את העם כולו ומשפיעה על כל הפלגים, העמדות והחלקים בעם. עם זאת, אין להתעלם מכך שהשמאל הישראלי לגווניו השונים היה נוכח במחאה זו משמעותית יותר מהימין. השמאל הישראלי, בעיקר חלקיו הקיצוניים יותר הם מהפעילים היותר בולטים בהמשך המחאה הזו עתה. חלק מהמאבקים אותם ראינו ואנחנו רואים הם המאבקים לשימור המאהלים, בעיקר בתל אביב, שפונו זה לא מכבר. במאהלים אלו כבר כמעט ואין פעילים ומוחים, אלא מוכי גורל אומללים.
נרקומנים, חסרי בית ושאר אומללים (למעשה לא מעטים מאלו שיכלו להגיע אל גבעות המאחזים ביו"ש) הם התושבים הכמעט בלעדיים של המאהלים, שנותרו בארץ ושפונו בתל אביב. לרבים מהם אין לאן ללכת ויש להעבירם לטיפול הרווחה בערים השונות, לא תמיד הדבר נעשה וכפי שיודע כל קורא, רשויות הרווחה לא תמיד מצליחות בתפקידן עקב קיצוצי תקציבים ויחס מחפיר מצד הממשלה. עם זאת, העובדה שהמאבק העיקרי של פעילי המאה ואנשי השמאל שכבר אינם דרים במאהלים אלו מתמקד בהשארתם של המאהלים כאמצעי מחאה.
אלו ואלו הם אנשים שלמען עמדתם הפוליטית מוכנים להשתמש באלו שגורלם לא שפר עליהם. מימין מנוצלים נערים מנותקים, משמאל מוכי גורל, נרקומנים ומחוסרי דיור. יש לומר, הניצול מימין אכזרי, ציני ומכוער יותר מזה שמשמאל, אשר בו בתוך הניצול המחאתי יש גם דאגה ואכפתיות. אך כאן וכאן יש ניצול ציני ומכוער, שחייב להיפסק.
יש לומר גם זאת, המנצלים מימין אוחזים באג'נדה ימנית קיצונית בלתי ישימה והזויה הנאבקת בגלוי נגד מוסדות המדינה ובראשם מערכות החוק, המשפט וכוחות הביטחון. המנצלים משמאל אוחזים באג'נדה שאמנם מתחפשת כחברתית, אך היא אג'נדה מהפכנית קיצונית ובלתי ישימה, לעיתים גם כזו המערערת על מוסדות המדינה. אלו ואלו נצלנים, אלו ואלו קיצוניים בהשקפתם. אלו ואלו צריכים לשלם בעצמם את המחיר שאותו הם תובעים מאומללים ומוכי גורל לשלם למענם.
