|   15:07:40
דלג
  אורן פרסיקו  
מבקר עיתונות העין השביעית
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך

פועל עיתונות

"כמו אליק נולד מן הים, רון נולד מ'ידיעות אחרונות'", אומרים בעיתון על העורך הראשי רון ירון, "הוא ממש קיר מקירות הבניין. זה הוא וזאת הרוח וזה סוג העיתונות". השאלה היא, כמובן, מהי הרוח הזו ולאן היא מובילה את העיתון הגדול בישראל
08/02/2012  |   אורן פרסיקו   |   כתבות   |   תגובות
ידיעות אחרונות. רון ירון קיר מקירות הבניין [צילום: פלאש 90]

החודש לפני שנה נכנס רון ירון לתפקידו כעורך עיתון ידיעות אחרונות. את שנתו הראשונה בתפקיד תוחמות שתי החלטות בתחום משאבי האנוש של העיתון. אחת הפעולות המשמעותיות הראשונות שעשה כעורך העיתון הייתה לזמן לשימוע לפני פיטורים כמה מהעובדים הוותיקים, בהם הכתב יגאל סרנה. אחת הפעולות המשמעותיות האחרונות שעשה בשנתו הראשונה כעורך הייתה לקבוע פגישה עם הכתב אורי משגב ולהודיע לו שהוא עומד להיות מפוטר.

שתי הפעולות הללו, האחת קשורה ברעותה, מלמדות יותר מאשר על הגעתה של המצוקה התקציבית גם אל בין שערי ידיעות אחרונות, כלי התקשורת הגדול והמכניס בישראל. הן משמשות בה בעת סמן ותוצאה של שלב מכריע בתולדותיו של העיתון, אשר נאלץ במצוקתו לחדד את סדר העדיפויות המנחה אותו.

כחלק מהניסיון לעמוד על טיבו של סדר העדיפויות ולהציג, ככל הניתן, את התהוותו של אותו שלב מכריע, נערכו שיחות עם כ-20 עיתונאי ידיעות אחרונות, בעבר ובהווה, בתפקידי מפתח בעיתון. רק שניים מתוך העובדים בהווה הסכימו לחשוף את שמותיהם: משגב המפוטר, ונחום ברנע - חתן פרס ישראל הנחשב בכיר העיתונאים בידיעות אחרונות. את הראיונות המלאים איתם ניתן לקרוא בנפרד.

בעקבות קמפיין פנימי וציבורי, סרנה נשאר בסופו של דבר בעיתון, אך שלושת העיתונאים האחרים שזומנו במקביל אליו - מיכל גולדברג, צבי זינגר ואריה אגוזי - פוטרו. גם כשנודע כי משגב עומד בפני פיטורים התעוררו גורמים שונים בתוך ידיעות אחרונות וניסו להשפיע על ירון לשנות את החלטתו. העורך אף הסכים בשלב מסוים לקבל במשרדו משלחת של כמה עיתונאים בני דורו של משגב שהפצירו בו להימנע מלפטרו. ירון הקשיב, אך כמה שבועות מאוחר יותר הודיע למשגב סופית כי דרכו בעיתון הסתיימה.

מבחינת הנהלת העיתון העילה המוצהרת לפיטורים, בכל המקרים המוזכרים לעיל, היא בראש וראשונה כלכלית. עסקי העיתונות אינם רווחיים כבעבר ואת המחיר משלמים רבים, בהם בעלי משכורות גבוהות יחסית לאחרים. אולם לסילוקו מהעיתון של משגב, אחרי ניסיון לפטר את סרנה, משמעות ההופכת את המהלך לבעל משקל רב יותר מזה של עוד סיפור על עיתונאי שמאבד את מקום עבודתו.

משגב רואה את פיטוריו כאנקדוטה שמצביעה על תהליך רחב היקף, שבו העיתון המוביל במדינה הולך ומוותר על חלק חשוב בתמהיל שהוא מגיש לקוראיו. הוא נזכר כי בשיחות שקיים עם ירון טרם פיטוריו הציע מרצונו לוותר על חלק משכרו לזמן מה. "הוא אמר לי שהוא לא חושב שזה יהיה טוב למערכת ששכרי יקוצץ בעוד שהוא דורש ממני דווקא להגדיל תפוקה ולהביא מה שהוא מכנה 'סיפורים שירעידו את המדינה'", אומר משגב.

על נקודה זו, מבחינתו, קם ונופל סיפורו בידיעות אחרונות. בעוד שהוא הבין כי הובא לעיתון כדי לעקוב מקרוב אחר תהליכים ארוכי טווח בחברה הישראלית, העורך, כך נוכח, ציפה ממנו לספק יותר סיפורים דרמטיים, מהסוג שיגדיל את המכירות בגיליונות סוף השבוע. "בהחלט התגלעה בינינו מחלוקת עניינית", אומר משגב. "הרגשתי שיש בינינו תהום מבחינת ההשקפה לגבי איזה סוג של עיתונות אני אמור לעשות בעיתון, איזה סוג של עיתונות צריך להיות במוסף הפוליטי של 'ידיעות אחרונות' ומה תפקידו של 'ידיעות אחרונות'".

