בנק ישראל הרוויח ב-2001 0.7 מיליארד ש"ח, לעומת הפסד בסכום כולל של 6.7 מיליארד ש"ח בשנת 2000. התפנית בדוחות הבנק המרכזי נובעת בעיקרה מהשינויים בשערי הריבית בארץ ובחו"ל, וכן נוכח רווחי הון של הבנק משערי המטבעות.
מבנק ישראל נמסר (ההודעה המלאה, בהמשך), כי ההכנסות מיתרות מטבע חוץ הסתכמו בשנת 2001 ב-6.3 מיליארד ש"ח, מזה 3.9 מיליארד ש"ח רווחי ריבית ו-2.4 מיליארד ש"ח רווחי הון, זאת לעומת 5.1 מיליארדים שנה קודם לכן (מהם 4.5 מיליארד ש"ח ריבית ו-0.6 ש"ח רווחי הון).
עיקר הרווח נובע מהתשלומים הנמוכים יחסית ששילם בנק ישראל בגין פקדונות שיקליים של הבנקים. הבנק שילם ב-2001 4.3 מיליארדי ש"ח, לעומת 3.2 מיליארד ש"ח בשנה הקודמת. תשלומי הריבית על המק"מ הסתכמו ב-2.3 מיליארד ש"ח, לעומת 2.6 מיליארד ש"ח בשנה הקודמת.
הרווחיות הגבוה יחסית של בנק ישראל נובעת כאמור, בראש וראשונה, מהריבית הנמוכה יחסית ממנה סבלו המשקיעים והחוסכים מקרב הציבור.
במקביל לדוח הפיננסי של בנק ישראל, פרסם הבנק את הדוח לשנת 2001 ובו ניתוח ההתפתחויות במשק והפעולות הנחותות לעתיד לבוא - הן מצד בנק ישראל ובמיוחד מצד הממשלה.
הנגיד קליין מציע לממשלה לפעול בדחיפות ולטפל בשורה של עניינים. העיקריים שבהם: הפחתת מיסים על עבודה, הקטנת כדאיות העסקת עובדים זרים, עריכת רפורמה בקרנות הפנסיה - כך שאלה יכסו את כל אזרחי המדינה (לעומת כ-60% כיום), השקעה גדולה יותר בתשתיות ועידוד תעסוקה של ישראלים-מובטלים. כמו כן מבקש הנגיד מהממשלה ומהכנסת לפעול לשמירת מעמדו ועצמאותו של בנק ישראל.
עיקרי הדברים (ציטוט):
- שנת 2001 היתה שנה קשה למשק הישראלי. התוצר והתוצר העסקי ירדו - ירידה שהובלה על-ידי ירידות ביצוא ובהשקעות - ושיעור האבטלה עלה ליותר מ-10 אחוזים;
- המדיניות הפיסקלית בשנת 2001 אופיינה בעצירת התהליך של אימוץ הנורמות המקובלות במדינות המפותחות, ואף בנסיגה מסוימת. התרופפות השליטה התקציבית, שהתבטאה בחריגה גדולה של הגירעון בתקציב מיעדו, בקבלת שורה של חוקים פרטיים ובהמשך נטל המס הגבוה, עלולה לפגוע באמינותה של המדיניות, וליצור ציפיות לעליית מס בעתיד; אלה יקשו על המשק לחזור לתוואי של צמיחה ולמצות את פוטנציאל צמיחתו;
- המדיניות המוניטרית התמקדה גם השנה בהשגת יעד האינפלציה, תוך שמירה על היציבות, והתבטאה בהמשך ההורדה ההדרגתית והכמעט-הרצופה של ריבית בנק ישראל. ההורדה ההדרגתית והמדודה של הריבית הניבה יציבות בשווקים הפיננסיים ובשוק מטבע החוץ;
- לנוכח העמקת המיתון בפעילות החליטה הממשלה, לקראת סוף השנה, לעדכן את תחזית הצמיחה שבבסיס התקציב ולקצץ בו משמעותית (ביחס להצעת התקציב המקורית), תוך קביעת יעד גירעון של 3 אחוזי תוצר ל-2002 וחזרה לתוואי גירעון פוחת עד לאחוז תוצר ב-2005. על רקע זה הוסכם על חבילת צעדי מדיניות: הפחתת ריבית בנק ישראל ב-2 נקודות אחוז ושורת צעדים מבניים בשוקי הכספים, המגבירים את הגמישות של בנק ישראל בהפעלת הכלים המוניטריים, מקדמים את הליברליזציה בשוק מטבע החוץ לקראת השלמתה בסוף השנה, ותורמים (מעט) להגמשתו של משטר שער החליפין;
