רכב משוריין שהוכן מראש...המשיך בליווי למחנה "אמיתי". בתוך המחנה, הוכנו חדרים מראש. הוא נכנס לחדר וקיים שיחה. הרמטכ"ל תכנן את המשך היום. הוא התארגן, עלה על מדים, תודרך מה צפוי לו בתל נוף, ויצאנו בטיסה לעבר בסיס חיל האוויר.
לאחר שנחתנו, הצדיע לראש ה
ממשלה, לרמטכ"ל ולשר הביטחון.....לפני זמן קצר חיבקתי אותו ברדתו מן המסוק......הוא נראה בסדר גמור ובשליטה עצמית.
אתה אמיץ וגיבור, אני גאה בך......צה"ל, גאים בנחישות ובעמידה של גלעד לאורך השנים.
אם לא היה שמו של
גלעד שליט מופיע בציטוט האחרון, אפשר היה לחשב שמדובר בציטוטים מעיתונים מהימים עברו - אותם דפי ההיסטוריה המפוארת של ביטחון ישראל - אודות מבצע "אנטבה", פעולות נועזות לתפארת של שייטת 13, מבצעים מהוללים של לוחמי המוסד והסיירת.
אך, היות ששמו של החייל
האמיץ (לפי דבריו של הרמטכ"ל
בני גנץ) מופיע - לא נותרה ברירה אלא לחשוב שמדובר בפרודיה. משהו בסגנון של "החייל האמיץ שוויק"
1 .
אמיץ?
גלעד שליט?
גיבור?
לא נסחפנו, מר גנץ?
סבל, טראומה נפשית - כן. אבל אומץ? גבורה??? האמירות האלה משאירות סימן שאלה - מי כאן חווה זעזוע ששיבש את דעתו?
לא אכנס כעת להשתלשלות של כל האירועים של אותו בוקר ארור ב-25 ביוני 2006 - קרב שהשאיר סמני שאלה רבים שעד היום לא ניתנו להם תשובות המניחות את הדעת. שני לוחמים נהרגו - אותם לא נוכל לשאול ומהם לא נדרוש דין וחשבון - הם מסרו את נפשם במלחמה. והם אכן גיבורים - ללא כל סימן שאלה או סייג.
והלוחם השלישי נפצע קשה, שילם בבריאות, בכאב ובסבל - עד שהשתקם, תודה לאל. הוא, החייל השלישי, היחיד שיכול היה לשפוך איזה אור על האירועים ההם, גזר על עצמו שתיקה. הופעלו עליו לחצי מכבש כדי להכריחו להתייצב בראש המחנה למען שחרור גלעד שליט. אך, הוא סירב.
מדוע? ומדוע מה שהוא סיפר בתחילה - לפני שגזר על עצמו שתיקה - לא כל כך מסתדר (בלשון המעטה) עם התחקיר הצה"לי הרשמי? מדוע אמר על מפקד הטנק: "חנן
2 היה
קצין מעולה..." ועל נהג הטנק: "פבל
3 היה חבר למופת ו
חייל משכמו ומעלה", אך, על גלעד שליט רק: "בחור שקט, מופנם וצנוע"... ולאחר שחשב לרגע, הוסיף: "
אבל צריך להכיר את גלעד, אם הייתי יכול, הייתי שואל אותו 'מה אתה עושה שם לעזאזל".
נדמה שנסחפת, מר גנץ! נדמה שבאמירתך על גלעד שליט: "אמיץ וגיבור, אני גאה בך" פגעת קשות בזכר הנופלים.
נדמה גם שכל ה"פסטיבל" הזה: הרכב המשוריין שהוכן מראש (האם מישהו חשש שיירו אר.פי.גי לעבר גלעד?), ה"תדריך", המסוק שהטיס את ה"גיבור ואמיץ" לבסיס תל-נוף, המדים וההצדעה לראש הממשלה - כל אלה לא היו רק פרודיה. אלה היו פעולות הסוואה, מסך עשן, מעין תפאורה למחזה סוראליסטי ובו מגלמים שקר וכזב את דמותה של האמת.
אך בואו ונעזוב את מר בני גנץ. במחזה המביש הזה, המלווה בצלילי תרועת חצוצרות, הוא, הרמטכ"ל, שיחק בסך הכול תפקיד של ש.ג. השחקן הראשי היה פיקח, לכן את דברי השבח אודות "הגבורה" של "החייל האמיץ", הוא היתיר לשחקן המשנה לדקלם.