"שני הפיטורים האלה הם בעיני טעות", אומר עיתונאי בכיר בידיעות אחרונות ביחס למהלך לפטר את סרנה שבוטל ברגע האחרון ולפיטורי משגב שיצאו אל הפועל. "הם מהאנשים הבודדים שנשארו שיודעים לכתוב טקסט מהתחלה עד הסוף שאתה לא צריך לשנות בו מילה. אבל זה לא קשור רק ל'ידיעות אחרונות'. אלה אנשים שעולים כסף, ובמקומם מעדיפים להביא סנדלרים ב-5,000 שקלים, צעירים, שירוצו לך כל היום".

מצד שני, מוסיף אותו עיתונאי, ברגע שהוחלט על קיצוץ כללי שפוגע גם בתקציב 'המוסף לשבת', אין אפשרות לפטר אדם שאינו עיתונאי בכיר ומוערך. "כל החלטה שהיו עושים ב'מוסף לשבת' הייתה מעוררת שערורייה. היית יכול להגיד שצריך לקצץ במקום אחר אבל ההחלטה, עד כמה שאני מבין, הייתה לחתוך בכל המחלקות". ועוד מוסיף העיתונאי הבכיר כי לו פיטורים דומים היו מתבצעים לא על-ידי רון ירון אלא על-ידי אדם המקורב יותר אל הברנז'ה העיתונאית הם היו מתקבלים כהכרח מצער ולא כמהלך שנובע ממניעים לא ענייניים.

גם הפרשן הבכיר נחום ברנע חושב שפיטוריו של אורי משגב אינם הצעד הנכון לידיעות אחרונות. יחד עם זאת, ברנע מדגיש כי מצבו הכספי של העיתון אינו גלוי בפניו וכי אין לו ספק שירון עשה ככל שיכול היה כדי להימנע מלפטר את משגב. "לא הייתה שום חמדה או שמחה או תחושת רווחה בהחלטה שלו לפטר את משגב", אומר ברנע. "דיברתי איתו על זה ולא שמעתי שום דבר כזה. רון הוא לא בן אדם שמשחק משחקים".

ה-דנ"א של ידיעות אחרונות

אכן, גם אנשים המבקרים את תפיסת עולמו העיתונאית של ירון אינם מאשימים אותו ברוע לב או זדון. ההיפך הוא הנכון. כמעט כולם מתארים אותו בראש ובראשונה כעורך מקצועי, רגיש וקשוב לעובדיו, שקדן וטוב לב. מענטש אמיתי, מגדירים אותו, שדלתו פתוחה, מילולית ומטפורית, גם בפני עיתונאים זוטרים.

כשנודע לפני שנה כי ירון אמור להחליף את שילה דה-בר בתפקיד העורך הראשי, היו במערכת ידיעות אחרונות מי שפלטו אנחת רווחה. האפשרות שניר חפץ ימונה לעורך העיתון צמררה רבים שהכירו את חפץ מהתקופה הארוכה שעבד בקבוצת ידיעות אחרונות. אפשרויות אחרות שהתממשו בעיתון בעבר, כמו מינויו של רפי גינת, היו מביאות לזעזוע בלתי נמנע מעצם העובדה שמדובר במינוי מן החוץ. ירון, לעומת זאת, הוא המינוי הפנימי והחלק ביותר שניתן להעלות על הדעת.

יליד 1966, רון ירון הוא בנו של האלוף (ב(מיל.)) עמוס ירון, לשעבר מנכ"ל משרד הביטחון. באוניברסיטה העברית בירושלים למד יחסים בינלאומיים ובמכללה למנהל למד משפטים, אך את מקצוע העיתונות למד בידיעות אחרונות עצמו ומעיתון זה שאב את תפיסת עולמו העיתונאית.

אל העיתון, ואל עולם העיתונות בכלל, נכנס בשנת 1991, כשהתקבל יחד עם עוד עשרה נבחרים לקורס עריכה שקיים זאב גלילי. בין חבריו לקורס היה גם שילה דה-בר. את דרכו בידיעות אחרונות החל כעורך בדסק החדשות, בהמשך מונה לראש הדסק, לראש מערכת החדשות ולסגן עורך העיתון. במשך כשנתיים ערך את "המוסף לשבת" וב-2007, כאשר דה-בר מונה לעורך ידיעות אחרונות, קודם עמו גם ירון ומונה למשנה לעורך.

כל עמיתיו לעבודה מספרים על אדם חרוץ באופן יוצא מגדר הרגיל, שמאמין באמת ובתמים בעבודתו, מבלה מדי יום שעות ארוכות במערכת ומתעקש לרדת לפרטי הפרטים של כמעט כל סיפור וסיפור שמתפרסם בעיתון. החריצות, מתברר, אפיינה אותו כבר לפני 20 שנה.

