שגרירי חמאס בחיפה

סיפורם של בני הזוג איריס ויואב בר הוא אולי סיפור על שוליו של השמאל הרדיקלי ביותר בישראל. הזוג בר, פעילי ארגון 'בני הכפר', מתגוררים בשכונת חליסה בחיפה, שרוב תושביה ערבים. את דרכם החלו בשורות ארגון השמאל הקיצוני 'מצפן', ולאחר פילוג 'מצפן' בקבוצה טרוצקיסטית קטנה בשם 'אוונגרד'. 'אוונגרד' התפרסמה בשנות ה-70 בעקבות אחד ממעשי הרצח המפורסמים ביותר שלא פוענחו: רצח החיילת רחל הלר. ב-24 באוקטובר 1974 נמצאה גופתה של הלר, חיילת בת 19 מבת-ים, בצד הכביש המחבר את קיסריה ואור-עקיבא. החשוד המידי היה יורם ביכונסקי, ידידה הקרוב של הלר וחבר ב'אוונגרד', שבדיעבד הועלו הערכות שלפיהן היה שתול מטעם השב"כ. בהמשך הורשע ברצח עמוס ברנס המנוח, ונידון למאסר עולם. בעקבות חקירת ניצב-משנה בדימוס עזרא גולדברג, והתערבות השופט המנוח חיים כהן, נקצב עונשו של ברנס והוא שוחרר בתום שמונה שנים וחצי. הוא נאבק על חפותו עד שלבסוף זוכה.

בראשית שנות ה-80 החלו בתנועת 'בני הכפר' לקבל לשורותיהם גם יהודים, ואיריס ויואב בר הצטרפו אל שורותיה. השניים לא היו היחידים שהצטרפו לארגונים ערביים: ד"ר אורי דיוויס, כיום חבר המועצה המהפכנית של פתח, הצטרף לשורות פתח ב-1984, גלה מישראל, וזכה למינוי אישי של אבו-ג'יהאד וערפאת לתפקיד חבר-משקיף במועצה הלאומית הפלשתינית. לפני שלוש שנים המיר את דתו לאיסלאם בעקבות נישואיו לפלשתינית. והיו גם אילן הלוי, המשמש נציג אש"ף באינטרנציונל הסוציאליסטי, ופעילי קבוצת 'דרך הניצוץ', ובהם אחיו של אודי אדיב, אסף. השניים הועמדו לדין ב-1988 באשמת חברות בחזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין של נאיף חוואתמה, ובינואר 1989 נידונו בעסקת טיעון לעונשי מאסר קצרים.

במהלך השנים פעלו בני הזוג בר במחיצת רבים מהמילייה הרדיקלי בחיפה, ובהם ד"ר אודי אדיב, שהורשע בריגול לטובת סוריה והיום עובד באוניברסיטה הפתוחה. ההסתבכות האחרונה שלהם עם שלטון החוק לא הייתה היחידה. שמו של יואב בר עלה לפני כשמונה שנים, אז הוציאה תנועת 'בני הכפר' הודעה שלפיה ב-7.2.2004, בשעה ארבע לפנות בוקר, פלש כוח משטרתי גדול לבית מזכ"ל התנועה בכפר עראבה, והחרים מחשב ומסמכים אישיים. דובר התנועה טען כי בר, המשמש חבר הוועד המרכזי של התנועה, הוצא מביתו, וכי נערך חיפוש במועדון 'בני הכפר'. לפי אנשי התנועה, השוטרים "גרמו למקום נזק רב, שברו רהיטים, השליכו ספרים, כתבי עת ומסמכים על הארץ ודרכו עליהם. הם קילפו כרזות מן הקירות ודרכו וקפצו על תמונות של קורבנות פלשתינים של הכיבוש הישראלי. הם אף שפכו זבל, נפט ונוזלי ניקוי על ערמות הספרים וכתבי העת המוטלים על הרצפה. כל אותה עת איימו על יואב בר במעצר אדמיניסטרטיבי והביעו את תשוקתם העזה לירות בו למוות בו-במקום. אחרי יותר משעה הלכו הפורעים לדרכם, לאחר שהחרימו את המחשבים, את הארכיון ומסמכים רבים".

החיפושים, כך נראה, הניבו תוצאות: כעבור פחות מחודש הודיע השב"כ שנעצרו שני פעילי 'בני הכפר' - מזכ"ל התנועה מוחמד כנאענה ואחיו. לפי השב"כ, השניים גויסו בידי קבוצת אבו-מוסא שהתפלגה מפתח בירדן והעבירו לפעילי טרור מג'נין חומרי חיזבאללה המכילים הנחיות להכנת אמצעי לחימה שונים, ובהם רקטות. בשב"כ טענו: "בחקירות עלתה הפעלה של אברהים עג'ווה, שפעל בשירות חיזבאללה. בין היתר קיבלו הפעילים כספים וחומר הדרכה רב להכנת אמל"ח, הכולל מטענים מורכבים ורקטות. חומרי ההדרכה הועברו לתשתית בג'נין, אשר ממומנת ומופעלת על-ידי חיזבאללה... מניתוח החשיפות האחרונות ניכר כי גורמי חיזבאללה רואים בגורמים הבדלניים כר נוח לגיוס בשל תפישותיהם האידיאולוגיות, כמו גם בשל נגישותם למאגר רחב של ערבים ישראלים בעלי עמדות קיצוניות". מוחמד כנאענה נידון לשנתיים וחצי מאסר בפועל בגין יצירת קשר עם סוכן זר, ועל אחיו, חוסאם כנאענה, חבר הוועד המרכזי של 'בני הכפר', נגזרו עשר שנות מאסר וחצי בגין סיוע לאויב.

