כוח עליון

מבחינת הדתיים, הנתינה היא האושר הוודאי. הנתינה היא משאת נפש, היא תמצית החיים והמשמעות העליונה ביותר שלהם. לעיתים יכנו הם את הנתינה גם בשם שירות. הם ממוקדי שירות למען הזולת. השירות למען הזולת, הוא טעם החיים וסוד האושר.

אלה המכונים חילוניים נעשים לעיתים מודעים לכוח עליון טוב ומטיב, ואז הם מכניסים אותו למשוואה שלהם כאופציה. במידה והאופציה הזו נעשית נוכחת יותר ויותר בחייהם, הם מגיעים למצב בו האופציה של מציאות ונוכחות א-ל בחייהם נעשית לאקסיומה, למושכל ראשון ולעובדה חיה ומשמעותית. הם נעשים למחפשי דרך, לחוזרים בתשובה, לבעלי תשובה. יש מהם הנשארים סמויים לעין, וכל התהליך נותר עלום שם וללא אביזרים מזהים. יש מהם המודיעים לעין כל, שהם עברו שינוי מהותי, טרנספורמציה, ונותנים לכך ביטויים חיצוניים בדרגות שונות של פומביות. אלה המכונים דתיים נעשים לעיתים אדישים למציאותו של כוח עליון בחייהם. הם מוציאים אותו מהמשוואה של חייהם, לעיתים משאירים אותו כאופציה, לעיתים מתעלמים ממנו לחלוטין. במידה והתהליך בו הם נמצאים נובע מאכזבה מדרך האמונה כי היא אינה מעניקה שלווה וביטחון וסיפוק אישי, מטראומות של אירועים קשים, מייאוש מהפנייה אל הא-ל באמצעות תפילה והשתפכות הנפש, כי אז הם נקראים חוזרים בשאלה. יש מהם הנשארים סמויים לעין, וכל התהליך נעצר ברמה האישית הפנימית ולא עולה אל פני השטח ואינו מזוהה על-ידי סביבתם. יש מהם המודיעים לעין כל, שהם אינם דתיים ונותנים לכך ביטויים חיצוניים בדרגות שונות של פרישה מהדת. החל מהתרופפות בקיום מצוות ולימוד תורה, המשך בהצטרפות לזרמים דתיים קונסרבטיביים או רפורמיים, וכלה בהשלת כל המעטפת הדתית לחלוטין.

מסתבר שלאירועים המתרחשים בהיסטוריה הפרטית והאישית של האדם ברשות היחיד שלו, יש השפעה מכרעת ביחס לבחירה שלו בזהות דתית או בזהות אחרת. מסתבר שלאירועים המתרחשים בהיסטוריה החברתית והלאומית של האדם ברשות הרבים לה הוא שותף מרצון או שלא מרצון, יש השפעה מכרעת ביחס לבחירה של האדם בזהות דתית או בזהות אחרת. האירועים בחייו של האדם, הן ברובד הפרטי והן ברובד הציבורי, עשויים ללבוש משמעות ממוקדת עבורו, כדיבור של הא-ל אליו. לצירוף אירועים כזה, שיש ביניהם קשר סיבתי מוסרי הנושא מסר ברור עבור האדם הפרטי ו/או החברה והלאום, אנו קוראים השגחה פרטית. לעומת זאת, אירועים קשים כגון אסונות ומחלות ועוולות חמורות, הנראים חסרי כוונת מכוון, נטולי משמעות, המסבים סבל נפשי או רוחני מכריע, עשויים לחולל קריסה של ערכים ושל תודעה דתית, ולתופעה זו יש הקוראים הסתר פנים.

אנו רגילים למושגים כגון ניסיון העקידה, מבחן האמונה, ייסורי איוב, סוף עידן האיזמים, משבר האמונה והכפירה. בכל המושגים האלה, ובעוד רבים מהם אותם לא הזכרתי, אנו משתמשים הן בפרשנותם החילונית, והן בפרשנותם הדתית, בכדי לאפיין את יכולתו של האדם להמשיך להעניק משמעות מעצימה ומחסנת לחייו. מתרבים ומתחזקים בעת הזאת, אירועים מכוננים, הדומים לצירי לידה, המעמידים בניסיון את המאמינים ואת העם היהודי היושב ומתיישב בארץ ישראל, ואף מאיימים לפורר ולנפץ כל מערכת ערכים ונורמות.

העימות והאימות בין חילוניות לבין דתיות, בין חילונים לדתיים, בין דתיות חילונית לדתיות תורנית, בין חילוניות רדיקלית לחילוניות מסורתית, עשוי להיות מפרה ומעורר למחשבה ולהעמקה. אך הוא גם יכול להיות, וכך גם נעשה יותר ויותר, לאיום קיומי על הנפשות הפועלות ואף על העם היהודי הנאבק באויביו. היריבות המרה בין אלילי התרבות החילונית לבין עולם התורה ומנהיגיו, הינה על סף מלחמת אחים. האויבים המסוכנים ביותר של העם היהודי, הינם יהודים על-פי הלכה שחברו ללא יהודים שונאי ישראל או שמשחקים לידיהם, ומזינים ומלבים את אש המחלוקת הזאת, העשויה לשמש ככלי משחית נוסף ולהביא לחורבן מדינת ישראל.

נראה יותר ויותר כי זו שעת המבחן הגדולה ביותר של היהודים. סוף האמונה היהודית והמורשת היהודית עתיקת היומין, לנצח את רוח השקר והטומאה בקרב הבנים החורגים, המורדים והכופרים. הכפירה מאבדת עצמה לדעת וקיצה של החילוניות קרב והולך. כל אחד ואחת מאיתנו נדרשים לבחור. הזמן השאול לבירורים של זהויות, הולך ואוזל. שעת המבחן מגיעה לשיאה ממש עתה. ממש ברגעים אלה. הכפירה לוחמנית, אכזרית, ואינה בוחלת באמצעים. האמונה באה מכוח עליון. קולו של ה-אל מתהלך בתוכנו ושואל אייכה?

זו שעת המבחן של הכוח העליון הטוב והמטיב, עבור היחיד ועבור היחד, לא פחות משזו שעת המבחן שלנו.