השופט: יוסף אלרון, בית המשפט המחוזי בחיפה

המועד: יום חמישי, 29.12.11, שעה 08:45

הנושא: תיקי רצח

יוסף אלרון עומד בראש הרכבי תיקי הפשע החמור בבית המשפט המחוזי בחיפה, כאשר לצידו מתחלפים משה גלעד, מנחם רניאל ואברהם אליקים. יום דיונים שלם מוקדש לכמה תיקים כאלו, כאשר אלרון מנווט ביניהם ומדי פעם קופץ בין התיקים, כדי שלא לעכב את מי שיש לו רק עניין קצר.

התיק הראשון הוא הקראת גזר דינו של דוד חן, שרצח את אשתו. המדינה וההגנה הגיעו לעסקת טיעון בשל מצבו הנפשי ולפיה ייגזרו עליו 20 שנות מאסר. אלרון, ברוגע אופייני, קורא את גזר הדין כאשר הנאשם מתייפח. אלרון שולח אליו את הסניגור: "תיגש אליו, שיכבד את המעמד". הנאשם אינו מצליח להירגע ואלרון ממשיך להקריא את עיקרי ההחלטה המכבדת את הסדר הטיעון. הוא מוצא לנכון לציין את "ההתנהלות האצילה של משפחת המנוחה, שמקבלת בהכנעה את הסדר הטיעון". אך כאשר התובעת מבקשת לאפשר לאימה של הנרצחת לגשת אל חן, אלרון מסרב: "יש נהלים. אנחנו סיימנו את הדיון". כעבור כמה דקות, כאשר השופטים יחזרו לאולם והאם בדיוק תאמר את אשר על ליבה לחתנה-לשעבר, יבקש אלרון מהתובעת לומר לבני המשפחה שהשופטים נכנסו והמצב אינו נעים ואינו מקובל. בהחלט ניווט נאה ומכובד בין הבנת הרגשות הקשים לבין שמירת הנהלים.

בכלל, אלרון מקפיד על קוצו של יו"ד בשמירת הכללים. כאשר אחד הסניגורים מבקש להגיש לו בקשה באולם, שולח אותו אלרון להגיש אותה דרך המזכירות ומבטיח לו שלמרות העומס - תינתן החלטה בו ביום. כאשר מגיע הנאשם בו מדובר, ונא לזכור שמדובר בתיק רצח, פונה אליו אלרון: "בוקר טוב, מר סוואנה. עורך הדין שלך כרגע הודיע שהגיע להסכמה עם התובע לגבי הגשת חוות הדעת, והוא יסביר לך עוד דברים".

בהמשך אותו תיק מפגין אלרון את דרישתו ליעילות - מאפיין נוסף שלו. כאשר הסניגור אומר שיבקש 45 יום לסיכומים בכתב, מבהיר לו אלרון: "אנחנו לא נותנים ואין טעם שתגיש בקשות. 30 יום וזהו. תתחיל לעבוד על הסיכומים ואחר-כך תתייחס לסיכומי התביעה". הוא גם מציע נוהל להגשת תמלילי המדובב המשטרתי, "כדי לא נצטרך לעסוק בבקשות חוזרות ונשנות". כאשר התובע מבקש גם סיכומים בעל-פה, אלרון נענה אם כי לא בהתלהבות, ונותן לכל צד חצי שעה בתחילת חודש מרס.

"09:30 זה 09:30, עם כל הקושי להגיע מעפולה"

התיק העיקרי הוא הוכחות בעניינו של אבי אלחיאני, המואשם ברצח אמיל בניטה - בן-זוגה של ציפי פרץ, שהייתה בת-זוגו שלו קודם לכן - ובניסיון לרצוח את פרץ. האחרונה, שהייתה עדה לרצח שבוצע בחודש מאי, נחקרת בחקירה נגדית. אבל היא מתעכבת, ואלרון - בהקפדתו האופיינית - אומר לסניגור, כי ביקש מהתובעת להתקשר אליה ולברר היכן היא. הדיון נקבע ל-09:30 ובדיוק בדקה זו שואלת הקלדנית בשמו של אלרון את התובעת מה קורה. פרץ מגיעה, השופטים נכנסים ב-09:36 ואלרון מעיר לה ברוגע הקבוע שלו: "09:30 בבית המשפט זה 09:30, עם כל הקושי להגיע מעפולה. אבקש להביא את זה בחשבון".

החקירה נמשכת בדיוק שלוש שאלות לפני שהתובעת מתנגדת לשאלות על נכותה של פרץ. הסניגור מבקש להסביר בהיעדרה של העדה, אלרון מבקש ממנה להמתין מספר דקות בחוץ ופונה לסניגור: "לפני שאדוני טוען, אולי יוכל להגיע להסכמות עם התביעה מבלי לפגוע בפרטיותה של העדה". הסניגור טוען שנכותה של פרץ היא פסיכיאטרית. אלרון: "יש לכם מסמכים או שזה מסע דיג?" הסניגור: "זה מידע בדוק שבידינו". אלרון: "נניח לזה בנקודה הזו. התובעת תגיע להסכמה עם העדה [לגבי הפרטים שייחשפו] ותבואו עם זה לישיבה הבאה".

