אתיקה אקדמית בבר-אילן?

בדבריי אלו אני מכוונת לחלק הראשון של כנס, אשר אותו מארגנת פרופ' הלפרין-קדרי באוניברסיטה. החלק הראשון הזה מוצג כביכול כתמים למי שאינו בקי. אבל, מעיון בתוכנית הכנס עולה שהיא נבנתה לכאורה באורח זדוני כדי לתת גופשנקה אקדמית לרעיונות חסרי התוקף אותם ציינתי, ואפרט:

ראשית, מארגנת הכנס היא רות הלפרין-קדרי, אשר על-אף שאין לה כל ידע מדעי בנושאי משמורת וטובת הילד, התבטאה רבות נגד המלצות ועדת שניט, היא מנצלת את עובדת היותה פרופ' באוניברסיטת בר-אילן כדי לחבל בהן בכל דרך אפשרית.

שנית - וחמור במיוחד - הדוברת הראשית בכנס היא ד"ר ג'ניפר מקינטוש, פסיכולוגית שנויה במחלוקת מאוסטרליה, אשר מנסה להציג "מחקרים" שביצעה, מהם עולה כביכול שהורות משותפת יכולה להזיק לילדים.

אין צורך להיות איש מדע מהולל כדי לזהות את המוזרות והתמהונות שבטענותיה של מקינטוש. מבדיקה זריזה שערכתי בספרות המדעית, עולה שנמתחה בעבר ונמתחת בימים אלו ביקורת מדעית חסרת-תקדים על ממצאיה של מקינטוש. לא אוכל לפרט הכל כאן, אך אציין כי נטען לגביה שממצאיה מבוססים על מדגם קטן מאוד, ואין להם, כך היא מודה בעצמה, תקפות סטטיסטית.

המדגם עצמו אינו מקרי: היא בחרה במכוון קבוצה של הורים פרודים שביניהם היו האשמות על אלימות פיזית, בידיעה שזוגות אלו אינם מייצגים בשום דרך שהיא את מרבית האוכלוסיה אשר בה אין אלימות פיזית.

שיטת הבדיקה של מקינטוש אף היא הייתה משונה. במקום לבדוק את טובת הילד ותפקודו באופן ישיר, מקינטוש בדקה את אלו בפרספקטיבה בלעדית של האימהות המעורבות במחקר. לאימהות הללו, היה אינטרס ישיר (עקב הסכסוכים המרים) בהצגת פגיעה בילד מסידורי ההורות המשותפת. יתר על כן, האימהות הללו דיווחו על עוצמת סכסוך גבוהה יותר מאלו של האבות במשפחות הנבדקות. דיווחי האימהות הללו כמובן נגועים ברצונן לפגוע באבות ילדיהן, ומקינטוש עצמה מודה שעוצמת הסכסוך במשפחות אותן בדקה נחוותה כחזקה יותר אצל האימהות המעורבות מאשר אצל האבות המעורבים.

מקינטוש אף אינה נותנת הסבר מדוע רמת ההשכלה של האב מהווה במדגם שלה חזאי טוב יותר לאיכות חייהם של ילדים, מאשר סוג המשמורת...

עוד מסתבר ששיטות המחקר של מקינטוש, לא זכו לאישור על-ידי הקהילייה הבינלאומית, וכי היא נכשלה מלהסביר כיצד הממצאים שלה מתיישבים עם מאות ואלפי מחקרים קודמים ומאוחרים אשר סותרים את הרעיונות אותם היא רוצה להפיץ. עוד נמתחה ביקורת על מקינטוש, על כך שהיא מתעלמת במכוון מהעדות המוכחת בכל העולם, שהורות משותפת דווקא מקטינה את עוצמת הסכסוך במאבקי גירושין.

מדענים נכבדים רבים אף ציינו את מורת-רוחם העזה מן האופן שבו מנוצל המחקר של מקינטוש על-ידי קבוצות אינטרסנטיות, קולניות וכוחניות, כפי שקורה כעת בבר-אילן!

אין פסול כמובן גם בהצגת דעות לא מקובלות ושנויות במחלוקת. אבל יש חוסר סבירות קיצוני בבחירה המוקפדת של תוכנית החלק הראשון של הכנס. גלוי לעינו של כל מי שמצוי בתחום כמוני, שהתוכנית נבנתה באורח שימנע מהמשתתפים חשיפה לתכנים המדעיים המקובלים בעולם, ולביקורת המדעית הנוקבת על עבודתה של מקינטוש.

