מדובר, למעשה, בטעות שעשה עו"ד גינת ואשר הסגירה את פשעיו. בסיכומים שהוגשו לבית המשפט המחוזי בערעור נכתב כי משפחת קלימי הסכימה להיבדק במכונת אמת בעוד מגדת העתידות לא הסכימה לעשות זאת. הסכמה זו של משפחת קלימי כלל לא הופיעה בסיכומים שהגיש גינת לבית משפט השלום. גילוי שאם היה נעשה בפני בית משפט השלום היה, ללא ספק, מציג תמונה שונה לחלוטין בפני בית המשפט ועשוי היה להוביל אף לאפשרות של זכיית משפחת קלימי במשפט מלכתחילה.

כמו-כן הושמטו כל התביעות הכספיות שתבעה משפחת קלימי ממגדת העתידות, תביעות שהיו לבו של המשפט כולו.

את הערעור כולו הכין עו"ד גינת עבור קאלימי אך הוא לא היה חתום עליו אלא רק החתים את לקוחו כמערער. רק בדיעבד התברר שהיה זה צעד שנקט גינת, לכאורה, על-מנת להסתיר מלקוחו שלשכת עורכי הדין השעתה אותו מפעילות לתקופה של שלוש שנים החל מינואר 2003 בעקבות הרשעתו בשקרים ללקוח ובזיוף כתבי הגנה - עבירות שעליהן בדיוק שב במקרה של קאלימי.

כאשר גילה זאת קאלימי,דרש מגינת להעביר אליו את פסק הדין והוא אכן העביר אותו אליו, אך מחק מפסק הדין המקורי את התאריך של נתינתו - 21.11.2002 - המופיע בסמוך לחתימת השופט. זאת על-מנת להסתיר מלקוחו את העובדה שרימה אותו.

מייד לאחר שגילה את התרמית שיגר לעו"ד גינת איום ובו דרש ממנו בתוך 24 שעות להסביר מדוע הסתיר את פסק הדין במשך כשלושה חודשים ואף איים כי יתלונן עליו בפני המשטרה ובפני לשכת עורכי הדין.

האיום, ככל הנראה, עבד. עו"ד גינת הכין תצהיר ובו הודה בחתימתו כי אכן הסתיר מלקוחו את פסק הדין ואת העובדה שכבר עבר זמן רב מדי מכדי שניתן יהיה להגיש ערעור.

"בשל המצוקה שבה הייתי נתון [באותה תקופה בעקבות פסק הדין שגרם להשעייתו לשלוש שנים מעריכת דין, א.ו.] למרות שקיבלתי את פסק דינו של כבוד השופט רקם לא העברתי את האמור בו לידיעת בני הזוג קלימי ורק לאחר שמר אריאל קלימי פנה אלי ואמר לי כי ניתן פסק דין ביום 16.1.03 (ולפיכך, לכאורה, יש זמן מספיק לצורך הגשת הערעור) לא העמדתי אותו על טעותו אלא אמרתי לו כי אוכל לנסח הודעת ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע, ואכן ניסחתי עבורו את הודעת הערעור ואת הבקשה לעיכוב ביצוע עליהם חתם מר אריאל קלימי", הודה.

בכך, למעשה, גם הודה בזיוף המסמכים שהוגשו לבית המשפט במסגרת אותו ערעור אשר על-פי הודאתו נוסח על ידו ועל-פי פרקליטת המשיבים כלל סיכומים מזויפים שכלל לא הופיעו בפני בית משפט השלום.

סופו של הערעור בביטול פסק הדין של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי פסק כי מגדת העתידות תשלם למשפחת קלימי 40,000 שקלים. אך סכום זה הוא רק אחוז קטן מן הסכום הכולל שתבעה משפחת קלימי ממגדת העתידות ואשר הושמט מן הסיכומים על-ידי עו"ד גינת.

למעשה, בית המשפט המחוזי כלל לא ראה את התביעות הכספיות המלאות של משפחת קלימי בטרם פסק את הפיצויים לטובתם. בכך נגרם למשפחה נזק כבד.