בואו ונעזוב לנפשו גם את גלעד שליט עצמו. לאחר שיערות האמזונאס נכרתו ליצירת הנייר ששימש את הכותבים והכתבים (והנייר כידוע, סובל הכול), אין יותר צורך בו. לכן, מוטב שיתמזג עם הנוף למען הפרטיות שמשפחתו כל כך מבקשת. עבור הבמאים של מחזה הרמייה, הוא, גלעד שליט, עשה את שלו, הוא יכול ללכת.
ובכן, עזבנו את שליט - נעסוק מעתה בנשלט. הרי זה מה שהבטחתי בכותרת - לא כן?
והנשלט הוא לא אחר מאשר
בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, הוא מי שאמור להיות השליט. אך אין לנו לשכוח שבמחזה האבסורדי של ישראל 2011 הכול הפוך - רמייה היא אמת, אמת היא שקר, גלעד שליט הוא גיבור ואמיץ, בני גנץ הוא רמטכ"ל... וביבי? ביב הוא שליט "כאילו". על באמת - הוא הנשלט.
אין לו דעה. אין לא מילה. אין לו מדיניות. אין לו אמונה ואין לו גאווה לאומית. לאמיתו של דבר הוא גם לא ביבי - אלא "בובי". הוא קם בבוקר. הוא מסתכל בראי. לא, לא לתוך עומקי נפשו. הוא מסתכל אל תוך כף ידם של אלה שמושכים בחוטים, אלה שהם-הם שליטי אמת ומהם הוא מקבל את "לחמו".
מה בטלוויזיה?
מה כתבו "בידיע-ריב-רץ"?
ומה בישראל היום?
מה אמרו "אינטלקטואלים"?
והזמרים?
והשופטים (האלה שבדימוס ושלא בדימוס)?
ואז, ייצא הוא לקדמת הבמה, יילבש את חליפתו, בגד שרד של ראש הממשלה, ישים על פניו הבעה של מדינאי רציני ונבון ויופיע באור הזרקורים. הוא, ליצן החצר של השליטים האמתיים, ימשיך לגלם במחזה הזה את דמותו של השליט...
לאור מה שקרה ב"עסקת" שליט, לא נותר יותר ספק: ביבי מעל בתפקידו, הוא צריך ללכת. הגיע זמן לומר ללא משוא פנים: "ביבי רע ליהודים". ואם יש עוד למישהו ספק בכך, אני מזמין להקשיב לנתניהו עצמו:
"... אחת המשימות המרכזיות והמורכבות שמצאתי על שולחני ואותה שמתי על לוח לבי הייתה להחזיר את חיילנו החטוף גלעד שליט הביתה".
לא ביבי. זאת לא המשימה המרכזית של ראש ממשלת ישראל. להבדיל ממה שמנסים להציג בפנינו במחזה האבסורד, זה לא מתפקידו. ללא קשר לסוגיה, כמה טרוריסטים שוחררו, כמה מהם "עם דם על הידיים" וכמה דם יש בכל יד ויד - העניין של חייל שבוי הוא מתפקידו של רב-סרן פלוני ממחלקת שבוים ונעדרים בצה"ל. עצם ההתעסקות של מישהו בכיר יותר, או, חלילה, מישהו מהממשלה, שלא נדבר - ראש הממשלה, זה עוון.
ומשום מה? משום שעצם ההתעסקות של הדרגים הגבוהים מדרג רב-סרן מסכנת את הסיכוי לפדיון שבוי. שבוי מחליפים בשבוי אחד - לא בשניים, בטח ובטח לא במאות מחבלים-רוצחים. ולא בגלל שאין לנו מספיק טרוריסטים כלואים, אלא בגלל ששבוי מחליפים בשבוי. נקודה. כמו בכל שוק, גם בשוק הערבי - אם אין ביקוש המחיר יורד.
ראש ממשלת ישראל הוא לא עובד סוציאלי ולא סב-רחמן. אם ירצה להיות כזה שיהיה בבית, לא בעבודה. תפקידו המרכזי הוא להגן על המדינה מפני אויביה ועל העם היהודי מפני רוצחיו. להכות בהם ללא הרף - עד שייכנעו או יושמדו.
אבל הוא ממשיך במשוא פנים: "ההנחיה שלי לצוות הייתה לשמור על העקרונות והמסגרות שהם חשובים לביטחון ישראל ולמדינת ישראל. עמדנו על עקרונותינו, חמאס התרכך...".
נו, באמת - לאיזה מידה של נאיביות אתה מצפת? לזה אפילו שרים-"החבובות" שלך לא מאמינים!