"הוא אדם שמסוגל להשקיע כמות עצומה של עבודה", אומר עליו גלילי, לשעבר מרכז המערכת של ידיעות אחרונות. לפי גלילי, הקורס שבו השתתף ירון היה אינטנסיבי ביותר וכלל מדי פעם גם נוכחות בדסק החדשות עד שעות הלילה המאוחרות. אך בעוד שמרבית המשתתפים שבילו את הלילה בדסק ביקשו שחרור מהמשך הלימודים למחרת בבוקר, ירון נמנע מכך. "הוא הופיע בשמונה בבוקר, לא רענן, אבל המשיך בעבודה כמו שהוא", נזכר גלילי.

את ההבדל בין שני העורכים שיצאו מהקורס, ירון ודה-בר, מגדיר גלילי "תהומי". בעוד ירון לדבריו הוא אדם חרוץ ויסודי, את דה-בר הוא מתאר כאדם מבריק, על סף הפרוע. גלילי מספק דוגמה סמלית: בעוד שירון הגיע לקורס העורכים ככל המועמדים, עבר את המיונים הראשונים יחד עם למעלה מאלף איש וצלח עוד שני שלבים של ראיונות בהרכב מצומצם, דה-בר הגיע ביום האחרון שבו נסגרה רשימת המשתתפים בקורס והודיע שהוא מעוניין להצטרף. לזכותו, נזכר גלילי, נזקפה העובדה שהגיע רכוב על אופנוע, טען כי הוא דובר יפנית ובאמתחתו ציונים גבוהים בלימודים. "דה-בר בעצם לא עבר את המבחנים אבל הוא כל כך מצא חן בעינינו שהכנסנו אותו לקורס", נזכר גלילי.

גלילי נזכר עוד כיצד נתן פעם לכל משתתפי הקורס משימה: לכתוב כתבה תמציתית על שיטות הפריימריז המגוונות של המפלגות השונות. "ירון הגיש את הכתבה הכי טובה מכולם", קובע גלילי, "וכשהראיתי אותה לורדי [עורך 'ידיעות אחרונות' דאז, משה ורדי] הוא אמר, 'שמע, אין ב'ידיעות אחרונות' מישהו שיכול לכתוב כתבה כזאת'".

לדבריו, הכתבה המוצלחת הייתה פרי עבודה מאומצת ולא ניחנה בהשראה או ברק מיוחד. "זו לא היכולת שלו", מדגיש גלילי, "הוא לא הטיפוס שיכול להוציא תחת ידו משהו שתקרא ותגיד 'אף פעם לא קראתי דבר כזה'". אך לפי גלילי, אלה בדיוק האנשים שביקש לקבל באותה תקופה לעיתון. באותה עת, הוא נזכר, רבו בעיתון בעלי כישרון הכתיבה שיכלו לספק טורי פובליציסטיקה מעולים אך היה מחסור חריף בעורכים שיוכלו למלא את המשמרות בדסק החדשות כדי "לקחת ערימה של זבל ולהפוך אותה לטקסט קוהרנטי, ברור ובהיר".

נראה כי ירון נכנס בקלות להגדרה זו, וצעד אחר צעד עשה את דרכו עד שהחליף את דה-בר בתפקיד העורך. השפעתו המכרעת על העיתון ניכרה עוד קודם לכן, כשעבד כראש מערכת החדשות וכסגן עורך ובעיקר כשכיהן כמשנה לעורך. ההבדל באופי ובסגנון העבודה בין ירון לדה-בר שימש אותם היטב במהלך כהונתם המשותפת בראש המערכת. השניים השלימו אחד את האחר תוך שירון הפך לדומיננטי מאוד בעבודת המערכת.

למעשה, ככל שחלף הזמן, כך מספרים עמיתיהם לעבודה, ירון עסק בפועל בשלל תחומים של העריכה היומיומית בעוד דה-בר ניהל את העסק ממבט על, כשהוא מפקח ומאציל סמכויות בנדיבות. מבחינה זו, לא נכון להתייחס לכהונתו של ירון כאל שינוי מגמה מתקופת דה-בר אלא כאל המשך המגמה, תוך הדגשת כמה ממאפייניה.

"אחרי שנים רבות של עבודה משותפת, כצוות, ברור לי שהוא עורך מעולה, יצירתי, דעתן ואנושי", מוסר דה-בר בתכתובת אי-מייל עם "העין השביעית". "לכן גם הפכנו לחברים. ואף שהתנתקתי מהמערכת, ברור שאני פותח כל בוקר בקריאת העיתון בסקרנות גדולה".