- מאז ההודעה על חבילת צעדי המדיניות ועד אמצע מרס 2002 פוחת שער השקל בכ-10 אחוזים ביחס לדולר, ומדד ינואר-פברואר עלה במצטבר ב-1.9 אחוזים. זאת על-רקע אישור התקציב, שעל-פי ההערכות העדכניות אינו מתיישב, ללא התאמות נוספות, עם יעד הגירעון של 3 אחוזים, ואף יקשה מאוד על עמידה ביעד של 2 אחוזים ב-2003. השינויים בהרכב ההוצאות בתקציב 2002, ובפרט הצעדים להעלאת מסים, אינם בכיוון התומך בצמיחה;
- יעד המדיניות המרכזי לשנה הקרובה ולשנים הבאות הוא החזרת המשק לתוואי של צמיחה בת-קיימא, שתאפשר הגדלה של התעסוקה והקטנה של האבטלה, תוך שמירה על היציבות הכלכלית, ובכללה יציבות המחירים. זאת תוך התמודדות עם בעיית העוני המחריפה;
- מדיניות פיסקלית אחראית וארוכת טווח משמעותה עמידה קפדנית ביעד הגירעון שהציבה הממשלה לשנת 2002, 3 אחוזי תוצר, והמשך עמידה בתוואי הפוחת שנקבע - עד לאחוז אחד בשנת 2005. על-סמך ההערכות השוררות היום לגבי קצב הצמיחה בשנת 2002, סביר שעמידה ביעד לשנה זו תחייב קיצוץ ניכר בהוצאות, מעבר להיקף הכלול בתקציב כפי שהוא אושר בכנסת;
- כדי לתמוך בחזרה לתוואי של צמיחה יש להגדיל את משקלן של ההשקעות בתשתית בתקציב. אלה יתרמו לצמיחה על-ידי תרומתן לגידול הפריון של המגזר העסקי. השקעות בתשתית תחבורתית - שהפיגור המצטבר בהן נאמד בכ-10 אחוזי תוצר - יתרמו גם לקירוב הפריפריה למרכז ולהקטנת האבטלה, בהקטינן את תלותם של יישובים מרוחקים במפעלים המצויים בקרבתם;
- עליית השכר הריאלי בשירות הציבורי היא אחד הגורמים העיקריים לקושי בבלימת ההוצאה התקציבית השוטפת. התאמת מבנה השכר במגזר הציבורי למצב של יציבות מחירים דרושה הן כדי להדק את הקשר שבין תפוקת העובדים לשכרם, והן כדי לאפשר יתר שליטה בתקציב;
- הישארותו של נטל המס ברמה גבוהה ב-2001, והחלטת הממשלה, בתקציב 2002, להטיל מס על הכנסות גבוהות הן בבחינת נסיגה מהמסלול הרצוי של הקטנת נטל המס, שנועדה לעודד את החזרה לצמיחה. ללא הפחתה משמעותית של נטל המס יימשך התמריץ להעביר פעילויות עסקיות לארצות שבהן שיעורי המס, והסביבה העסקית בכלל, נוחים יותר;
- המדיניות המוניטרית תמשיך לחתור לביסוס יציבות המחירים, תוך שמירה על היציבות הפיננסית;
- השטחת הגבול התחתון של רצועת הניוד והנמכתו תורמות במעט להגמשת משטר שער החליפין, על-ידי הקטנת הסבירות שהשער יגיע לגבולה התחתון של הרצועה ויחייב את בנק ישראל להתערב בשוק מטבע החוץ. בעתיד יהיה רצוי לבטל את הרצועה, כדי למנוע פוטנציאל של סתירה בין הכורח להגן על גבולותיה לבין השמירה על יציבות המחירים;
