בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מעשה בטבעת בתיאטרון "תמונע"
|
ספרו רב המכר של אילן שיינפלד קורם עור וגידים בהפקה צבעונית, עסיסית וסקסית על בימת תיאטרון "תמונע" ● "מעשה בטבעת - סיפורה של אסתר" מגולל סיפור אמיתי שהסופר והמשורר אילן שיינפלד חקר כמה שנים, למד עבורו ספרדית, ונסע לארגנטינה כדי לאמתו
|
מעשה בטבעת
[צילום: יוסי צבקר]
|
|
|
|
|
בסוף המאה ה-19 בגרמניה, כשהאנטישמיות משתוללת סביב, מתפתה לאה, אלמנה יהודיה, לשלוח את בתה למשפחה יהודית טובה בארגנטינה, כדי שתעבוד שם ותינצל מהפרעות באירופה. אסתר, הנערה בת ה-13 מופקדת תמורת סכום נכבד בידי גבר טוב לב כביכול, שבהמשך מתגלה כסרסור זונות. את הנערות שהוא צד באירופה הוא מייעד לבית הבושת אותו מנהלת אשתו בבואנוס איירס. את ה"חניכה" למקצוע עוברת אסתר כבר באוניה. האירועים מוצגים באופן ריאליסטי ונוקב. בית הבושת מנוהל בחינניות על-ידי רוחה רוסה (אסתי זקהיים המצוינת, שהתפקיד כמו נכתב עבורה). הופעתה הדשנה, האימהית, וכשרונה ליישר הדורים עוזרים לה בעבודתה כ”מאדאם”. ה"נערות" בבורדל - סופיה (מאיה גסנר), קלרה (ליבי טננבאום) ומרים (מיכל פוליצר) מאד עסיסיות, מתנועעות יפה הודות לכוריאוגרפיה של ליאת אקטע המוכשרת ועזרת מיכל נתן מלכת הפלמנקו ונוגעות ללב בחום וברגש שהן מקרינות. גם רוברטו פולק כסרסור, נוטל חלק מוצלח בקטעי התנועה. רוברטו, דרום אמריקני במוצאו, נראה, משחק ומתנועע נפלא. הוא פשוט מתעלה על עצמו בתפקיד שנועד עבורו. מתאים לימינו אנו אורלי טובלי כלאה, אמה של אסתר, משחקת בטבעיות וברצינות שהולמת את התפקיד, שכה שונה ממה שנדרש מכל היתר בהמשך. מה שמודגש גם בבגדיה ובאיפור המינימלי, לעומת הצבעוניות באיפור יתר הנשים. שירה עדן כאסתר, מקסימה וצובטת את הלב. עודד מנסטר רב הקסם, נפלא בכל תפקידיו - כקברן, כאנחל - אהובה של אסתר וכדויד. כל תנועה שלו ומבט הם בעלי משמעות. ועל כל אלה מנצחת הבימאית הכה מצליחה דליה שימקו. היא גם עיבדה את הספר למחזה יחד עם אילן שיינפלד, הסופר. ותוצאות עבודתם המשותפת צלחו יפה. מעבר לעלילה - יש ביצירה ביקורת על השחיתות שפשתה בקרב היהודים הדתיים והמקפידים על המסורת בארגנטינה, ובה בעת - לא מפריע להם לבקר בבתי בושת בלי נקיפות מצפון. משהו בנוסח ההתדרדרות המוסרית ששררה בשומרון בימי בית ראשון - והביאה לאבדן ממלכת ישראל ועשרת השבטים. גם אם נדמה שהעלילה (שאת המשכה תראו בהצגה ותקראו בספר) מתאימה לימינו אנו, כשסרסורים למיניהם מייבאים בחורות מרוסיה כביכול לעבודה הגונה, והופכים אותן לזונות בישראל - הרי שאת העלילה רקם שיינפלד עוד הרבה קודם לכן. התחקיר על הנושא בלבד ארך לו כמה שנים. והתוצאה - הצגה יפה וויזואלית, מבוצעת מעולה, מרתקת ומדברת ללב כל אחד.
