התלונה שהגיש עו"ד מיכה קירש נגד הפרקליטות

19) מתן המסמך נ/167 נעשה בהפרה של הנחיות היועץ המשפטי בדבר עד מדינה. המסמך נ/167 אינו מלווה בתרשומת כלשהי המלמדת האם התייעץ עו"ד קלנג עם מאן דהוא מן הממונים עליו. לא ברור גם מן ההתכתבות עם עו"ד שמעון דולן האם הוא היה בתמונת מתן החסינות, אך ברור מהתכתובת עמו כי אין כל תרשומת. אם אמנם עו"ד דולן היה בתמונת מתו החסינות, הרי גם הוא אחראי באחריות אישית לאי קיום הנחיות היועץ המשפטי לממשלה.

עולה מן הנסיבות כי לא הייתה התייעצות כלשהי עם פרקליטות המדינה לפני הוצאת מסמך נ/167. ברור שמודבר בחשדות לעבירות שהן מסוג פשע אשר ממילא הן בתחום סמכותה הבלעדית של פרקליטת המדינה, אשר על-פי הנחיה, צריכה להיוועץ ביועץ המשפטי לממשלה. בנסיבות אלה, במקרה הטוב ביותר, ניתן היה לסגור את התיק כנגד טיצ'ר מחוסר ראיות מספיקות, אולם, בשום פנים אי אפשר היה לראותו כמי שאינו חשוד בעבירה כלשהי (כפי שטען עו"ד דולן בכתב שתוכנו יפורט להלן).

הסדר הטוב חייב איפוא, קבלת החלטה מנומקת ובכתב על סגירת התיק כנגד טיצ'ר כחלק מהסדרת מעמדו כעד מדינה.

כבר ציינתי והדברים יפורטו להלן, כי מתוך החומר שהיה בתיק המשטרה עולה בעליל כי טיצ'ר תיכנן וביצע שיבוש הליכי משפט.

20) ביקשתי לקבל את כל החומר הסובב את החלטתו האמורה של עו"ד קלנג (נספח 9), וקיבלתי תשובה מעו"ד דולן כי אין בתיקי הפרקליטות תכתובות או תרשומות המתייחסות למכתב הנ"ל, כי המכתב ניתן לבקשת טיצ'ר וכי לא ראו בטיצ'ר חשוד בעבירה כלשהי וכי לא היו ראיות להיותו שותף לכאורה בעבירה כלשהי (המכתב מיום 11.9.00 מצ"ב כנספח 10). לפי האמור בנספח 10, הרי טיצ'ר הוא אשר ביקש את ההבטחה נ/167 ומכיוון שאותה עת הוא לא נראה חשוד בעבירה ולא היו ראיות להיותו שותף לכאורה, הרי ניתן המכתב.

21) אילו היה מתקיים דיון במתן מעמד עד מדינה טיצ'ר בצורה מסודרת, היה הנושא מקבל התייבות ראויה. הפרקליט הנוגע בדבר היה מעלה על הכתב נייר עמדה ובו השיקולים לכאן ולכאן, ממילא היה מפרט בו את החשדות כנגד טיצ'ר והיה מסביר מדוע על-אף חשדות אלה חיונית עדותו של טיצ'ר. בפרקליטות היה מתקיים דיון מסודר בעבירות הפשע בהן חשוד טיצ'ר וממילא הייתה מתגלה כי טיצ'ר חבר לגבאי ולמקלף כדי להטות את העבירה על שכמו של מרשי. בסופו של הדיון היו השיקולים הרלבנטיים עולים על הכתב והיה ברור כי הבקשה למתן חסינות נובעת מטיצ'ר עצמו. אני מניח כי בכלל נסיבות תיק הייתה פרקליטת המדינה מגיעה למסקנה כי אין מקום להעניק לטיצ'ר מעמד של עד מדינה והייתה מגיעה למסקנה כי גירסת טיצ'ר במשטרה אינה גרסת אמת. ממילא לא היה מופיע טיצ'ר במעמד של זוכה בחסינות כעד משפט. אולם, אם הייתה פרקליטת המדינה מגיעה למסקנה כי יש לאשר לטיצ'ר מעמד של עד מדינה, על-אף מעורבותו בעבירות פשע, ברור כי היה נערך עמו הסכם בהתאם לנספח הנחיות היעוץ המשפטי לממשלה והסכם כזה היה מוצג כחלק מחומר הראיות ומאפשר לנאשם התגוננות ראויה. אני מקווה ומניח כי במקרה כזה, לא היה עו"ד קלנג, עו"ד עוזיאל או כל נציג אחר של התביעה הכללית נמנע מלהציג לסנגוריה את ההסכם ולא היה עולה בדעתו להתחיל, ובוודאי להשלים את חקירתו הראשית של העד טיצ'ר, מבלי להציג לבית המשפט את עובדת היותו של טיצ'ר עד מדינה. אילו הייתה הפרקליטות נוהגת על-פי הנחיות היועץ המשפטי, לא היה יוצא מכתב המצורף כנספח 10 למכתבי זה, שבו נאמר כי טיצ'ר מעולם לא היה חשוד בעבירה וכי לא היו כנגדו ראיות לכאורה. במסמכים שהיות נערכים לקראת דיון (דוגמאת ת/19), בהם הוזכר טיצ'ר כחשוד מרכזי ומפורט חלקו בפרשיות.