- העליה החדה באבטלה השנה, בגלל המיתון בפעילות - לאחר עלייתה המתמשכת - והירידה המתמדת של שיעורי ההשתתפות בכוח העבודה, בעיקר בקרב בעלי השכלה נמוכה ובאזורי הפריפריה, מחייבות, מעבר למדיניות מקרו-כלכלית התומכת בצמיחה, גם מאמץ מרוכז לטיפול בבעיות שוק העבודה באופן שיגדיל את שיעורי ההשתתפות ויקטין את האבטלה;
- מדיניות ההעברות הנהוגה היום מגלמת תמריץ שלילי להשתתפות ולתעסוקה, שכן היא תורמת להקטנת הכדאיות היחסית של עבודה לעומת קבלת קצבה של השלמת הכנסה וההטבות הנלוות אליה. חלק מהבעייתיות נובע מהתנייתן של מרבית הקצבאות באי-עבודה או בהכנסה נמוכה מאוד, כך שהתמורה לעבודה ברמות השכר הנמוכות היא קטנה. כדי להתמודד עם הבעיה צריכה המדיניות הממשלתית להתמקד, מצד אחד, באכיפה הדוקה יותר של מבחני התעסוקה, ומהצד האחר - בשינוי מבנה הקצבאות וההטבות הנלוות אליהן, כך שההחלטה לצאת לעבוד תהיה כרוכה בקיזוז נמוך יותר והדרגתי של הקצבה וההטבות;
- כדי להגדיל את התעסוקה של ישראלים יש להקטין את הכדאיות היחסית של העסקת זרים. ראוי ליישם את המדיניות של הגבלת מספר ההיתרים הניתנים לעובדים זרים, להקפיד על אכיפת כל חוקי העבודה גם לגביהם, להטיל אגרה או מס על מעסיקי עובדים זרים, לתת את ההיתרים לעובד ולא למעסיק, וכן להגביר את האכיפה לגבי העובדים הבלתי חוקיים ומעסיקיהם;
- תחום נוסף שבו יכולים צעדי המדיניות לתרום להעלאת המשק על תוואי של צמיחה הוא הרפורמות המבניות, ובהן תהליך ההפרטה, המלווה בהגברת התחרותיות. השנה לא הייתה התקדמות משמעותית בכיוון זה;
- רפורמה במערכת הפנסיה נדרשת הן מההיבט החברתי, והן מההיבט של פיתוח שוק ההון. כיום רק לכ-60 אחוזים מהשכירים יש ביטוח פנסיוני, והשיעור נמוך הרבה יותר בקרב בעלי שכר נמוך. ראוי לחוקק חוק פנסיה ממלכתי, שירחיב את הכיסוי הפנסיוני לשכירים ולעצמאיים עד רמת הכנסה מסוימת - בתנאי שכספי הפנסיה יופנו אך ורק לשוק ההון, ויובטח איזון אקטוארי שוטף של קרנות הפנסיה. כן יש לדאוג לתכנית הבראה, שתטפל בגירעון האקטוארי של הקרנות הוותיקות, ובמקביל - לסגור את הקרנות הנשענות על איגרות חוב מיועדות בפני עמיתים חדשים;
- בימים אלה קיבלה הממשלה החלטה על שינוי חוק בנק ישראל, ועתה צפוי להתחיל תהליך החקיקה. חשוב שהשינויים יבטאו את העקרונות שאומצו על-ידי "ועדת לוין".
הדוח הפיננסי - ההודעה המלאה של בנק ישראל (ציטוט):
בשנת 2001 היו לבנק ישראל רווחים (עודף הכנסות על הוצאות) של 0.7 מיליארדי ש"ח לעומת הפסדים של 6.7 מיליארדים שנה קודם לכן. השינוי החד נבע מהשפעות ישירות ועקיפות של הירידה בשיעור הריבית בארץ ובחו"ל. בעקבות הורדות הריבית שביצע בנק ישראל קטנו תשלומי הריבית של הבנק (בעיקר על הפיקדונות לזמן קצוב ומק"ם) בקצב מהיר מזה של תקבולי הריבית (בעיקר על יתרות מטבע החוץ).
