מה קורה ומה לא קורה במשק החשמל?

חברת החשמל היא חברה עצומה בכל קנה מידה; על-פי נתוני המאזן, מספר העובדים, גודל החוב לבעלי אג"ח ובעיקר בהיותה מונופול רב-כוח המספק בלעדית (למעט יצרנים שוליים) חשמל לכל ענפי המשק; לרשויות, לבתי החולים ולמשקי הבית. מכוח כל אלה, היא אחת החברות המעסיקות באופן קבוע את הציבור (מחירי החשמל ואספקה סדירה), את משרדי האוצר והתשתיות (להם אחריות לתשתית, לפיתוח משק החשמל, לביצועיה של החברה ולחובותיה לבעלי האג"ח), את הרגולטורים ואת התקשורת.

מובן שבצד כל אלה אחראיות מועצת המנהלים והנהלת החברה לתפקודה התפעולי והפיננסי, ולהתנהלותה על-פי כללי מינהל תאגידי תקינים. עם זאת, ספק אם כל הגורמים הנ"ל אכן ממלאים את תפקידם זה כיאות, ומודעים לאחריות המוטלת עליהם.

הממשלה חוטאת לחברת החשמל ולמשק החשמל כמעט בכל היבט. החברה גייסה ומגייסת מאות מיליונים, לעיתים במחיר מופקע ממש, לצורך רכישת דלקים ולצורך פיתוח, ומשרד האוצר מסרב להגדיל את הונה, או לערוב לגיוסיה או להלוות לה את הכספים. זאת למרות שהיא עושה זאת לפי הוראותיו והוראות שר התשתיות, ולמרות שביום פקודה, להבדיל מעניין אגרסקו, תיאלץ הממשלה לעמוד מאחוריה.

מחיר הפרנציפ מתבטא בהחלשת החברה, בהימנעות מפיתוח משק החשמל ובהעלאת מחירי החשמל. שרי התשתיות לדורותיהם תרמו במידה רבה למצבה הקשה של החברה ואילצוה להיכנס להשקעות תשתית שלא יכלה לעמוד בהן, ושהיו בעצם מתפקידה של המדינה, ואף העלו חדשות לבקרים דרישות ביזאריות ומיותרות אך רבות-עלות, כ"חשמל כשר".

האוצר ומשרד התשתיות ויתרו למעשה על כל מתווה של התייעלות בחברה או שינוי מבני בה, למרות הוראות מפורשות בחוק החשמל. כבר בשנת 2006 הושג סיכום בין הדירקטוריון לבין העובדים על שינוי מבני. סיכום זה היה מקובל על שר התשתיות דאז, אך טורפד על-ידי רשות החברות ואגף התקציבים באוצר ללא הנמקות של ממש וללא דיון רציני. אלה רצו שינויים מרחיקי-לכת יותר, שאין להם מקבילה בעולם, ותאבונם הגדול והבלתי מבוסס סגר את חלון ההזדמנויות, בשלב זה לבלי שוב. העובדים הקשיחו מאז את עמדתם, ומה שהוסכם עליהם בעבר שוב אינו מקובל עליהם.

רשות החשמל מקיימת מדיניות קבלת החלטות בלתי קוהרנטית, בלא שתהא על טיב החלטותיה בקרה כלשהי. לא ניתן לעמוד על הבסיס להחלטותיה, ובין השאר היא אינה מכירה, לצורך חישוב התעריף, בחלק מההוצאות שהוצאו בייצור החשמל ומונעת מהחברה הכנסות המגיעות לה. דוח הבנק העולמי מצביע על התנהלות רשות החשמל כאחד הגורמים העיקריים להורדת הדירוג של החברה. הזגזוגים בהחלטות הרשות, יחד עם אלה של משרדי האוצר והתשתיות, הרגו למעשה כל יוזמה לאנרגיה ירוקה שתקל על הרזרבות המתמעטות, ותרמו באופן ישיר להגדלת חובותיה של החברה.

