דרשת השבת - פרשת וַיֵּרָא

שְׁלִיחִים
נִצְבּוּ שְׁלִיחִים לְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת
וְבִשְּׂרוּ: בִּסְדוֹם יְכֻבּוּ הַמְּאוֹרוֹת
כִּי אַנְשֵׁי סְדוֹם רָעִים וְחַטָּאִים
וְאֵין בָּהֶם אֶחַד שֶׁמַּעֲשָׂיו נָאִים

בִּשְּׁרוּ הַשְּׁלִיחִים עוֹד בְּשׂוֹרָה
וְהִחְזִירוּ בָּהּ תִּקְוָה לְאִמֶּנוּ שָׁרָה
וּלְאָבִינוּ אַבְרָהַם כִּי בָּאֵל דָּבַק
וְהָאֵל הֵקִים לוֹ זֶרַע בַּבֶּן בְיִצְחַק

אָז לָמָּה זֶה צָחֲקָה שָׂרָה נִשְׂאַל
כּלְוּם נִבְצַר דּבָר זֶה מִיּוֹשֵׁב עָל
וּמַה נוֹרָא לַהֲפוֹךְ עֲקָרָה פּוֹרָה
וּמִשָּׁרָה הָעֲקָרָה אֶת עַמּוֹ יִבְרָא


אהבת ה' היא ביסוד האמונה

שלושת עוברי האורח שניצבו על אברהם בחום היום ביושבו בפתח אָהֳלוֹ, היו אלה שליחי השם, מלאכים היו שבאו כל אחד לבשר בשורה אחת. הבשורות הובאו לאברהם המוגדר "אוהב אלהים" ואלהים אהבו כי בא לבקר אותו אחרי שלושה ימים מברית המילה שעשה לעצמו. הביטוי אוהב אלהים או אוהבו ננכר בישעיהו כאשר ישעיהו פונה אל העם וקורא באזניו את הדברים האלה: ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך, זרע אברהם אֹהֲבִי. (מא/ח) הרמב"ם במשנה תורה מסביר את משמעות המושג אהבת-ה' ואומר כי אוהב-ה' זה שעובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר בעולם, לא מפני יראת הרעה ולא כדי לִירַשׁ מאומה, אלא עושה האמת מפני שהיא אמת, וסוף הטובה לבוא בגללה. זו הייתה מעלתו של אברהם אבינו , שקראו הקדוש ברוך-הוא "אוהבי" לפי שלא עבד אלא מאהבה, על כן נאמר בתורת משה ואהבת את ה' אלהיך (דברים ו/ה). דברים אלה מביאים אותנו להכרה שצריך לעשות טוב, לא על-מנת לקבל פרס, אלא מאהבה ובהכרה שהאהבה - אהבת ה' היא בסיס האמונה בעם ישראל. לכן עשית כל מעשה לטובת הזולת והכלל מאהבה מקימת את הכלל כי אהבת ה' היא ביסוד האמונה. נכון לאמר גם כי לא רק באהבת השם עסקינן אלא גם באהבת הבריות ובעשיה הכל מאהבה.

אברהם החריש לאלהים ואלהים החריש לאברהם

הקב"ה אמר לאברהם : כי ביצחק יקרא לך זרע (כא/יב) ומיד לאחר מכן אמר הקב"ה לאברהם: קח-נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק... והעלהו שם לעולה... (כב/ב) ואברהם שתק ולא אמר לאלהים : איך זה דבר העלאתו לעולה, עולה בקנה אחד עם דבריך, "כי ביצחק יקרא לי זרע" ? . כיון שכך נהג אברהם והחריש. הקב"ה החריש לאברהם כאשר אמר לקב"ה בקשר לסדום: חלילה לך מעשות כדבר הזה .(יח/כה) נקט לשון מצוה, אך הקב"ה החריש ושתק לו. זאת כדי שלא יאמרו בני אדם, אף אנו מדברים כך (כמו אברהם) עם הקב"ה והוא שותק לנו. אמר הקב"ה לאו אתכם לא אחריש בַּדָּיו (איוב מא/ד) אלא רק לאברהם אני אחריש , כי הוא החריש לי כשצויתי עליו להעלות את בנו יצחק לעולה. ובהמשך אמר אברהם לקב"ה כטוען בפניו: האף תספה צדיק עם רשע.(יח/כג) או את הדברים האלה שאמר אברהם לקב"ה כטוען: הֲשֹׁפֵט כל-הארץ לא יעשה משפט. (יח/כה) דברים אלה נשמעים קשים ביותר, בעוד אנחנו נזהרים בדברנו אל הקב"ה ובהזכירנו את שמו . דבר זה מעיד על אהבת אלהים את אברהם , שהוא אשר גִּלָּה את הקב"ה והביא את קיומו של האלהים לעולם כולו, בראש ובראשונה לבנו יצחק ולבן בנו ליעקב הוא ישראל, ובניו בני ישראל. דבר "האמונה" מופיע בתורה תחת "יראת אלהים" או "אהבת ה'" . כי משמעות המלה אמונה בתורה היא, אמת ,כגון: "אמת ואמונה כל זאת עלינו".