הזוג בר חָבַר בשעתו לגרעין המייסד של בל"ד, אז בראשות ד"ר עזמי בשארה, המקבלת לשורותיה גם יהודים, ובהם בעלת ההוצאה לאור 'אנדלוס' יעל לרר, ואמנון רז-קרקוצקין, פרופסור להיסטוריה יהודית באוניברסיטת בן-גוריון. ב-2006 השתתפו במשמרת מחאה בוטה במיוחד בחיפה נגד מלחמת לבנון השנייה. כתב 'מעריב' דיווח כי במהלך העצרת נשאו המפגינים שלטים שעליהם נכתב "פרץ רוצח", "הסירו ידיכם מהעם הפלשתיני והנהגתו" ו"לצאת מעזה עכשיו", קראו סיסמאות בגנות הממשלה ונופפו גם בדגלי פלשתין.

את בנה הבכור אדם שלחה בר לגן ערבי, ובהמשך התחנך אדם בבית ספר ערבי בחיפה. ד"ר מנחם כרמי, כיום פסיכולוג, הנהיג את קבוצת 'אוונגרד' והכיר את השניים עוד בשנים שבהן פעלו כטרוצקיסטים מהפכנים בשירות האינטרנציונל הפלשתיני. 'אוונגרד' היה על הכוונת של השב"כ מהרגע הראשון לקיומו. בגילוי-דעת של הארגון מינואר 1973, שנכתב יחד עם קבוצה נוספת ספק מאואיסטית ספק טרוצקיסטית בשם 'הברית הקומוניסטית המהפכנית – מאבק', נכתב כי "הממשלה שואפת לחסל את ארגוני השמאל, תוך שימוש בפרובוקציות. לאחר גילוי מה שכונה 'רשת הריגול והחבלה' (רשת הריגול בראשות אודי אדיב ודאוד טורקי, ד"מ), הלם המשטר על-ידי מעצרם של מלי לרמן ורמי ליבנה ב'ברית הקומוניסטית המהפכנית – מאבק'. ההמשך ברור, בשיטת הדומינו. אחרי 'מאבק' יבואו אחרים. נגד 'הפנתרים השחורים' הומצאו עלילות של 'טרור פנימי' ובקבוקי מולוטוב; נגד ארגוני השמאל מפעילים את הפרובוקציה הגלויה של 'ריגול וחבלה'". בסוף אותה שנה קראו הטרוצקיסטים ל"תבוסה מהפכנית של ישראל" במלחמת יום הכיפורים.

כל ניסיון לדלות מידע מפיו של ד"ר כרמי עלה בתוהו. את השמות הוא מכיר היטב, אך ב-20 השנים האחרונות ניתק עצמו לחלוטין מהרדיקלים. ניכר בו כי אינו רוצה ששמו ייקשר שוב בקבוצת השמאל ההיא. לאחרונה התראיין לתוכנית מיוחדת בהנחיית בן כספית על רצח רחל הלר, אך על חבריו לשעבר אינו שש לדבר.

אפשר אולי להבין את פעילות בני הזוג בר דרך הפריזמה של פעילה נוספת ב'אוונגרד', שפרשה מהארגון בשלהי שנות ה-70. בראיון שנתנה לדליה קרפל בעיתון 'הארץ', אמרה גרושתו של כרמי, הסופרת והמחזאית דניאלה כרמי (שהייתה פעילה בשמאל הרדיקלי בשנים 1969–1978), כי "להיות בעלת השקפת עולם שמאלית עם רקע אקטיבי של מעורבות בארגונים כמו 'מצפן' ו'אוונגרד', זה הרי לא עובר לך. את נשארת חיה פוליטית, גם אם זה מקבל ביטוי אחר. זה משאיר אותך במצב נפשי מסוים, את ודאי מחנכת אחרת את ילדייך, את מודעת לדברים אחרים".

דומה שחידת בני הזוג בר היא חידת השמאל הרדיקלי הישראלי כולו. העובדה שאפילו בנו של שר הביטחון לשעבר משה ארנס, יגאל, היה פעיל בשורות 'מצפן', מלמדת על מידת ההשפעה שהייתה לארגון - ולסביבתו. שאלת ירושת השמאל הזה לדור הבא תיוותר, ככל הנראה, פתוחה.