מערכת בהיסטריה

הנהלת בתי המשפט נכנסה להיסטריה. אין דרך עדינה יותר לתאר את התנהלותה מאז נחשפו הטענות לפיהן השופטת ורדה אלשיך שיפצה פרוטוקול, כך שיוחסו בו אמירות קשות בעניינו של עורך דין נגדו התלוננה. כאשר בוחנים את התגובה של הנהלת בתי המשפט, השכל הישר אומר שכנראה יש דברים בגו, משום שמי שצודק - אינו צועק.

נזכיר במה מדובר. הנהלת בתי המשפט הגישה בשמה של אלשיך תלונה נגד עו"ד רפאל ארגז, בעקבות הופעתו בפני אלשיך. כאשר בדק ארגז את התלונה, גילה לטענתו לא פחות מ-36 שינויים בנוסח הסופי של הפרוטוקול לעומת זה שנמסר לו לאחר הדיונים. באורח פלא, כל השינויים היו נגדו. ועדת האתיקה במחוז ת"א גנזה את התלונה והתלוננה מצידה נגד אלשיך.

כפי שכתבתי כאן כאשר התפוצצה הפרשה, על פניו נראה שלא מדובר רק בעבירה אתית, אלא גם בחשדות לכאורה לפלילים: זיוף מסמך, שימוש במסמך מזויף, ניסיון לקבל דבר במירמה ושימוש לרעה בכוח המשרה. ההסבר של אלשיך - שתיקנה טעויות של הקלדנית - היה מגוחך. ראשית, כיצד היא זכרה אחרי כמה וכמה שעות כל כך הרבה פרטים שנשמטו בזמן אמת. שנית, כיצד אירע שכל התיקונים, ללא יוצא מן הכלל, שירתו את גירסתה של אלשיך על האירועים באולמה?

לתקוף את המתלונן

במקום להתמודד עם התלונה לגופה, בוחרת הנהלת בתי המשפט לתקוף את המתלונן. היא מייחסת ליו"ר ועד המחוז, אפי נווה, שיקולים זרים ומאשימה אותו ברצון מכוון לפגוע במערכת בתי המשפט. זהו כנראה רמז לתמיכתו של נווה במשוב השופטים, לו מתנגדות בנחרצות הן הנהלת בתי המשפט והן נציגות השופטים. אגב: בראש הנציגות עומדת אחת, ורדה אלשיך.

דומה שהנהלת בתי המשפט אימצה מנטרה קבועה, ולפיה כל מי שמותח ביקורת על המערכת או מציע להכניס בה שינויים - רוצה לפגוע בה. אחרי שהאשמות כאלו הוטחו בשרים ובחברי כנסת, הטחתן בבכיר בלשכת עורכי הדין היא כבר "כסף קטן". אך כאשר מקלפים את קליפת ההאשמות, מתגלה מערכת שהיא אחת משתיים: או שהיא כל כך בטוחה בעצמה עד שהיא משוכנעת שאין היא יכולה לטעות ושהיא יודעת הכל יותר טוב מכולם, או שהיא כל כך לא בטוחה בעצמה עד שהיא מוכת פרנויה ומזהה אויב מאחורי כל עץ. בכל מקרה, זהו מצב פסול וחמור, במיוחד כאשר מדובר במערכת בתי המשפט.

עו"ד שקיבלו מאלשיך המון כסף

כתוספת גיחוך לפרשה, בא מכתב התמיכה של עשרות עורכי דין באלשיך. חלק מהחתומים עליו קיבלו מאלשיך הרבה מאוד מינויים שהכניסו להם הרבה מאוד כסף, כך שקשה לראות בהם גורם ממש אובייקטיבי. אחרים - כפי שחשף גלובס - צירפו את חתימותיהם רק מתוך חשש שאם לא יחתמו, ייראו כמי שתומכים בתלונה. לדברים כנראה יש בסיס, משום שאלשיך ידועה כאדם נוקם ונוטר. בעבר ניסיתי למצוא עורך דין שיכתוב עליה מאמר מקצועי, והתגובה שקיבלתי הייתה זהה: "השתגעת? היא תיכנס בי!" ואכן, ראו כיצד היא משתלחת במי שמותחים עליה ביקורת, כולל התקשורת.

מעבר לכך, המכתב הוא התערבות בוטה, גסה וכנראה חסרת תקדים בעבודתו של נציב התלונות (שממילא אינו ממהר לפסוק נגד שופטים בכירים). מה צריך אליעזר גולדברג לחשוב, כאשר הוא קורא את המכתב הפומבי הזה? שאפי נווה ורפאל ארגז צודקים, והסוללה של עורכי הדין הבכירים טועים? על-פי רוחו של החוק, מה שעשו החותמים על המכתב הוא לא פחות משיבוש הליכים. ובשורה התחתונה נוצר שוב הרושם, שאלשיך יודעת שהיא בבעיה קשה.