השופט: ברוך אזולאי, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע

המועד: יום שני, 26.12.11, שעה 12:30

הנושא: בקשה לתיקון פסק דין

שילוב של מערכת מחשב שאינה מעודכנת והחלטה של ברוך אזולאי לשמוע את הצדדים בלשכתו במקום באולם, כמעט מנעו מאיתנו לבקר באולמו של אחד המועמדים לעליון. הניסיון הראשון נעשה ביום חמישי, 22.12.11. אזולאי ישב בראש הרכב שדן בתיקי פשע חמור, אך מערכת נט המשפט אפילו לא רמזה שהדיונים מתנהלים בדלתיים סגורות. הניסיון הבא נעשה ביום שני, 26.12.11. על-פי מערכת נט המשפט, אמור היה אזולאי לשבת בראש הרכב פשע חמור ב-09:30, ומהשעה 10:00 - לשבת כדן יחידי בתיקים מינהליים.

הגעתי לאולמו של אזולאי בשעה 09:50, אך לא היה בו איש למעט הקלדנית. שאלתי אותה אם יש דיון בשעה 10:00, והיא לא ידעה להשיב בשל תקלה במחשב. כעבור דקות אחדות, כאשר המחשב חזר, השיבה בשלילה. "יש דיון ב-12:30 ועכשיו מנסים להקדים אותו", הוסיפה באדיבות. תהיתי כיצד אוכל לדעת האם הדיון אכן הוקדם, אך לא הייתה לה תשובה. לא למותר לציין, כי בהיכל המשפט בבאר שבע יש לוחות אלקטרוניים האמורים לעדכן בנוגע לדיונים, אך הם פשוט לא פועלים. אגב: לפי המידע שהופיע בזמן-אמת בנט המשפט, אמורים היו להתקיים דיונים בשעות 10:00, 11:30 ו-12:00.

"לא כל-כך הבנתי מה אתם רוצים"

חזרתי לאולמו של אזולאי דקות אחדות לפני 12:30 אך הוא היה נעול ועורכי הדין המתינו בחוץ. ב-12:40 הגיעה נציגת הפרקליטות, בתיק בו אמורה להישמע עדות מוקדמת בשעה 13:30, ונטלה לידיה את היוזמה. היא התקשרה ללשכתו של אזולאי וביקשה לפתוח את האולם, ורק אז הוא אכן נפתח. כאשר נכנסו עורכי הדין הסבירה להם הפרקליטה, כי היה עליהם להודיע ללשכה שהם הגיעו. "לא ידעתי שזה מנהג המקום", הגיב אחד מהם. ב-12:45 הופיעה הקלדנית וביקשה מבאי-כוח הצדדים להיכנס ללשכתו של אזולאי; התובע הייצוגי בתיק בו מדובר, נותר באולם. לאחר 20 דקות הם יוצאים ופרקליטו של התובע אומר למרשו, כי הוחלט שינסו להגיע להסכמה, ואם לא - ייקבע עוד דיון. אזולאי רשם פרוטוקול של השיחה שהתנהלה בלשכתו, ולחלוטין לא ברור מדוע חרג מעיקרון פומביות הדיון.

בשעה 13:20 מגיע סוף-סוף אזולאי לאולם. הדיון ממש לא אמור להיות ארוך ומסובך: שני הצדדים בתביעת נזיקין, בה פסק אזולאי, מבקשים לתקן לא פחות מתשע טעויות שנפלו לטענתם בפסק הדין (שש לטענת התובע, שלוש לטענת הנתבעות). כבר במשפט הראשון מתברר, כי אזולאי כלל לא טרח להתכונן לדיון: "נאלצתי לזמן אתכם כי לא כל-כך הבנתי מה אתם רוצים. הוצפתי בבקשות. אי-אפשר להגיע להסכמה?" בהמשך הדיון יתברר, כי אזולאי לא טרח לקרוא את הבקשות והתגובות, ואפילו לא רענן את זכרונו בפסק דינו שלו. הרושם שנוצר הוא, שאזולאי די כועס על כך שהצדדים מעזים לחשוב שהוא טעה ויש כל-כך הרבה טעויות לתקן. אילו היה מתכונן כראוי, היה אפשר לסיים את הדיון בעשר דקות של הדגשים בעל-פה. במקום זאת, יש צורך ב-35 דקות - גם משום שאזולאי מתעקש להכתיב בעצמו כל מילה לפרוטוקול.