העמידה בניסיון

למדנו מיד עם הזכרת שמו של אברהם בסוף פרשת נח , כי אדם זה שמצא חן בעיני הקב"ה והעדיפו על ילדיו תרח האחרים , כי הוא עומד להתנסות בניסיון ראשון אחד מעשרת הנסיונות שהתנסה בהם אברהם בחייו. הנסיונות הם מעין דרך בחינה של יכולת העמידה של העומד להתנסות. אם הוא עומד בניסיון , סימן שנתן לסמוך עליו וכי אמונתו במי שמנסה אותו חזקה ואיתנה. הקב"ה כאן מבקש לבחון את כוח אמונתו של אברהם באלהים שזה עתה גילה את קיומו והשמיד כל הפסלים ששמשו את אביו ומשפחתו ורבים היו עובדי אלילים אלה. הניסיון הראשון של אברהם מתחיל בפרשת לך לך מארצך וממולדתך. אלהים מצוה על אברהם להנתק הינתקות מוחלטת לא רק מארצו וממולדתו אלא גם מאביו ואמו שכה כִּבֵּד ואהב. אבל הם היו עובדי עבודה זרה וזה לא עולה בקנה אחד עם אמונתו באלהי השמים. והנה מיד לאחר שעמד בניסיון הראשון והלך לארץ זרה לו , מצא את עצמו ועמד להשאר ערירי ללא ילדים , הוא נדרש לעמוד בניסיון השני והקשה ביותר היא עקדת יצחק . כלומר לשחוט את יצחק כעולה. בן שנולד לו ולשרה בערוב ימיהם. ואכן אברהם עמד בניסיון ולא פצה פה ולא רטן כאשר הייתה לו סיבה טובה לטעון נגד העלאת יצחק לעולה, כי ממנו כאמור עתיד לצאת מולידו של עם ישראל יעקב. דברינו על שאלה הנסיונות הם מעבירים אותנו הישר לאיוב. שגם אותו נסה האלהים על כוח אמונתו. גם כאן איוב קבל את הגזרה ושתק. אולם אשתו דחקה בו של א לקבל את הגזרה אשר בעצם נגזרה על צדיק ואמרה לו : ברך (בלשון שגי נהור קלל) אלהים וָמֻת.(איוב ב/ט) איוב ענה לאשתו ואמר לה : כְּדַבֵּר אחת הנבלות תֶּדַבֶּרִי (איוב ב/י) והוסיף לאמר לה בכעס : גם את הטוב מאת האלהים נקבל ואת הרע לא נקבל? (איוב ב/י) בכך הוכיח איוב כמו אברהם כי אמונתו באלהים כה חזקה, ששום סבל או קושי לא יזיז אותם ממנה. הנה בפרשה שלנו אברהם עמד בניסיון הראשון כשאלהים בקש להנתק מארצו וממשפחתו ומאביו ואמו וצוה עליו ללכת אל הארץ אשר הקב"ה יראה לו אותה ויחפוץ לתת לו אותה - היא ארץ כנען. מיד לאחר ניסיון ראשון זה מנסה אותו האלהים בפרשת וירא בניסיון שני קשה לאין שיעור מן הניסיון הראשון. הפעם מבקש הקב"ה ממנו להנתק מבנו יצחק אשר אהבו ונפשו ונפש אמו שרה קשורות בנפשו. גם כאן אברהם עמד בניסיון ויצא לעשות את אשר צוהו אלהים לעשות ללא אומר ודברים. והנה נדמה כי אלהים עצמו לא רצה להתנסות בכך בגלל עָצְמַת המעשה ולכן בטל את גזרתו והציל את יצחק משחיטה על די אביו.