כל העיתונאים ששוחחו עם "העין השביעית" רואים בירון בשר מבשרו של ידיעות אחרונות. עמיתיו לעבודה חוזרים ואומרים כי "ה-דנ"א של 'ידיעות אחרונות' זורם לו בדם". יש מי שמגדיר אותו כ"לב הפועם של העיתון". עיתונאי שעבד בעבר בידיעות אחרונות אומר על ירון כי "מאז ומתמיד שאף לערוך את העיתון. הוא לא פזל לצדדים, הוא אוהב את 'ידיעות אחרונות', מרגיש מזוהה איתו. לדעתי, אם זה היה תלוי בו, הוא היה מסוגל לעשות את זה 20 שנה".

"אני חושב שהוא עושה עיתון בדמותו ממש", אומר עיתונאי נוסף. "הוא לא מתאים את עצמו ל'ידיעות אחרונות' מכיוון שהוא כבר 'ידיעות אחרונות'". "כמו אליק נולד מן הים, רון נולד מ'ידיעות'", מגדיר זאת גורם אחר בעיתון. "הוא ממש קיר מקירות הבניין. זה הוא וזאת הרוח וזה סוג העיתונות".

השאלה היא, כמובן, מה היא הרוח הזו ולאן היא מובילה את העיתון. לדעת מבקריו, רוח ידיעות אחרונות כפי שירון מבין אותה כוללת מתן משקל רב לסנסציות וידוענים תוך רדיפה מתמדת אחר הסיפור האישי ש"ירגש את המדינה". סיפור כזה, כך נטען, מוצב כפסגת ההישגים של העיתון, ולא, נניח, תחקיר מקיף על פוליטיקאי בכיר או בעל הון שיחשוף ברבים חשדות למעשי שחיתות, כמו אלו שפרסם העיתון בעבר.

יש להדגיש כי איש בעיתון אינו טוען כי יש לשרש ממנו סיפורים אנושיים שירגשו מדינה שלמה. הביקורת נוגעת לדרישה להשקיע חלק ניכר ממשאבי העיתון בהשגת אותם סיפורים סנסציונים במקום בהשגת סיפורים אחרים, רציניים ובעלי משמעות לחברה הישראלית.

"רון ירון הגיע למקומו הנכון ובית 'ידיעות אחרונות' מצא את העורך הראוי לו", אומר גורם בעיתון. "והתוצאה היא גם לטובה וגם לרעה". אותו גורם צופה כי תחת כהונתו של ירון, כמו בתקופתו של דה-בר, לא צפויים להתפרסם תחקירים גדולים, ודאי לא כאלה שמאיימים על בכירים או על בעלי קשרים למו"ל, נוני מוזס. תחת זאת, העיתון ימשיך במסורת של ניסיון לעמוד על הלך הרוחות בציבור הישראלי, זיהויו בשלב מוקדם ורכיבה על הגל ככל שניתן.

"יש לו להט לעשות עיתונות", אומר עליו מנגד עיתונאי שעבד בעבר בידיעות אחרונות. "הוא חולה חדשות, הוא בונה הגיליונות הטוב ביותר. בשלוש בצהריים לבנות איך תראה המהדורה של מחר, מרמת הכותרת, לידיעה של 2-3 דרך הייצור של הכפולה ועד לעמוד הראשון והעיתון בכללותו. גם היכולת לזהות את העניין של הקהל, גם לייצר עיתון שמשלב בין טקסטים שהם יותר גבוהים אבל לא גבוהים מדי לבין תכנים בידוריים. הוא, אני חושב, איש המקצוע הטוב ביותר שאני מכיר לצורך עשיית 'ידיעות אחרונות'. במובן הזה הוא יורשו הקלאסי של משה ורדי. הוא ורדי משוכלל. הוא ורדי עם קפיצה של 20 שנה קדימה".

ורדי, נזכיר, היה עורך ידיעות אחרונות כשירון התקבל אליו, וכמה מהמרואיינים לכתבה זו מציינים כי ירון אכן רואה את עצמו כממשיך דרכו. בין היתר מוזכר כי בדומה לורדי, גם רון יחפש את הכותרת הראשית שתספק ערך מוסף מעבר לדיווח היבש, כותרת שתעלה נושא חדש לסדר היום הציבורי.

בשנה האחרונה התפרסמו בידיעות אחרונות כמה וכמה כותרות בולטות שהזניקו מגמות ותופעות ללב הדיון הציבורי. ידיעות אחרונות הפנה מכותרתו הראשית למאמר מאת נחום ברנע בדבר האפשרות של תקיפה ישראלית קרובה באירן, היה הראשון שהקדיש כותרת ראשית למחאה על מחיר הקוטג', הראשון ששם לב ודחף קדימה את מאהל המחאה ברוטשילד, ונוסף על כך נתן בולטות גדולה לנושאים חברתיים כגון הדרת הנשים בחברה החרדית ואפליה נגד ישראלים ממוצא אתיופי.

