אז מה עם השלום עם הפלשתינים?

עניין הסכם השלום עם הרשות הפלשתינית כבר לא כל-כך בכותרות, ונראה זניח. רק מעת לעת שומעים על השליח המיוחד עו"ד מולכו והמגעים האחרונים עם בכירים פלשתינים בחסות הירדנים, שגם הם מודאגים מאוד.

נראה שהציבור התרגל למצב זה, שיש דיונים אבל אין כל התקדמות. אם יש שקט, אין איומים ואין טרור או הכנות לכך. מה איכפת לו, הרי ידוע שלשקט - אפילו זמני - מתרגלים. ומה הפלא שנתניהו רוכב על גלי ההצלחה בסקרים, בעיקר בחוגי הימין. גם יוצר כביכול שקט מטרור וגם אינו מוסר חלקי ארץ ישראל השלמה.

הייתה ידיעה קטנה שנחבאה בין השורות, שבימים רגילים ידיעה כזו הייתה צריכה להפוך לכותרת ראשית בכל כלי המדיה התקשורתית. ידיעה שעסקה במגעים בין עו"ד מולכו לבין ד"ר סאיב עריקאת בירדן. על-פי הידיעה, נתניהו מבטיח שבתוך חודשיים, עד חודש מרס, ישראל תעביר את עמדתה המפורטת בעניין הגבולות וסידורי הביטחון.

וזאת חרף המצב הידוע כיום, כיוון שכל אחד מהצדדים לא עושה מאמצים להגיע להסכם שלום, אלא עושה מאמצים איך להצליח יותר בלהאשים את הצד השני בסרבנות לשלום.

הזמן שנתן הקוורטט, גם לישראל, להביא את הצעתה על גבי מפה לגבי הגבולות, הולך ואוזל, כי מידיעה אחרת, ישראל מתנה זאת בקיום דיון על למעלה מעשרים נקודות וסעיפים הנוגעים להסדרים החיוניים לביטחון וכל עוד מהלך זה לא יסתיים, לא יוגשו מפות וגבולות.

נכון שנתניהו מרגיש כיום "על הסוס" עם ה"הצלחה" שלו בטרפוד השיחות עם הפלשתינים. אבל ה"הצלחה" הזאת במקרה הטוב, יכולה להביא לבסוף להקמת מדינה פלשתינית, כי לעולם יימאס מהסחבת של ישראל ובמקרה הגרוע, עלולה להוביל אותנו לאינתיפאדה, למלחמה ולאסון. נראה שהעתיד מהשקט הזה, לא צופן בחובו טובות.