70 שנה לאחר תחילת ההשמדה ההמונית של יהודי אירופה, שהייתה תוצאה ישירה של האנטישמיות בת מאות השנים, השנאה ליהודי באשר הוא יהודי עודנה שרירה וקיימת ברחבי העולם. דוח שפרסם השבוע משרד ההסברה והתפוצות, על-פי מחקר של אוניברסיטת תל אביב, הוכיח זאת בבירור. לעיתים זו אנטישמיות גלויה ובוטה, לעיתים היא מסתתרת מאחורי כסות של "רק" אנטי-ציונות, לעיתים היא מתחזה לוויכוח פוליטי לגיטימי עם ישראל. אבל היא חיה, בועטת ונושכת.

מה שמלמד, שממש לא משנה מה נעשה - השנאה תלווה אותנו עוד הרבה שנים. אין זה המקום לדון בשורשיה, נושא שזכה לטיפול מחקרי מקיף. מה שחשוב הוא שנזכור שהאנטישמיות היא עובדת חיים, המחייבת הן מאבק מתמיד ובלתי מתפשר, והן הכרה בכך שעלינו להוציא אותה מהמשוואה של שיקולינו המדיניים והביטחוניים.

אומרים לנו, שבשל השואה - על ישראל להיות הרבה יותר רגישה ממדינות אחרות לזכויות אדם בכלל ולמצוקתם של פליטים בפרט. בהחלט הגיוני, אבל גם להיגיון יש גבולות. רגישות - כן. התחשבות - כן. סיוע - כן. התאבדות - ממש לא. המאזן הדמוגרפי בישראל רגיש מאין כמותו, בשל מצבנו הגיאו-פוליטי הפנימי והחיצוני. לכן, עלינו לקלוט פליטים בצורה מדודה ושקולה, ובצורה שתמנע את המצב הנוכחי, בו יש להם כמעט מדינה בתוך מדינה בתל אביב ובאילת.

בנוסף לכך, ישראל אינה יכולה להיות כמעט המדינה היחידה בעולם שתסייע לאותם פליטים. בהחלט מוצדק שנקלוט כפליים ממה שיקלטו מדינות אחרות ביחס לגודל אוכלוסייתן, אך באותה מידה בהחלט מוצדק שלא נקלוט רבבות פליטים בעוד מדינות בעל אוכלוסיות של עשרות מיליונים מוכנים במקרה הטוב לקלוט כמה מאות.

יש דברים שלא עושים, פשוט בגלל שלא עושים אותם. יש דברים שכל החושים אומרים שהם פסולים, גם בלי הצורך לנמק אותם. "not done" מכנים את זה באנגלית, ואולי לא מפתיע שאין לכך תרגום לעברית. אחד מאלו הוא השימוש בטלאי צהוב כאמצעי מחאה, ודאי במדינת ישראל. אין זה משנה האם מדובר בחרדים, במתנחלים או אפילו בניצולי שואה - את השימוש הזה צריך לאסור בחוק. אסור להפוך את השואה למטבע עובר לסוחר לצרכים אידיאולוגיים, פוליטיים או כספיים - ואסור לעשות שימוש כזה בסמל המובהק ביותר שלה. אם השכל הפשוט לא מספיק, על המחוקק למנוע זאת.

אני יכול להבין מדוע ישראל נזהרת שלא להכיר ברצח העם שביצעה האימפריה העות'מאנית נגד הארמנים, אבל אני לגמרי לא מקבל את זה. יש לנו אינטרסים מול טורקיה, שלמרות הכל הם עדיין חשובים לנו מאוד, ודאי בהקשר האירני. יש בטורקיה יהודים שעלינו לחשוב עליהם. אך כנגד אלו ניצבים האמת והצדק - אותם שני גורמים שדרשנו מאומות העולם לאמץ כלפי העם היהודי בזמן השואה. ההתעלמות מהם כאשר מדובר ברצח של עם אחר, היא צבועה ובלתי מוסרית.

ידענו טוב מאוד להתעמת עם טורקיה בנוגע ל"מרמרה". הישראלים הוכיחו, אולי במפתיע, שיש להם חוט שדרה לאומי והחרימו את חופשות הכל-כלול של אנטליה. אז צריך להיות לנו מספיק יושר כדי לומר את האמת: הטורקים ביצעו את רצח העם הגדול הראשון במאה ה-20. נכון, זה ירגיז את ארדואן, שוודאי ישתולל עוד יותר מכפי שעשה כאשר צרפת קיבלה החלטה ברוח זו. לא נורא, יעבור לו. ומעל הכל: ארדואן ודומיו הם בני חלוף; המוסר חייב להיות נצחי.

כאשר ראש הממשלה אומר שבוועידת ואנזה הוחלט על רצח העם היהודי, זה אומר שיש עוד הרבה מאוד מה ללמוד וללמד על השואה, גם אצלנו. כאשר לא מעט בני נוער מגיעים ישראלים לראשונה ליד ושם רק במסגרת שירותם הצבאי (וכל הכבוד לצה"ל שהפך את הביקור לחובה), זה אומר שהחינוך אצלנו רחוק אפילו מן המינימום הנדרש. ייתכן שצריך לחשוב על דרכים חדשות ונוספות להוראת השואה ולהנצחתה, אשר יתאימו למאה ה-21 בכלל ולבני הנוער הגדלים בה בפרט. דבר אחד ברור: המלאכה ממש לא הסתיימה וגם לא תסתיים בקרוב.

האם העולם הפיק את הלקחים מהשואה? לא. על האנטישמיות הפורחת כבר עמדנו, שנאת זרים היא תופעה גלובלית, טיהורים אתניים וג'נוסיידים התחוללו בליבה של אירופה בשלהי המאה ה-20, הגזענות רחוקה מלהיעלם, משטרים רצחניים משתוללים כאוות נפשם, נשק להשמדה המונית מגיע לידיהם של רודנים, טרור דתי פונדמנטליסטי רוצח אזרחים בשל דתם.

האם יש סיכוי שהעולם יפיק את הלקחים מהשואה? קשה להניח. אם 70 שנה לא הספיקו, לא סביר שזה ישתנה בעוד עשור או שניים. אם לא היה די בעדויות של הניצולים, לא סביר שזה ישתנה כאשר האחרונים שבהם ילכו לעולמם. אז עם כל הכבוד הכן והראוי ליום הזיכרון הבינלאומי לשואה, טכסים ונאומים אינם עונים על הצורך האמיתי: הפנמת הלקחים ומניעת חזרה על פשעי השואה, בין אם כלפי העם היהודי ובין כלפי עמים אחרים.