|
תאריך:
|
17/11/2011
|
|
|
עודכן:
|
17/11/2011
|
|
עליס בליטנטל
|
מעשה בטבעת בתיאטרון "תמונע"
|
|
במוזיאון ישראל נפתחה (יום ו', 11.11.11) תערוכה של אמני אוונגרד יהודים מרומניה. התערוכה תהיה פתוחה עד 18.2.12. בתערוכה כ-90 עבודות שנוצרו בין השנים 1910-1938 - שם התערוכה "דווקא". בתחילת המאה ה-20 נולדה תנועה של אמנות מודרנית שמיסדיה היו כולם יהודים ושם התנועה היה האמנות האוונגרדית. ב-1916 קם בציריך זרם חדש בשם דאדא שהיה זרם אמנותי תרבותי אוונגרדי. מקור השם דאדא שנוי במחלוקת. יש הטוענים שהוא מיקרי וכי עיפרון שהכניסו ללארוס (מילון צרפתי)נעצר ליד מילה זו.
|
|
|
יוסף ומיטל, זוג דתי המשתתף בסדרה החדשה "61 ימים של אהבה", לא אוהב את המונח "סקס". הם אומנם חזרו בתשובה, והכירו עוד בימי ההוללות החילונית, אבל כעת הם לא מרגישים בנוח במחיצת הטרמינולוגיה הזו. הם מעדיפים "מצווה", במלעיל. זו לא מכבסת מילים מזוייפת, אלא באמת מושג שמסמל מבחינתם ערכים אחרים מאלה שנקשרים בתודעה החילונית עם המילה "סקס". סמנטיקה היא עניין חשוב.
|
|
|
נושאי תקשורת שוב עומדים להיות בנסיגה בתקופה הקרובה....
|
|
|
טל גינת כירמה, האשה הנשואה לבעל שאינה אוהבת או חושקת בו, מלאה רגשות אהבה וכמהה לתינוק, להמשכיות של עצמה. אך כשהרגש עקר - עקר גם הגוף, ולא נותן פרי. ירמה, כאשה ספרדיה הגונה, שומרת את רגשותיה לעצמה. אך בינה לבין עצמה, היא הייתה רוצה בן זוג כמו ויקטור (יואל ברמן יפה התואר ומלא הרגש). היא מתמכרת לזכרון קצר מנערותה, כשאחז בה פעם והניפה אל על. הזכרון הזה, נמסך לתוך ומורגש בפגישה חטופה עמו ברחוב בדרכה לבעלה, שיחה שמלהיטה את דימיון השכנות הרכלניות. השמועות מגיעות לאזני בעלה הקשוח חואן (אבישי בן גל במשחק טבעי וקולח), ומעוררות את קנאתו שהולכת וגוברת עד לסוף המר.
|
|
|
אין עוררין על כך שבשנים האחרונות תירגמו כמה גורמים את חופש הביטוי הקיים בארץ לחופש השמצה והטלת דופי בממשלה, במפלגות ובאנשי ציבור, אשר כולם דגלו ודוגלים בחופש הביטוי לכל צורותיו", כתב במרץ 1962 יואל מרקוס ב"דבר". "בטאונים אחדים, ובראשם 'השבועון המסוים', פיתחו במשך השנים שיטה של הנחתת מהלומות 'מתחת לחגורה' על-ידי פרסום סיפורים 'מאחורי הקלעים' נגד השלטון, ראשיו ומשרתיו ונגד 'המשטר המפלגתי'. אין זה סוד שרוב הסיפורים האלה, שיש בהם יותר מתשעה קבים של דמיון, יצרו בקרב שכבות נרחבות של הציבור אווירה של אי-אמון וחשדנות כלפי כל פעולה של הממשלה".
|
|
|
|