כאשר פרץ חוזרת לאולם, אלרון פונה אליה: "יש לנו בקשה אלייך. הדיון היום, לא כמו בפעם הקודמת, מתבצע בהקלטה ולכן לא מספיק תנועות הראש, צריך גם מלל. ושוב אנחנו מבקשים: בקול רם". לאורך הדיון יציין שוב ושוב אלרון לפרוטוקול למי מכוונת העדה את תנועות ידיה, ופעם אחת אף יטרח להדגיש שתשובתה נאמרה בציניות.

"להיכנס לתוך הדירה תרתי משמע"

כאשר התובעת מתערבת באחת השאלות, אלרון שוב מקפיד על הנהלים: "גבירתי רוצה להתנגד - תקום ותעשה את זה בצורה מסודרת והסניגור יישב". השופטים דוחים את ההתנגדות כדי לראות לאן מוביל קו החקירה, ובהתנגדות הבאה לשאלות בנוגע לנכסיה של פרץ, אומר אלרון לתובעת: "אנחנו מתעסקים בתיק רצח. אלו דברים שוליים וצדדיים, אין זו פגיעה בפרטיותה של הגברת [פרץ]. בשלב זה בא-כוח הנאשם נמצא בתחילת חקירה נגדית, נראה איך זה יתגלגל. גם למהימנות יש חשיבות".

פרץ מתרגזת לנוכח שאלותיו של הסניגור, אך אלרון מרגיע אותה בקולו השלו: "עורך הדין עושה את עבודתו והיא לא קלה. הוא צריך לשאול שאלות. מה שלא רלוונטי - התובעת תתנגד ואנחנו נחליט. לא צריך להיגרר לוויכוחים". חוץ מזה, אלרון פעיל בעצמו בהצגת שאלות לפרץ, תוך שהוא מפגין בקיאות רבה בפרטי התיק ובמה שאמרה בחקירתה הראשית. כאשר פרץ לא בדיוק עונה על שאלותיו, הוא ממקד אותה בצורה החלטית אך רגועה. לאורך העדות, מקפיד אלרון להביט על עורכי הדין כאשר הם מדברים ועל פרץ כאשר היא מעידה.

אחרי זמן מה, מנסה אלרון לקדם את הדיון ואומר לסניגור: "נתַנו לך מרחב לשאול שאלות הכנה. אנחנו מבקשים להיכנס לתוך הדירה תרתי משמע [הרצח התרחש בדירתו של אלחיאני], לאירוע עצמו". אחרי כמה דקות, אלרון מנסה שוב, בגילוי נדיר של הומור יבש: "זה אומנם תיק רצח והעדה אומנם מאוד מהותית, אבל היא מאוד מהותית גם לאירוע עצמו. חשוב לנו שאדוני יתייחס לאירוע עצמו, הגברת הייתה שם, וחשוב לנו שאדוני ייכנס לטרקלין הזה".

בקשתו של הסניגור להגיש זכרון דברים שערך אחד השוטרים משיחה עם בתו של בניטה (הנרצח), גורמת לאלרון להיזכר: "ביקשנו להציג קלסר מסמכים מוסכם". התובעת: "הכנתי קלסר של גרסאות הנאשם, רק עכשיו הבנתי שאני צריכה להכין גם לגבי האחרים". אלרון: "מה זה שרק עכשיו הבנת? היית צריכה להבין [מזמן]. זה ידוע לגברת מזה שנים שהיא מנהלת אצלנו תיקים". כאשר התובעת נכנסת לדבריו, אלרון גוער בה באותו טון תקיף אך שקט. ואילו כאשר התובעת והסניגור מתחילים להתווכח זה עם זה, אלרון קוטע אותם מיד ודורש מהם לפנות לשופטים ולא זה לזו. "את רוצה יותר להתווכח מאשר להקשיב לנו", אומר אלרון לתובעת. מכל מקום, אלרון זוכר בעל-פה שאותו שוטר נמצא ברשימת העדים, אומר שאפשר יהיה לשאול אותו על זכרון הדברים, ושוב דוחק בסניגור: "שאדוני יתקדם יותר לכיוון האירוע".

השורה התחתונה: ניהול מרשים מאוד של תיקים חמורים ביותר. השלווה של אלרון מקרינה על האולם כולו, בעוד הקפדתו של כל תג בנהלים חיונית ושומרת על זכויות כל הצדדים ובעיקר הנאשמים. בקיא בצורה מעוררת התפעלות בפרטי התיקים, ומאזן כהלכה בין יעילות לבין מתן הזדמנות הוגנת לתביעה ולהגנה כאחד. בעל יכולת מצוינת בניהול דיוני הוכחות, אם כי תכונה זו אינה חיונית בבית המשפט העליון.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.