הממונה על השכר באוצר נמנע מלהפעיל את סמכותו לביטול חריגות שכר בלתי חוקיות ולהשבת כספים, וביחד עם ההנהלות החלשות איפשר במשך השנים ומאפשר גם היום, ניפוח משכורות הן לעובדי החברה והן לפורשיה.

רשות ניירות ערך ורשות החברות מתירות לחברה (כמו גם לחברת מקורות) להגיש דוחות כספיים בהתאמה לאינפלציה, דבר ששום חברה ציבורית אחרת אינה זכאית לו, דיווח המנפח את הונה העצמי של החברה הרבה מעבר להון האמיתי, ואינו מאפשר השוואה לשום חברה אחרת, והכל כדי להימנע מהזרמת הון לחברה.

מחדלי משרדי הממשלה והרגולטורים אינם פוטרים את הנהלת החברה ומועצת המנהלים שלה מאחריות. אלה לא השכילו לגרום, כל השנים, לשום התייעלות או לקיצוצי תקציב, למרות השומנים הרבים העוטפים את התנהלות החברה ועודף מוכח של 2,500 עובדים מיותרים.

שכר מופרז ללא אישורים, מינויים שאינם על-פי הכללים, קידום מחוץ לקריטריונים, מתן קביעויות מחוץ לתור, פיקוח חסר על מכרזים ונפוטיזם, עדיין רווחים בחברה. מבקר המדינה בודק עתה את נוהלי גיוסי ההון האחרונים, כמו גם קידומים ומתן קביעויות בלתי תקינים.

אנו כולנו מודעים לכל אלה, אך קצרה היד מלחייב את מקבלי ההחלטות לפעול בדרך שתמנע משבר בלתי מחושב. עם זאת יש שני מישורים שבהם יכולים האחראים לחברה, נושאי המשרה בה והגורמים הממשלתיים, להביא לשיפור משמעותי גם בתנאים הקיימים. האחד הוא אגירה שאובה, והשני מונים חכמים.

אגירה שאובה היא הדרך לרפא את חוסר האפשרות לאגור חשמל. בניגוד למוצרים אחרים, שניתן לייצרם למדף ולמכרם זמן רב לאחר הייצור, הרי שאת החשמל מוכרים ממש בעת ייצורו, ואין אפשרות מעשית לאגור אותו ולמכרו במועד מאוחר יותר. מהנדסים חכמים מצאו דרך להתגבר על חולשה זו. הדבר מתאפשר על-ידי שאיבת מים לגובה, תוך שימוש בחשמל בשעות בהן הביקוש מינימלי (שעות הלילה), והזרמתם מטה בכוח הכובד בשעות העומס, לצורך הנעת טורבינות המייצרות חשמל.

אין מדובר בייצור איזוטרי; מתקן אגירה שאובה יכול לספק את כל שתחנת הכוח באשקלון או בחדרה מספקת. יתרונות האגירה השאובה הם בכך שהיא ניתנת להפעלה על-ידי גורם שמחוץ לחברה, היא חוסכת צורך ממשי בהקמת תחנות נוספות לפחות בטווח הבינוני ומביאה לשימוש יעיל בציוד קיים, היא מווסתת את צריכת החשמל, מעלה את הרזרבות ומונעת נקודות שיא בהן לא תוכל החברה לספק ביקושים.

בישראל מספר אתרים בהם ניתן להקים מתקני אגירה שאובה, אך התנהלות נרפית של משרד התשתיות, רשות החשמל, משרד האוצר והחברה עצמה, ומלחמה על פרנציפים מיותרים, גרמו לכך שעד היום לא החלה פעילות של ממש בנושא. כדי להיווכח בדרך ההתנהלות של ממשלת ישראל נציין כי בנשר, שליד חיפה, נמצא אחד האתרים האידיאליים להקמת מתקן אגירה שאובה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעת סיור בחירות בנשר, הבטיח לראש המועצה, בלא שהיה לו כל ידע בנושא, כי בשום מקרה לא יוקם שם המתקן כל זמן שראש המועצה יתנגד לו. אכן דרך מומלצת לניהול משק החשמל.