"אני לא יודע, מה שהודעתם"

חוסר ההכנה של אזולאי ניכר בתוך שתי דקות. הצדדים מבקשים שיעגן את בקשתם המוסכמת שבית המשפט העליון יחליט האם לעכב את ביצוע פסק הדין, לאור כוונתם להגיש ערעורים הדדיים. אזולאי מכתיב ש"ההחלטה שהתקבלה בעקבות ההודעה המוסכמת - בעינה עומדת". בא-כוח הנתבעות מבקש לוודא: "זה בעניין עיכוב הביצוע?" ואזולאי מנפק תשובה מדהימה: "אני לא יודע. מה שהודעתם. כתוב שם הודעה מוסכמת, לא כתוב עיכוב ביצוע".

בהמשך, כאשר בא-כוח הנתבעות יעלה את אחת מבקשותיו לתיקון פסק הדין, ישאל אותו אזולאי בכמה הפרש מדובר. עורך הדין משיב: "כתבנו בבקשה". אזולאי: "אז תגיד לי מהו". אזולאי גם מבקש שיאמרו לו מה החליט לגבי הפרשי ריבית והצמדה, ובא כוח הנתבעות מנסה להישאר קר-רוח: "אין, כי אלו תשלומים בגין הפסדים לעתיד". אזולאי: "אז מיום הגשת התביעה, לא? אם אתה צריך לשלם עכשיו ולא תשלם אף פעם, זה לא ישא הפרשים?" בקולו של בא-כוח הנתבעות נשמעת נימה ברורה של "מאיפה נוחתות עלי השאלות הללו", כאשר הוא משיב במה שידוע לכל סטודנט למשפטים: "מיום פסק הדין זה נושא ריבית והצמדה כחוק".

בא-כוח התובע מבקש תחילה לקבוע שכר טירחה בגין הוצאות רפואיות. אזולאי: "כמה זה?" עורך הדין: "13% מהסכום ששולם". אזולאי בקוצר-רוח: "כמה זה?". עורך הדין: "המידע מצוי בידיעת הנתבעת". אזולאי: "אתה רוצה ששוב אזמן אותך לדיון? צריך לגמור את זה!". רק אחרי שבא-כוח התובע מסביר שוב, אזולאי קולט ומכתיב לפרוטוקול שהבקשה היא לחשב את שכר הטירחה לפי הסכומים שימסרו הנתבעות. בקשתו השנייה של התובע היא לחייב את הנתבעות בהוצאות בגין שלוש בקשות שהגישו - ונדחו - לפסילת חוות-דעת מומחה. אזולאי מבקש לדעת מתי ניתנו ההחלטות הללו. עורך הדין: "אני יכול למצוא". אזולאי: "אז תמצא! אני לא צריך לעמוד לחפש לך". בבקשות נוספות יטען התובע, כי אזולאי סתר את עצמו בקביעת הנכות המשוקללת של מרשו, וכי קבע שלא הוגשו קבלות בנוגע להוצאות נסיעה בזמן שהן כן הוגשו.

לאחר שבא-כוח הנתבעות מגיב על בקשות אלו, מבקש בא-כוח התובע להגיב על בקשתן השלישית של הנתבעות לתיקון פסק הדין. כעת מתברר, שאזולאי גם לא ממש שם לב למה שהתחולל בדיון זה עצמו: "נו, באמת, אתה כבר טענת", הוא משיב. עורך הדין מסביר שלא השיב לנקודה השלישית של חברו. אזולאי: "אז למה לא השבת?". עורך הדין: "אדוני שאל את השאלות ואני עניתי עליהן, אין לי יוזמה משלי".

השורה התחתונה: אם הדיון בו נכחתי מהווה דוגמה מייצגת, קשה מאוד להבין כיצד בכלל הוצגה מועמדותו של ברוך אזולאי לעליון - אלא אם כן הדבר נעשה רק בשל מוצאו. שופט שאינו מגיע בזמן לדיונים, שמכניס עורכי דין ללשכתו במקום לקיים דיון פומבי, שמתייחס לבקשות תיקון כאילו היה עלבון אישי ושאינו טורח להתכונן לדיון - ספק אם הוא ראוי לכהן בערכאה הנוכחית, קל וחומר אם יש מקום לקדם אותו לערכאה העליונה של המדינה.

מזג שיפוטי: 4

יעילות: 4