בידיעות אחרונות רואים ביכולתם המחודשת לקבוע את סדר היום הציבורי בישראל הישג כביר, במיוחד לאור ריבוי כלי התקשורת במדינה. משימה כזו קשה היום לאין ערוך לעומת התקופה שבה ורדי ערך את העיתון. ובכל זאת בולטים ההבדלים בין ורדי וירון. מן הבחינה הביוגרפית, ורדי היה בנו של עיתונאי בכיר ואילו ירון הוא בנו של איש צבא בכיר. מן הבחינה המקצועית, ורדי הוביל את תפיסת העולם העיתונאית שהדגישה את קביעת סדר היום באמצעות כותרות קונטרס החדשות בשנות ה-80 וירון מוביל אותה במאה ה-21. ההישג אולי גדול יותר, אך ההשפעה פחותה. כיום, בזירה כה עמוסה בכלי תקשורת ומידע, קשה לצפות מהציבור הרחב שידע להבחין מי היה העיתון שפרסם ראשון כותרת על נושא זה או אחר, וגרר בעקבותיו את מתחריו.

"לא כך צריך להתמודד היום עם האיומים", טוען גורם בעיתון. "מי יקנה את העיתון הזה בעוד כמה שנים? התפיסה של ירון מיושנת, שמרנית ובעיקר לא מספיק חדה. הוא לא בן אדם מספיק חד בשביל להבין את השינויים, ויש בו משהו שלא רוצה להיות. הוא אומר לעצמו 'זו המציאות הישראלית ואני רוצה להיות כמוה. אני לא חושב קדימה, אני לא חושב מבריק, אני חושב בינוני כי זו המציאות, ואם אני אחשוב בינוני אני אבין את המציאות והיא תבין אותי ותקנה אותי'".

לדברי אותו גורם, ירון הוא "פועל עיתונות", נטול אספירציות אינטלקטואליות, שאינו יכול לסבול את ההתנשאות של אנשים כמו סרנה ומשגב. להבדיל, מוסיף הגורם, אהובים עליו כתבי חדשות וסקופיסטים, כאלה שפועלים מהר, יוכלו לבצע בנאמנות פעולות מיוחדות ומשיגים את הסיפורים שירעידו את המדינה. כתב הבידור רז שכניק, לדוגמה, נחשב לאב טיפוס של עיתונאי מהסוג שירון היה רוצה לראות מציף את המערכת. סרנה ומשגב, מהבחינה הזאת, נמצאים בקצה השני של הסקאלה, או, למעשה, בכלל מחוצה לה.

יש בעיתון מי שמלין על כך שבעיתון בולטים בשנה האחרונה סיפורים ביטחוניסטים, כמצופה מעיתון שעורך מי שגדל בבית צבאי. אחרים טוענים כי סגנונו של ירון בומבסטי יותר מזה של דה-בר, למעשה טבלואידי יותר. עיתונאים נוספים ששוחחו עם "העין השביעית" בתנאי שזהותם לא תוסגר מספרים על ניסיונות שונים בשנה האחרונה למנוע מהם לפרסם טקסטים שעלולים לבחון את סבלנות הקוראים, עמדות שעלולות לעורר זעם או הקשרים פוליטיים בכתבות המתמקדות בנושאים שאינם פוליטיים. כמה מהם הזכירו מקרים ספציפיים שבהם היו מעורבים אך ביקשו שאלה לא יפורסמו מחשש לנקמת ההנהלה. "יש יותר חיבה לחומרי גיא פינס, לבידור קל", מגדירים הדוברים את המצב בעיתון.

מנגד, חלק מהעיתונאים שרואיינו לכתבה זו דוחים קביעות אלו. הם מכחישים באופן נמרץ כל התגברות במגמה לפסילת טקסטים בעיתון מאז שירון מונה לתפקיד העורך, או בכלל בשנים האחרונות. יש מי שמדגיש כי ירון הוא היוזם והמוביל של מיזם "המורה של המדינה", שנפרש על פני עמודי החדשות ומעלה את קרנו של המורה הישראלי. ירון הוא גם העורך שתחת כהונתו הצטרף אל ידיעות אחרונות מבקר הספרות אריק גלסנר כעובד קבוע בחוזה אישי – חריג בנוף העיתונות הישראלית.

ביחס לטענה בדבר הסגנון הטבלואידי של העיתון אומר גורם בכיר בבית ידיעות אחרונות: "המכובדות היא אלמנט מרכזי בכל מה שאנחנו עושים. אנחנו לא ה'סאן', אנחנו לא ה'בילד', אנחנו לא ה'ניו-יורק פוסט'. ואנחנו זוכרים את זה כל הזמן".