הדוברת השנייה בכנס היא ד"ר דפנה הקר מהמחלקה ללימודי פמיניזם באוניברסיטת תל אביב. ד"ר הקר אינה פסיכולוגית, היא אינה עובדת סוציאלית, ואין לה ידע מדעי ממשי בתחומים אלו. יתרה מכך, היא מכריזה כי שיטות המחקר שלה הן איכותניות. אין לה על כן יכולת להעביר ביקורת על עבודתה של מקינטוש שמתיימרת להיות כמותנית.

אף לו היה הרקע המדעי של ד"ר הקר נאות, או לכל הפחות סביר לשם התייחסות אקדמית רצינית לטיעוניה של מקינטוש, ברור שהיא אינה רוצה בכך. נהפוך הוא. ד"ר הקר ניסתה להשתמש בכתב היד של מקינטוש לשם היפוך המסקנות של ועדת שניט, בה הייתה חברה. משנכשלה לשכנע את המדענים הבכירים שבוועדה או אף את שאר חברי הוועדה בתקפות עבודתה של מקינטוש, פרשה מהוועדה והיא מנסה כעת בביטוי בכתב ובעל-פה לקדם את העבודה השנויה במחלוקת הזו מחוץ לוועדה.

ד"ר הקר אף הציגה את המאבק במשמורת המשותפת כאסטרטגיה פמיניסטית למלחמה מגדרית בגברים במאמר פרי עטה הנושא את הכותרת "פמיניזם דילמתי". על עוצמת רגשותיה של ד"ר הקר בעניין ועל חוסר האובייקטיביות שלה, תעיד העובדה שבישיבת ועדת הכנסת ביום 8.11.11, בה השתתפתי, היא טענה בלהט באוזני כל הנוכחים והמוזמנים כי העובדה שמאן דהוא שלח פרחים ליו"ר ועדת שניט היא ביטוי לאלימות גברית...

הדוברת השלישית בכנס היא השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, אשר התבטאה אף היא במאמר דעה בעיתון הארץ, בזכות "מחקריה" של מקינטוש נגד ההורות המשותפת, תוך שהיא מציינת את "חוסר הבשלות" של אבות.

מסתבר עוד כי לשופטת בדימוס רוטלוי יש אף היסטוריה עשירה במאבק שלה נגד קידום ההורות המשותפת, כמו גם לשיתוף פעולה עם ד"ר הקר בעניין. ד"ר הקר פרסמה בשמה של רוטלוי את עמדתה של זו כי היא רואה בהורות משימה נשית, וכי מסיבה זו היא מנעה מוועדה שבראשותה מלדון בביטול חזקת הגיל הרך, על-אף שכתב המינוי של הוועדה כלל נושא זה.

עם כל הכבוד הראוי לשופטת בדימוס ולד"ר ללימודי פמיניזם, עמדותיהן, שיתוף הפעולה שלהן, ביניהן ותמיכתן ב"מחקרים" של מקינטוש, אינם יכולים לאפשר להן לתת הכשר לפיגול הזה. אין זה ראוי כי האוניברסיטה תיתן יד להפרה כה בוטה של כללי האתיקה האקדמית, כפי שהם מוצאים ביטוי, בין השאר, גם בתקנון של בר-אילן עצמה:

• "הקהילה של אוניברסיטת בר-אילן כוללת בתוכה חברי סגל אקדמי, סטודנטים ועובדים, שכולם מחויבים לשאוף למצוינות אקדמית הנעשית בדרך ראויה והולמת. במסכת אבות (ג', י"ז) נאמר "אם אין דרך ארץ אין תורה" - המחויבות ליושר, הגינות, מוסריות ויושרה ברוח מורשת ישראל וחזון מייסדי האוניברסיטה מהווה מרכיב מרכזי בחייה של קהילת האוניברסיטה".

אבקש על כן את התערבותך האישית והדחופה.

אולי אוכל להציע כי תפנה, בדרכים המקובלות, למדעניות ולמדענים מובילים בארץ ובעולם, העוסקים בפסיכולוגיה של הילד ובטובתו, כדי לשמוע את דעתם על השימוש הנלוז ב"מחקרים" של מקינטוש. בפרט, אני מתכבדת להציע את פרופ' מיכאל לאמב מאוניברסיטת קיימברידג', את פרופ' אדווארד קרוק מהאוניברסיטה של קולומביה הבריטית, את פרופ' לינדה נילסן מהאוניברסיטה של וויק פורסט, את פרופ' מרשה פרוט מהקולג' של סמית', וכמובן את הפסיכולוגית ד"ר ג'ואן ב. קלי. אף בארץ, מדענים נכבדים חברי ועדת שניט יוכלו להיות כאן לעזר רב: פרופ' דן שניט, פרופ' אבי שגיא שוורץ וד"ר תרצה יואלס.

בהוקרה,
ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ'