"נסים, תעשה לנו טובה ולך תחפש את החברים שלך". זוהי התגובה האוטומטית שאני מניח כי רבים מהקוראים יסננו מפיהם רק למקרא הכותרת. התגובה המאוחרת יותר (שתי שניות לאחר מכן) יכולה להיות כזו: "זה שאתה תומך ב
יאיר לפיד עוד לא הופך אותך לבר-סמכא לספר לנו שאיש תקשורת מפורסם מהעיתונות ומהטלוויזיה (אפילו נראה טוב) יכול לכבוש את צמרת הפוליטיקה הישראלית כאילו עם מטומטם ניצב מולו וסוגד למשיח".
אז ככה: אינני מכיר אישית את יאיר לפיד, וטרם החלטתי למי אני מצטרף (ואחר-כך בוחר) לקראת הבחירות הבאות. יופי. אחרי שהוצאנו את הקיטור המתבקש לכותרת זו, אגש למלאכת הדיון העקרוני בסוגייה: האם יאיר לפיד ראוי להיות ראש ממשלה בישראל?
מי שממהר לדעת מה דעתי בנדון וירצה לקצר "סבלו" בכך שיחפש בסוף דבריי את התשובה, אומר לו כבר כעת שאינני מתכוון לתת תשובה ספציפית לשאלה. כוונתי "רק" להרחיב את היריעה בנושא, כך שכל אחד מאיתנו ינתב קו מחשבתו עם נתונים שאולי לא חשב עליהם קודם.
אישים בלתי ראויים בהנהגת המדינה אם נתייחס ברצינות תהומית ואולי אפילו אקדמית לנושא ראש הממשלה בישראל, אין ספק שהאישיות הזו חייבת להיות ביטחוניסטית, כלכלית, מנהיגותית, סמכותית, פסיכולוגית, פילוסופית ופוליטית. יכול מאוד להיות שניתן להפחית מעט את הדרישות הפנומנליות הרצויות לאלה המצויים בשדה הפוליטיקה הישראלי – אבל לבטח לא נתפשר על אדם חסר-ניסיון לחלוטין בתחומי העשייה הציבורית, הפוליטית, ואפילו קשה מאוד לעכל חסר-ניסיון בתחום הביטחון.
האומנם? האם הנוסחה הזו הייתה המנצחת בעבר? האם יש בכלל נוסחה להצלחה או לכישלון בתפקיד ציבורי רם ונישא בישראל, או שמא תמיד יהיה לתככים הפוליטיים את הכוח האולטימטיבי לקבוע גורלנו?!
ניקח שתי דוגמאות קוטביות:
גולדה מאיר ו
משה קצב. גולדה הייתה ראש ממשלה שהביאה עלינו את מחדל יום הכיפורים הנורא שהרס דורות, וליתרת הדורות הבאים השאירה צלקת עמוקה וכואבת. קצב היה נשיא מדינה חסר כל סיכוי סביר להתמנות לתפקיד במדינה נאורה – אך על אפם וחמתם של התבונה והסדר הציבורי הוא זה שנבחר על-ידי הפוליטיקאים להיות מורם מעם, עד שהרים כל אישה שמצא לנכון תוך התעללות מינית ללא מעצורים.
יכולתי להביא דוגמאות רבות נוספות של אישים שכיהנו כראשי ממשלה גרועים, ולעומתם כאלה שייתכן כי היו ראויים אך לא הצליחו להזיז את דלת הפוליטיקה החלודה כדי להיכנס. במקום ניתוח דוקטורנטי כזה שגם הוא יכול יהיה להיזרק לפח מאחר שכמעט תמיד מתווספים משתנים בלתי צפויים המשנים את התמונה של ההצלחה והכישלון מקצה לקצה – עדיף לפקוח מעט את העיניים ולהתחיל להפעיל את תאי המוח הרדומים בדרך כלל.