לדברי אותו גורם, ירון כעורך ראשי מומחה בלזהות את השעטה אל עבר ההמוניות ולעצרה במקום שבו ייווצר התמהיל המדויק אשר מצד אחד יעניין את הקוראים ומצד אחר לא ישווה לעיתון תדמית זולה. "התפקיד שלנו זה ליצור תמהיל ואני חושב שהראיון עם אורנה בנאי [שבו היא מתוודה בפומבי לראשונה על נטיותיה המיניות] היה הישג מאוד משמעותי", מוסיף איש שיחי. "המקום שלו זה לא בעמודי החדשות אבל זה היה משהו שכולם דיברו עליו, והאמת שזה היה ראיון נדיר. לא יחצני. זה היה ראיון נורא כן, הבנת מי הבנאדם".

"אני חושב שהעיתון יותר טוב בשנה האחרונה ברמת הסיפורים הגדולים", מוסיף עיתונאי בכיר אחר בידיעות אחרונות. "אולי פחות בתחקירים, אבל בסיפורים הגדולים זה רון". כשהוא מנסה להדגים מה הם "סיפורים גדולים" הוא אומר "להשיג ראיון ראשון עם מרגול [אחרי שהורשעה בפלילים], אורנה בנאי, כל הדברים האלה".

כשעיתונאי נוסף מתבקש למנות את הישגי ידיעות אחרונות בשנה האחרונה הוא מזכיר, לצד חשיפת פרישתו של מנכ"ל טבע וידיעה בולטת על הדרת הנשים בבית שמש, את הסיפור על הגבר שנכנס להריון, ומתעקש להגדיר זאת כהישג של העיתון. "יש מספיק עמודים בעיתון בשביל לכתוב גם על זה וגם על זה", הוא אומר ומוסיף: "אורנה בנאי זו גם חשיפה יפה של 'ידיעות אחרונות'".

גבר בהיריון

כמשקל נגד למשאבים המוקדשים לחשיפת סיפורים אנושיים מרגשים ולראיונות בלעדיים עם ידוענים, קיימת גם מחלקת התחקירים בעיתון. מבדיקת כל גיליונות "7 ימים" ו"המוסף לשבת" בשנים 2010-2011 עולה כי מספר התחקירים במגמת ירידה, וגם אלה המתפרסמים מוקדשים בדרך כלל לדגי רקק או לתופעות שוליות.

בשנת 2010 פורסמו 35 תחקירים בשני המוספים הללו, בשנת 2011 ירד המספר ל-24. עדיין, מדובר במספר מכובד לכל הדעות. אך כשבודקים את הנושאים שתחקירני ידיעות אחרונות בוחרים לעסוק בהם, או לפחות את הנושאים שעורכיהם מאשרים לפרסום, עולה כי על הכוונת שלהם לא נמצא כמעט אף פוליטיקאי בכיר או בעל הון מראשי המשק. מרבית התחקירים עוסקים בנושאים כגון כתות, השתמטויות של חרדים, קרובי משפחה של בכירים הזוכים להטבות, או גופים שאינם נמנים על החזקים במשק כגון התאחדות האיכרים.

מדי פעם יש חריגים למגמה. שניים מן החריגים בשנתיים האחרונות בולטים במיוחד. בתחילת פברואר 2010 פורסם במוסף "7 ימים" תחקיר של שחר גינוסר על תחנת גז שהקימה חברה בבעלות שרי אריסון לצד שכונת מגורים בקריית מלאכי. באופן יוצא מגדר הרגיל ביחס לתחקירים אחרים המתפרסמים בעיתון, התחקיר של גינוסר על אריסון לא קיבל אפילו הפניה קטנה משער מוסף "7 ימים", שלא לדבר על מקום ברצועת ההפניות שבראש קונטרס החדשות.

כמה חודשים אחר כך פורסם ב"מוסף לשבת" תחקיר מאת עינת פישביין וגיא ליברמן על עסקי דני דנקנר בעתלית. תחקיר זה זכה להפניה מתחתית שער המוסף וכן מראש קונטרס החדשות, אם כי לא נמנה באותו שבוע על הנושאים שזכו להפניות הבולטות בשער העיתון. ההפניה הגדולה ביותר, אגב, הייתה לתחקיר על עברו של השופט ריצ'רד גולדסטון ("האיש שהטיף לנו מוסר, ושלח בעצמו עשרות שחורים אל מותם").

המחסור בתחקירים בעלי משקל נובע בין היתר, כפי שטוען נחום ברנע, מקיצוץ כואב ומתמשך בתקציבי העיתונים. מהפכת האינטרנט קלעה את שוק העיתונות המודפסת למשבר מתמשך שרק הולך ומחריף. הצפת השוק בגיליונות חינם של "ישראל היום", הרגלי הקריאה המשתנים ללא הרף והנסיגה בתקציבי הפרסום מגבילות את חופש העיתונות לבקר כראוי בעלי ממון ושררה. ההימנעות משימת דגש על תחקירים כבדי משקל נובעת בידיעות אחרונות, כמו בכל כלי תקשורת, מהרגישות לשורה התחתונה. מהבחינה הזו שותפים רבים לדעה כי ירון אינו העורך שמסוגל לעמוד על שלו מול המו"ל נוני מוזס.

