|
|
בנימין נתניהו ואלי ישי. בראשן של שתי תנועות בלתי חדירות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
נברתי, תהיתי, פשפשתי, הפכתי... עד שנפל אצלי האסימון בהשמיעו גונג מחריד שזעזע את כל אמות הסיפים: אבריקה, הבנתי. הליכודניקים הם אפליקציה בדיוק כמו השסניקים, רק שאינם חוסים מתחת גלימת רבם. טרם פיענחו את סוד האטום המביא מנהיגים כמו בגין ולהבדיל אלף אלפי הבדלות את נתניהו למלוך על אוכלוסיה כזו, אבל לפחות את הגנטיקה שלהם ניתן לחלק: רבע חילוניים, רבע מסורתיים, רבע דתיים ורבע איצטגניניים.
מאקרו
אם תשימו לב – או שסתם תחיו בארץ הזו תוך מישוש, הקשבה וזריקת מבטים לצדדים... תבינו שרוב העם לא יוכל לשנות לעולם את שני המגזרים הללו.
האם ניתן לשנות את רוע הגזירה שכולנו מתבוססים בעטייה בבוץ סמיך מזה הלבנוני – בדרכים דיפלומטיות? לא. רבים ניסו, מיטב החוקרים והפרופסורים עסקו יומם וליל בחיפוש הנוסחה הגואלת – אך הדיאגנוזה הרפואית קבעה חד-משמעית: מוות מוחי לדמוקרטיה הישראלית בעטיין של תנועות מגזריות בלתי חדירות...
מה, אם כן, אין תקווה? פתרון? המתינו.
מה מספרם של הקנאים בקבוצות הללו? האם הכמות פוחתת? גדלה? למרבה האירוניה – הכמות שם רק עולה... למה הדבר דומה? להתחמשות האירנית לקראת פצצה אטומית. הם מתקרבים לפצצה, והמערב ממתין לרגע ולשנייה שלפני נקודת האלחזור – ואז לתקוף. ישראל נמצאת בדיוק בנקודה קריטית זו, אבל בענייניה הפנימיים.
דברים קשים? יכול להיות. אבל אין לי בשורות ועובדות נקודתיות נעימות יותר. בנתונים קשים אלה, אין דרך סטנדרטית לפתרון הכאוס הדמוקרטי הזה שפוגע בנו רחוק ועמוק יותר מכל פוליטיקה מצויה – ולכן נדרשת כאן מחשבה מעמיקה כיצד לפענח את האיום הקיומי הזה למדינת ישראל, לדעתי החמור והקשה הרבה יותר מהאירני.
לדעתי, על יתרת הציבור החי במדינת ישראל להערך בצורה שונה - וממודרת. למה ממודרת? כי הנתונים הללו בישראל שונים מבכל מקום אחר בעולם. מה הקשר לישראל? בארה"ב היית פועל אחרת? בארה"ב (כדוגמה) כן. בהחלט. שם הכל שונה. אם (ניקח סתם נושא) אתה עובד, אתה מרוויח. אם אתה סוס עבודה, אתה הופך מיליונר. אם אתה איכפתי – אתה אפילו הופך לנשיא. וכל זה אין בישראל? לצערי, לא... ממש לא.
מיקרו
בואו נשאיר את הליכוד + שס במתח, ונתחיל לעבוד. נתחיל מהשורה התחתונה: בלי שינוי שיטת הבחירות והממשל – אנחנו נשארים בתוך ארון המתים. לא עוד בחירה של מפלגות היסטוריות – אלא בחירות אזוריות ויחסיות, הכל בהתאם לשלל הרעיונות וההצעות הטובות העפות בחלל השיג והשיח הציבורי.
אבל כדי שזה יקרה, צריכים לשנות את המפה הפוליטית. באותו הגיון וניתוח – איך נשנה את המפה הפוליטית אם טרם שונתה שיטת הבחירות? מילכוד? לא בטוח, בהנחה שבכל-זאת נשארו לנו כמה דברים לארגן מאחורי הפדחת.
זה המצב הנתון ביחסי הכוחות הפוליטיים בישראל:
30 ליכוד (+ -)
30 קדימה (זליגה אופציונלית לעבודה או למרצ)
20 העבודה (זליגה אופציונלית לקדימה או למרצ)
15 שס (+ -)
15 ליברמן (+ -)
10 היתר (+ -)
במתמטיקה הזו, הליכוד ושס ההרמטיים – אוטומטית מתחבקים עם ליברמן (סוג של ליכוד) – והנה לכם ביבי לנצח. הווה אומר: ההון באון. הפועלים – עבדים. התקווה – אולי בעוד אלפיים...
אבל לא להלוויה זו התכנסנו כאן. נכון? חדי העין שמו לב שלצורך שלב הביניים שהשאיפה הסופית אחריו היא להעפיל לשינוי שיטת הבחירות והממשל, יש צורך בטקטיקה מהירה ומחודדת. למה מהירה ומחודדת? כי כל החשבונאות הזו צמודה, ממש כמו הליגה הספרדית והיריבות בין ברסה וריאל...
הרעיון הכללי הוא שבשביל לאכול צריך לעבוד (עזבו רגע בצד את האירוניה שהיא דגל לומדי התורה...). לעבוד, קרי לשנות את המאזן החשבונאי הצפוף שבין המגזרים המקובעים בעצמם, לאלה הפתוחים לשינוי – והגעה איכשהו לתוצאה נגזרת לזו של הבחירות האחרונות בהן ניצחה קדימה בנקודות, והפסידה בנוקאאוט – רק שכעת כבר לא ברור מי זו קדימה ומי בא מאחור.
נכון שהבנתם? חייבים לעמול מבוקר עד ליל, משיחה אחת לאחרת, מוויכוח מפה ולשם, עד שנמצא את מתי המעט שיערקו מהגוש האפל הבלתי מקובל הזה, ויחברו לכוחות השואפים למסד מחדש את תשתיות הפוליטיקה והדמוקרטיה הישראליות – כך שלא יהיה סיפק בידם לפגוע בנו שוב בכלים הישנים והלא רלוונטיים - יותר לא, כי כבר מזמן היינו צריכים להיות במקום אחר.