נתונים ראשוניים ובלתי רלוונטיים לרה"מ למעשה, אין לנו נוסחת פלא לקבוע מי יהיה ראש הממשלה הטוב והראוי להנהיג את העם המיוחד הזה במדינה הספציפית הקשה הזו, ולכן מוטב להביט על העניין בזווית שונה, ונכון יותר לומר – בזווית נכונה.
אישית, אינני מכיר את לפיד, אך הוא דוגמה מצוינת להיקשים על הדמות שאנו רוצים שתהיה ראש הממשלה הטוב והראוי להנהיג אותנו. מסייג אני את דבריי בעובדה שכנראה אין נושא זה של ראשות הממשלה על סדר יומו של יאיר לפיד.
ראשית, אתחיל מ"הלא נעים". יאיר לפיד מגיע לפוליטיקה מהמקום הנוח ביותר בתרבות העולמית (כן, זה נתון כלל עולמי) – כ"כוכב ריאליטי". הציבור לא נוהג ופסיכולוגית אינו בנוי לבחור בדמות ציבורית בלתי מוכרת, ואת הנתון הבסיסי הזה הרוויח יאיר לפיד לא רק ללא השקעה כספית, אלא במשכורות נאות לאורך השנים בעיתונות, בטלוויזיה, והן מפרסומות.
כעת ניגש לנתון השני החשוב מאוד לצורך בחירתך לתפקיד ציבורי: הופעתך החיצונית. לא נעים לשמוע? לא נורא. גם עבדכם הנאמן היה פעם חתיך "הורס", והאמינו לי שגם אם אלת הצדק סולדת מזה – זה עזר לי מאוד בכל דבר שעסקתי. ראו את ביבי... ליאיר לפיד יש את זה.
אחרי שני נתונים ראשוניים ובלתי רלוונטיים אלה להיותך מנהיג ראוי ומצליח בתפקידך כראש ממשלה בהתאם לתרבות המערב שהגיעה עד פאתי ארץ ישראל - נעבור לנושאים המהותיים באמת:
כושר מנהיגות - כאן כבר נכנסים לתמונה האישיות והכישורים. ראש ממשלה חייב להיות בעל כישורי מנהיגות וסמכותיות, ולא מספיקה תמיכת הקליקה הפוליטית שלו. ראש ממשלה חסר חוט-שדרה, יוזמה ווירטואליות – יכול לגרום רק לנזק: ייאוש ציבורי, אכזבה, הידרדרות בתחומי עשייה שונים, ומצב קשה ובלתי הפיך עד הבחירות הבאות שיגאלו את אזרחי המדינה מעולו של זה.
כושר ניתוח מצבים וקבלת החלטות נכונות - את זה לא לומדים במרכזי המפלגות. את ההחלטות אם לצאת למלחמה או לא – מנתחים בשיקולים הרחוקים מהתככים הפוליטיים. גם רמטכ"ל בדימוס אינו יכול להחליט טוב יותר מ"סתם" מנהיג חכם ושקול. את ההחלטות אם להרחיב את השירות הציבורי לאזרח (צדק חברתי) יכול להביא לידי ביצוע רק ראש ממשלה שעומד איתן על משמרתו לחיים סבירים במדינת ישראל – דבר שיש לו השלכות רחבות בכל רגע נתון לכל תחום במסגרת כוורת החיים במדינה. זוהי דוגמה להחלטה שמנתקת את כותרות הפוליטיקאים הבוחשים חדשות לבקרים בנוסחה הסתמית: אם נקצץ בתקציב הביטחון – יקומו עלינו הרעים להרגנו. יש כל-כך הרבה נתונים בסיסיים במשוואה הזו של תקציב המדינה, שיש הקוראים לכך "שינוי סדרי עדיפויות", ואחרים מכנים זאת מנהיגות נכונה.
לא התיימרתי לנתח בצורה מעמיקה מדי את כל המרכיבים לבניית הדמות הראויה ביותר להיות ראש ממשלת ישראל, אבל לבטח שללתי על הסף את התובנה המוזרה שיאיר לפיד כדוגמה – כביכול לא יכול להיות ראש ממשלה רק כי צנח משיא רייטינג ציבורי, לקלחת הציבורית הפוליטית.