לשכת עורכי הדין שנדרשה לתלונה נגד עו"ד גינת טענה בתגובה כי מדובר בטענות שאינן מבוססות פרט לעניין העיכוב במסירת פסק הדין. לדברי יו"ר הוועדה לאתיקה מקצועית בלשכת עורכי הדין, עו"ד אריה אבריאל, מכיוון שהעיכוב במסירת פסק הדין הוסדר על-ידי ארכה בעקבות התצהיר שהגיש גינת והערעור נשמע - לא נגרם לקאלימי כל נזק. "אין כל בסיס בתלונתך לעבירת משמעת נגדו", קבע.

זאת, למרות מבלי שיוזכר כי אבריאל העסיק את גינת במשרדו - בין היתר בתביעה שניהלה עמותת אמיתי נגד ממשלת ישראל להקמת ועדת חקירה לנסיבות הניסיון הכושל לחיסול חאלד משעל.

התלונה עברה לטיפול ועד מחוז ירושלים בלשכת עורכי הדין יחד עם תלונה על התנהלותו הפסולה של עו"ד אבריאל. שם השיבה מנכ"ל ועד המחוז, עו"ד דינה וכסלר, כי עו"ד אבריאל בכלל פסל עצמו מלדון בתיק של עו"ד גינת.

"ועדת האתיקה דנה בתלונה ולאחר בדיקת התלונה, על סמך המסמכים אשר היו בפניה, מצאה הוועדה כי אין מקום להמשיך טיפולה בתלונה וכי בנסיבות המקרה, בהם הודיע עו"ד אריה אבריאל כי הוא פוסל עצמו מלדון בתיק, לא הגיעה התנהגותו של עורך הדין לכדי עבירה על כללי האתיקה המקצועית של עורכי הדין והתלונה נגנזה", כתבה.

כל זאת בזמן שניתן לומר בוודאות שעו"ד אבריאל כלל לא פסל עצמו מלטפל בתיק. הראיה - הוא החתום על המסמך שמודיע על גניזת התלונה.

בשנת 2008 ערער קאלימי לוועד המרכזי של של לשכת עורכי הדין. הוועד המרכזי קיבל את טענותיו והחזיר את הטיפול בתיק לוועד מחוז חיפה. ביולי 2008 הרשיע בית הדין המשמעתי המחוזי את עו"ד גינת. הוא הורשע בפגיעה בכבוד המקצוע, בהפרת חובות עורך דין ובהתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה מעד גינת. כמה חודשים לאחר ההתדיינות המדוברת בין הצדדים, ביולי 2003, הטיל בית משפט השלום על עו"ד גינת 400 שעות שירות לתועלת הציבור, השעיה למשך שלוש שנים מעריכת דין ועונש מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים בעקבות הרשעתו במסגרת עסקת טיעון בעבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף. אך לא בשל העבירה שהוזכרה לעיל אלא לאחר שבמסגרת עבודתו כעורך דין, לקח על עצמו גינת להגיש שתי תביעות ולייצג בהן את המתלונן. הוא הכין את כתבי התביעה ואמר למתלונן בכזב כי הגיש את התביעות, בעוד שבפועל, לא הגיש את התביעות, מסר למתלונן דיווחים שקריים בנוגע להתקדמות ההליכים, וזייף כתבי הגנה חתומים לאותן תביעות שכביכול הגיש.

פרקליטו באותו משפט, שר המשפטים לשעבר עו"ד דוד ליבאי, טען אז כי כי גינת הצליח בעבודתו כעורך דין וטיפל בין השאר בתיקים בעלי חשיבות ציבורית. לדבריו, מיד עם פתיחת ההליך נטל אחריות על המעשים אותם ביצע בעת משבר.

עם זאת ולמרות שמדובר בדפוס פעולה שעליו כבר הורשע בבית המשפט ושבגינו הושעה בפועל מעריכת דין - הטיל עליו בית הדין עונש קליל בלבד - השעייה על תנאי לשישה חודשים לתקופה של שנתיים. תקופת ההשעייה על תנאי הסתיימה כבר מזמן וכל מה שניתן לומר הוא שהתנהלות לשכת עורכי הדין לכל אורך הדרך במקרה המצער הזה - לא הייתה אפילו מתחילה לעמוד במבחן בוזגלו.