"הוא לא נחשב לאיש חזק", אומרת עיתונאית אחת. "לא מבחינת אישיות סמכותית, בוודאי לא כשהוא מושווה לורדי או לאלון שליו. ירון הוא לא בדיוק האיש שאתה עובר לדום מתוח כשהוא אומר משהו. הוא גם לא חזק ללחצים מעליו, של המו"ל. אני לא רואה אותו מצליח להשיג תקציבים נוספים ובוודאי לא למנוע פיטורים או קיצוצים או דברים מהסוג הזה. נכון שהמצב קשה אבל אתה מצפה מעורך ראשי שלא יאמר אמן באופן אוטומטי".

"הוא איש נפחד", אומר עליו עיתונאי אחר. "איש עם חידת סמכות עצומה. הוא גדל בבית עם סמכות צבאית והוא אימץ אותה אבל היום כשהוא מפעיל אותה היא לא באה לו באופן טבעי". מהבחינה הזו, מסביר העיתונאי, ירון לא יכול היה לשאת סיכול נוסף של החלטת פיטורים שקיבל, ועל כן לא היה לו מנוס מלהוציא אל הפועל את פיטורי משגב.

"האינטרסים הולכים וגדלים", אומרת עיתונאית אחרת, "לא רון המציא את זה ולא רון שולט בזה אבל הוא האדם הנכון במקום הנכון. הוא לא ישאל שאלות, לא יעשה בעיות". "הוא בצל של כל מי שקדם לו", טוען עיתונאי שעבד איתו בעבר. "אני לא חושב שיש לו היכולות והאופי לתפקיד עורך ראשי. חסר לו פלפל. חד-משמעית אין לו היכולת להילחם למען המערכת מול המו"ל".

גורם אחר, המכיר מקרוב את עבודת המערכת בידיעות אחרונות, מתאר את רון ירון כדוגמה לעורך שמוזס מצד אחד מעוניין בו יותר מכל, ומצד שני חושש ממנו. "המשמעת המושלמת שלו", כך נטען, הופכת את ניהול המאבקים שמוזס מעוניין שהעיתון יבצע להרבה יותר פשוטים מבחינתו. מנגד, חסרים בירון הברק וקריאת התיגר שניתן היה למצוא אצל חלק מקודמיו בתפקיד.

"מצד אחד, בבטן, מוזס רוצה את היס-מן", אומר הגורם. "מצד שני, בראש, הוא יודע שכדי לקדם את העיתון צריך מישהו שיהיה עם סכין בין השיניים ואין סכין בין השיניים לפודלים. במאבק הפנימי הזה הוא החליט ללכת על הנוחות. מישהו שיבין שבעצם העורך הוא נוני, אבל יעשה את העבודה השוטפת ויעדכן אותו בכל דבר. זה בעצם במידה רבה ויתור על הברק לטובת הנוחות הניהולית".

מנגד, עיתונאי שעבד בעבר בעיתון, אומר כי כל העורכים שיצא לו להכיר, ממשה ורדי ועד שילה דה-בר, לא שכחו מעולם שהם מכהנים בתפקיד רק משום שהמו"ל חפץ בכך. מהבחינה הזו, הוא טוען, גבולות הגזרה של עורך ידיעות אחרונות ממילא מצומצמים יחסית. "כשעורך 'ידיעות אחרונות' ישב על כסאו", הוא אומר, "הוא ידע שיש דברים שאפשר לעשות ויש דברים שאי-אפשר לעשות. זה לא 'הארץ'".

לגבי ירון, מוסיף אותו עיתונאי, מדובר אומנם באיש מערכתי, אדם שאינו מורד או מתריס, אך מצד שני הוא איש מקצוע ענייני. "כשהוא מגיע לעבודה הוא בא לעשות עיתון, ואני מניח שאם יש הנחתה הוא מתייחס אל זה כאל משהו שמפריע", אומר העיתונאי. "זה נכון, הוא לא ייצא למלחמה אבל הוא ירצה להוציא את המהדורה הכי טובה שיכולה להיות. כן, הוא מוריד את הראש, אבל זה בגלל שהוא בא לעשות עיתון. הוא רוצה את השער הכי חזק, את המהדורה הכי טובה שיכולה להיות".

לדבריו, הבדל נוסף בין ירון לבין קודמיו בתפקיד נוגע לכך שהוא אינו מנסה לשחק משחק כפול ולהציג את עצמו כקורבן של הנחתה מלמעלה בעיני הקולגות. יתכן שבשל כך ייראה כאילו הוא אומר הן מושבע, בעוד שבפועל התוצאה הסופית שתידפס בעיתון תהיה זהה – ההנחתה תתפרסם. "הוא מבין, אני מניח, שאין לו ברירה בפינות מסוימות אלא להתכופף והוא לא מנסה להתנער", אומר העיתונאי. "אפשר להסתכל על זה גם כעל לקיחת אחריות. הוא לוקח אחריות על זה שבפינות מסוימות 'ידיעות אחרונות' הוא לא מופת לעיתונות חופשית".