"לא?", הוא חשב לעצמו - "אז באו וננסה את זה אחרת": "ייתכן מאוד שחלון ההזדמנויות שנוצר היה נסגר סופית."
כאן, סוף-סוף דברי אמת: כעת "חלון ההזדמנויות" באמת פתוח. אין עדיין שמות ועוד לא התבוננו בתמונותיהם על גבי דפי העיתון ובמסכי החדשות - הם עדיין חיים את חייהם, האנונימיים והשלווים. מחר "הם" יכולים להיות- "אני" ו"אתה".
אך, ברגע שמרוב חמלה ורחמנות מדומים הצבעתם בעד העסקה, אתה, ביבי, יחד עם שריך - אתם הוצאתם להורג לעתיד לבוא את היהודים, האלמוניים האלה היום. כל ישראלי בבית ובחו"ל חייב מעתה להפנים שהוא יעד לחטיפה הבאה. והמרצחים של החמאס והג'יהאד, החיזבאללה והאל-קאעידה יינצלו את "חלון ההזדמנויות" שאתה, ביבי, ייצרת עבורם! מעתה - לכל מוסלמי ברור שחטיפת ישראלי זה העסק הכי המשתלם. הודות לך, כל יהודי מכל קצווי תבל נמצא מעתה בסכנה מתמדת להיות חטוף.
אתה אומר: "יש לי וגם לשרים מחויבות עזה להחזיר את גלעד הביתה...". שוב אתה משקר. אין מחויבות כזאת ומעולם לא הייתה. כמו שאין ולא יכולה להיות מחויבות שכל חייל יחזור בשלום משדה הקרב. החיילים הם לא חברי תנועת "הנוער העובד והלומד". וגלעד שליט הוא לא "ילד של כולנו". הוא חייל שיצא למלחמה להילחם באויב על-מנת לנצח - ואם הלחימה תצריך זאת - גם למסור את נפשו. ולפעמים לוחמים נופלים בשדה הקרב, ולפעמים הם נופלים בשבי. תפקיד השליט והממשלה - להבטיח ניצחון על האויב ולא להחזיר כל חייל שבוי הביתה, כפי שלא ניתן להבטיח שכל חייל הרוג יחזור הביתה חיי ושלם.
אתה גם אומר: "...ומנגד מחויבות עמוקה לביטחונם של אזרחי ישראל. זוהי האחריות הכפולה שלי כראש ממשלה".
גם זה שקר. אין לך מחויבות לביטחון של אזרחי ישראל - הם, האזרחים, נשחטים כמו צאן כמעט מדי יום: בקריית ארבע ובירושלים, באיתמר ובצומת מסובים, בדרום תל אביב ובפאתי אילת. הם נטבחים על-ידי מוסלמים - בעזרת סכין, רכב דוהר, קאלצ', קסאם וטיל "גרד". וכנגד - אתה וממשלתך מגלים "איפוק" ו"תבונה מדינית". זאת המחויבות האמתית שלך - להופיע "נבון ומאופק" עם מסכת "מדינאי" מול מצלמות הטלוויזיה בבית ובוושינגטון.
"...מנגד עיניי עמד גם צורך נוסף, הצורך לצמצם ככל האפשר את הסכנה לביטחון אזרחי ישראל" כאן, בפליטת פיך בלתי רצונית הזאת טמונה האמת. ב-"
גם" וב-"צורך
נוסף". אם היית שליט אמת, לא היה "גם" והצורך הזה לא היה בעיניך "נוסף". זה הרי
הצורך! אך לא כך אתה רואה את תפקידך...
התחלת את דבריך בשקר ואתה מסיים בשקר: "כל המציל נפש אחת בישראל, כאילו הציל עולם ומלואו". ובעזות מצח עוד מגייס את דברי הנביא ישעיהו להצדיק את מעשה הנבלה שעשית:
"להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא יושבי חושך".
כה אמרו חז"ל: "אין פודין את השבויים יותר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם
4" .
והינה דברי הנביא ישיעהו האמתיים אותם סילפת: כֹּה אָמַר הָאֵל ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְנוֹטֵיהֶם רֹקַע הָאָרֶץ וְצֶאֱצָאֶיהָ נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ וְרוּחַ לַהֹלְכִים בָּהּ:
אֲנִי ה' קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם:
לִפְקֹחַ עֵינַיִהם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ:
אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים:
5 סוף דבר.
"החודש הוכנסו 4,945 משאיות ציוד לרצועת עזה"
6 ...