הירידה של שיעור הריבית בחו"ל אמנם הקטינה את תקבולי הריבית על נכסים המושקעים בחו"ל, אולם הביאה, כאמור, לעליית מחירים של אג"ח בחו"ל המוחזקים על-ידי הבנק, כלומר לרווחי הון, שהיו גדולים יותר מהירידה בתקבולי הריבית.
שער השקל לעומת סל המטבעות פוחת ב-2001 ב-7.0 אחוזים לעומת ייסוף של 5.5 אחוזים אשתקד. כיוון שלבנק עודף נכסים על התחייבויות במטבע חוץ (98 אחוזים מנכסי הבנק נקובים במטבע חוץ או צמודים למטבע חוץ, לעומת 27 אחוזים בלבד מהתחייבויותיו) הגדיל הפיחות את ההכנסות של הבנק מהפרשי שערים. הרוב המוחלט של הפרשי השערים שנוצר בשנת 2001 לא מומש, ולכן הם אינם כלולים ברווחי הבנק אלא מוצגים במאזן בחשבונות שיערוך.
הנכסים העיקריים במאזן בנק ישראל הם יתרות מטבע החוץ, שגדלו בשנת 2001 בממוצע שנתי, ב-6.4 אחוזים במונחי דולרים, מ-22.2 מיליארדי דולר ל-23.6 מיליארדים (88 אחוזים מסך המאזן) ובצד ההתחייבויות – פיקדונות לזמן קצוב של התאגידים הבנקאיים והפיקדון בגין מכירות של מילווה קצר מועד לציבור, המהווים יחד 69 אחוזים מההתחייבויות בשנת 2001.
היתרה הממוצעת של הפיקדונות לזמן קצוב והמילווה קצר המועד גדלה השנה והסתכמה ב-89.8 מיליארדי ש"ח, לעומת 83.3 מיליארדים אשתקד. ההגבהה של תקרת המק"ם במהלך השנה אפשרה להגדיל את מכירות המק"ם לציבור, ובמקביל להקטין את יתרת הפז"ק (המק"ם והפז"ק הם במידה רבה חלופים זה לזה – אך הואיל והמק"ם נסחר בשוק, ותורם לפיתוחו ולשכלולו של שוק הכספים קצר הטווח, נודעת לו עדיפות על הפז”ק).
סך יתרת פיקדונות הממשלה בבנק ישראל פחת השנה ב-2.86 מיליארדי ש"ח לעומת אשתקד. (מ-7.12 מיליארדים בשנת 2000 ל-4.26 מיליארדים). עיקר הירידה, כ-2 מיליארדי ש"ח, היה בפיקדונות המט"ח, ואילו הפיקדון השקלי הנמצא זה מספר שנים ביתרת חובה הצטמצם בכ-0.9 מיליארד ש"ח (גידול של יתרת החובה). ירידה זו נבעה מתשלומים של הממשלה לחו"ל (במט"ח) ולבנק ישראל (במטבע ישראלי). השימוש בפיקדונות שהצטברו משנים קודמות מאפשר לממשלה לצמצם את גיוס ההון בשנה השוטפת, אולם ניצול זה של הפיקדונות מוגבל, שכן לבנק ישראל אסור לתת אשראי לממשלה מעבר למכסה שנקבעה בחוק.
שטרי הכסף והמעות במחזור גדלו והסתכמו ב-16.9 מיליארדי ש"ח לעומת 14.7 מיליארדים בשנת 2000. בסיס הכסף (שטרי כסף ומעות ופיקדונות עו"ש של הבנקים בבנק ישראל) גדל במהירות בשנת 2001 וסך הגידול השנתי הסתכם ב-4.4 מיליארדי ש"ח. במחצית הראשונה של השנה ספגה הממשלה, ואילו במחציתה השניה, בעיקר בסופה, היא הזרימה במידה ניכרת עקב האטה בגביית המסים. בסיכום שנתי ספגה הממשלה כ-4.3 מיליארדי ש"ח. בנק ישראל הזרים במהלך השנה 7.7 מיליארדי ש"ח. גם השנה כמו בשלוש השנים האחרונות נמנע הבנק מלהתערב בשוק מטבע החוץ (לא קנה מטבע חוץ מהציבור ולא מכר לו מטבע חוץ).