רון ירון מסר בתגובה: "דברי הביקורת בכתבה זו נשענים על דבריו של אדם אחד: עובד שפוטר מ'ידיעות אחרונות'. מטבע הדברים יש לו מרירות, טינה וכעס כלפי המקום שפיטר אותו - ולכן לא אתווכח עם דבריו. עם זאת, אני רוצה לצטט כמה הודעות טקסט שאותו אדם שלח לי במהלך השנה האחרונה. כך למשל, ב-15 ביולי הוא כתב: 'עיתון טוב מאוד על כל חלקיו'. ב-5 באוגוסט: 'העיתון מאוד טוב היום - וגם חשוב'. ב-28 באוקטובר: 'השער הסב לי גאווה הבוקר. אתה מוביל עמדה אמיצה וחשובה'. וב-4 בנובמבר: 'אהבתי את העיתון הבוקר. הישגים וחומרים מעניינים ממש בכל החלקים'. איך מיישבים את הפער בין דברים אלו, שנאמרו בזמן אמת, לבין דבריו היום, אחרי שפוטר? רק לאורי משגב ולאתר 'העין השביעית', שבחר לפרסם אותם, הפתרונים".

מנוני מוזס לא התקבלה תגובה.

רשימות קשורות:

תאריך:  08/02/2012   |   עודכן:  08/02/2012
אורן פרסיקו
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ירון דקל מצטט מפעם לפעם בפרשנויותיו את מטבע הלשון "זאת לא ממשלה - זו שקשוקה", שטבע השר לשעבר אהרן אוזן בשלהי ממשלת בגין האחרונה. דקל יושב קרוב למחבת השקשוקה כבר כמה עשורים. הוא מיטיב להאזין לרחשי המטבח, לזהות את הפלפל של מערכות הבחירות, להסניף את ניחוח הדילים המתבשלים בחדרים האחוריים, לאבחן את ריחה החרוך של קואליציה המתקרבת לסוף דרכה. המאזינים מעריכים את מקצועיותו, הגינותו וידענותו. גם הפוליטיקאים. לפעמים, לפני צעד מכריע, הם פונים אליו לקבל פרשנות בארבע עיניים.
07/02/2012  |  רפי מן  |   כתבות
ראשית. לפני שמישהו מכם מעז להרים גבה ולנסות לתייג את ח"כ עינת וילף למאבקים בנושא מעמד האישה או בנושאי חינוך, אז מוטב לו שיעצור. הגברת הייתה בעברה מנהלת קרן הון סיכון בחברת כור ויועצת אסטרטגית בחברת מקינזי העולמית ומבינה דבר או שניים בהתנהלות שוק ההון בישראל.
07/02/2012  |  חובב לויטס  |   כתבות
השופט: דוד רוזן, בית המשפט המחוזי בתל אביב
06/02/2012  |  איתמר לוין  |   כתבות
השבוע יוצא הכוכב נפטון סופית ממזל דלי ועובר למזל דגים שם יימצא עד לשנת 2025. (כן , כן למשך 13 השנים הקרובות). מקומו הטבעי של נפטון הוא במזל דגים, כך שבשנים הקרובות תהייה נטייה גדולה מאוד להתחבר אל כל נושאי הרוחניות למיניהם.
06/02/2012  |  צילה שיר-אל  |   כתבות
באולם הקטנטן של בית צבי, שאיה בן אשר עיצבה להפליא כדירת המשפחה של תום (שמתפקדת בדיוק כמו בהפקות קודמות על בימות גדולות) - אם המשפחה, אמנדה (דנה מאירוביץ, שמשחקה הכנה והמרגש מצליח לאזן את הדחיה מהנודניקיות של האם, ואף יוצר אמפטיה כלפיה), מייצרת לחץ בלתי נסבל על בתה ובנה. הבת, לורה, נערה יפה, עדינה ושברירית, סובלת מצליעה ובשל כך גם מרגשי נחיתות וביישנות איומים. רגשות אלה כולאים אותה בבית, ומונעים ממנה כל סיכוי להכיר מישהו ולהינשא. את כל עולמה היא מרכזת בטיפול ושמירה על אוסף החיות המיניאטוריות שלה מזכוכית. נעמה חזון - כאילו נולדה לתפקיד זה. כל סגולותיה נחשפות בו, והיא מרגשת ומצליחה לגעת בלב כל.
06/02/2012  |  עליס בליטנטל  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
היהודים היוו רוב בעיר למעלה מ-1,000 שנים מהמאה ה-10 לפנה"ס עד 70 לספירה ומ-1850 עד היום - בסה"כ 1188 שנים
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il