עניין אחר שאינו מקודם דיו בממשלה, אצל הרגולטורים ובחברה, הוא מעבר לצריכה חכמה וחסכונית באמצעות לוחות חשמל ומונים חכמים. כיום אין אפשרות מעשית לחברת החשמל להעביר את מרבית צרכניה (למעט מספר מצומצם של צרכנים גדולים) לתעריף דיפרנציאלי. משמעות תעריף כזה היא שהחברה והצרכן יוכלו להגדיר שעות בהן יצרוך הצרכן פחות חשמל (שעות העומס) וישלם פחות על צריכתו בשעות אלה. הדבר יוביל לאפשרות שיוגדרו שירותים חיוניים שאספקת החשמל אליהם תימשך גם אם יהיה מחסור, על חשבון צריכה בדרגת חשיבות פחותה, יוגדרו לכל צרכן מכשירים שיהיה ניתן לנתקם במקרה של ביקושי שיא לעומת מכשירים חיוניים שימשיכו לתפקד; חברת החשמל, בתיאום עם הצרכנים, תוכל לווסת את הביקושים, וצרכנים נבונים ייהנו פעמיים - הן על-ידי הקטנת צריכה והן על-ידי תשלום נמוך יותר.

להערכת מומחים, מעבר למונים חכמים, גם אם ייעשה בהדרגה, יכול לחסוך בטווח של שנים ספורות 10%-15% מתצרוכת החשמל. ההיבטים הטכנולוגיים נפתרו כולם, אצל הצרכנים ניתן להתקין מערכות חכמות ללא צורך בהחלפת מתגים קיימים וללא קידוחים בקירות, ובחברת החשמל עצמה נעשו ניסויים מוצלחים עם מספר חברות שפיתחו מערכות חכמות כאלה. החלפת המערכות כרוכה בסכומים לא מבוטלים, אך ניתן לעשות זאת בהדרגה, תוך חיוב חלקי של הצרכנים ובפרישה ארוכה.

המהלך אינו מקודם בגלל הוועד, היודע שמעבר למערכת חכמה וקריאה מליאה מרחוק ייתרו את קוראי המונים העובדים כלפני שנות דור, ובגלל הנהלת החברה, שאינה חפצה בעימותים ואף חוששת שהקטנת הביקוש לחשמל תקטין את הכנסותיה ותרע את מצבה.

גם משרדי התשתיות והאוצר מודעים ליתרונות, אך כרגיל נמנעים מלהשקיע מעט בטווח הקצר כדי להרוויח הרבה בטווח הארוך, לפי הכלל לפיו "אין השקעה בזמן כהונתי אם לא אני אקצור את פירותיה". בינתיים, נמנע חיסכון בחשמל, נמנעת אפשרות להקטנת זיהום האוויר עקב הקטנת צריכה, נמנעת היכולת לווסת אספקה לפי חיוניות, נמנעת הקטנת תלות בדלקים ונמשך הצורך בהשקעות מיותרות שלפחות מחלקן ניתן היה להימנע, על כל הכרוך בכך מבחינת העומס על החברה והעלאת מחירי החשמל.

העובדה שיש גופים רבים האחראים למצב הקשה, וכל אחד מהם מטיל את האחריות על האחר, מטילה ספק באפשרות שמשהו ישתנה ללא זעזוע של ממש. הסיכוי היחיד לשינוי הוא יום כיפור חשמלי, שיקרה בשל מצבה הפיננסי החמור של החברה או בשל מגבלות ייצור ואספקה, ושיפעל לגבי משק החשמל כמו שפעלה השריפה בכרמל לגבי מכבי האש. חבל לחכות ליום הזה, ומצד שני, האם אנו בטוחים שמכבי האש ערוכים היום לשריפות הבאות?