הֲגוֹי גם צדיק תַּהֲרֹג

שוב אנו רואים כי אברהם עזב הפעם את המקום בו ישב בארץ כנען ועבר לגור בִּגְרָר בארץ פלשתים, שבהמָלַךְ אבימלך שנאמר: ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים.(כא/לד). כאן אברהם עצמו אומר לתושבי גרר כי שרה היא אחותו וכך נאמר: ויאמר אברהם אל (המלה אל כאן במשמעות על) שרה אשתו אחותי היא. כשהדבר נודע לאבימלך כי שרה אחות אברהם,אבימלך מלך גרר שלח לקחת את שרה אליו כפי שעשה פרעה במצרים. אלא כאן אלהים התגלה אל אבימלך בחלומו ואמר לו: הנך מֻת על האשה אשר לקחת והיא בְּעֻלַת בָּעַל .(כ/ג) . כאן אנו רואים דו שיח בין אבימלך לבין האלהים שראהו בחלומו ודבר הוא כְּדַבֵּר אברהם אליו: הגוי עם צדיק תַּהֲרֹג.(כ/ד) וכך מתאר רש"י את הדו שיח שהתנהל בין אבימלך והקב"ה בחלומו של אבימלך באמרו: (כאן מתחיל בדו שיח אבימלך אל הקב"ה) אף אם (הגוי) צדיק תהרגנו , שֶׁמָּא כך דרכך לאבד הָאֻמּוֹת חִנָּם? כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה . אף אני אומר כי הֲרַגְתָּם על לא דבר, כמו שאתה אומר לְהָרְגֵּנִי . הלא אני בְּתָם-לבבי פעלתי .לא התכונתי לחטוא -נקי אני מן החטא שלא נגעתי בה (בשרה) . הקב"ה עונה לאבימלך בחלום: אמת שלא דימית מתחלה לחטוא , אבל נקיון כפים אין כאן. לא ממך היה שלא נגעת בה (בשרה) אלא חשכתי (מנעתי) אני ממך מֵחָטֹא. אחרי דו שיח זה, נסה אברהם להסביר כי הוא בעצם לא דבר שקר באמרו כי שרה אחותו ומבהיר: אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי. רש"י מבהיר ומוסיף: ואם תאמר הלא היא (שרה) בת אחיו הייתה . בני בנים הרי הם כבנים והרי היא בתו של תרח אך לא בת אמו כי הרן אחי אברהם היה מאם אחרת. כאן אברהם משתמש בביטוי "התעו" אֹתִי אלהים מבית אבי וכו'.. כלומר הוליכו אותי, רש"י מבהיר כי מדובר בצו האלהים שצוה את אברהם לך לך מארצך ... הרי זאת לא התעיה , אלא בא לאמר לך כי כל הגולה ממקומו ואינו יושב ישיבת קבע קרוי תועה, כי על כן כל הגולה מן הארץ מרצון הוא בבחינת תועה דרך.

לְכֹל חָלוֹם יֵשׁ פִּשְׁרוּ
תָּלוּי בָּחוֹלֵם וּבְיָשְׁרוֹ
קוּם עֲשֵׂה וְאַל תַחֲלוֹם
אֵין חָלוֹם תַּחַת שָׁלוֹם

אָנוּ חוֹלְמִים וְלוֹחֲמִים
וְיֵשׁ מַשְׁגִּיחַ בַּמְּרוֹמִים
נָשִׂים יַהֲבֶנוּ בָאֱמוּנָה
בְּצֵרוּף חָכְמָה וּתְבוּנָה

לְבַל שׁוּב נִתְעֶה וְלִגְלוֹת
וְאֶת כֹחֶנוּ בָּהֶבֶל לְכַלּוֹת
ומְזִמוֹת לֹא נוּכַל לְגַלּוֹת
וְנֵאָלֵץ פְּנֵי רָשָׁע לְחַלּוֹת