אני גם מטיל ספק אם עו"ד טיצ'ר היה מוכן לחתום על הסכם עד מדינה אשר משמעותו היא הודעה בשותפות לביצוע עבירות.

22) בין אם היה טיצ'ר חשוד ובין אם לא, הוצאת מכתב נ/167 מעמידה את טיצ'ר במעמד של עד מדינה. מעמד של עד מדינה משמעותו היא כי לא ניתן להעמיד את העבריין לדין על עבירות אשר בגינן הובטח לו שלא יעמוד לדין. אי אפשר להתחמק ממילוי ההוראות והנחיות היועץ המשפטי לממשלה על-ידי הגדרת מקבל ההבטחה כמי שאינו חשוד. במצב שבו מוצאים מכתב כמו נ/167, נוצרת סיטואציה שעד אשר ביצע עבירות אשר אינן ידועות לפרקליט המבטיח יקבל חסינות מפני העמדה לדין מבלי שחסינות כזאת נשקלה על-ידי הגורמים המוסמכים בפרקליטות ועל-ידי היועץ המשפטי לממשלה.


23) לסיכום:

בהוצאת מכתב נ/167 הופרו באופן בולט הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין עדי מדינה הן באשר לדרך קבלת ההחלטה (סעיפים 2 ו-3 של ההנחיות) והן באשר לחובה להודיע על ההסדר לבית המשפט (סעיף 7 להנחיות).

16) טיצ'ר חתום על המסמכים ת/23א ות/23ב (מופיעים כנספח 8 לנספח 3 המצורף למכתבי זה). במכתבים אלה נאמר כי חברת V.R.Oxford שילמה סכום של 600,000 דולר על חשבון ההסכם שבין אברדין ל-I.T.S מכתבים אלה היוו בזמן אמת בסיס וראייה לכך שחברת V.R.Oxford אמנם השקיעה 600,000 דולר כהשקעת הון עצמי בחברת I.T.S. מכתבים אלו הוצגו כראיה בפני הבנק לפיתוח התעשייה והיוו בסיס לרישום השקעת הבעלים בספרי I.T.S. מכתבים אלה כתב טיצ'ר על-פי הנחיות גבאי ומקלף. תוכן המכתבים היה כוזב. לכאורה, יש בכל אלה כדי לקשור את טיצ'ר לעבירות נשוא האישום הראשון בכתב האישום. כך גם ראתה אותו המשטרה בדיווחיה לפרקליטות המדינה שפורטו לעיל (נספח 4 למכתבי זה). יצויין כי טיצ'ר עצמו העיד שלא בדק כלל אם האמור במכתבים הינו אמת - התנהגות שאינה מתיישבת עם תום לב והמלמדת על היותו מעורב בקשר לרמות, בין היתר את מרשי.

17) לשיטת התביעה חתם טיצ'ר על מכתבים אלה לפי בקשת מרשי - רוזנפלד. גם לפי שיטה זו, הרי הוא שותף לכאורה להטעיית הבנק לפיתוח תעשייה. ברור ש-V.R.Oxford לא העבירה כספים, ברור כי טיצ'ר לא ראה שום העברת כספים ולפיכך, לפחות לכאורה, הוא טען טענת מרמה במכתבים אלה. בשום פנים אי אפשר לומר שאין הוא חשוד ואין ראיות לכאורה להיותו שותף לעבירה. בסופו של דבר, כאשר מתברר כי טיצ'ר כתב את המכתבים על סמת הוראת מקלף, כאשר מאידך מקלף מכחיש את מתן ההוראות לכתיבת המכתבים וכאשר טיצ'ר מנסה להכחיש ולטשטש את מעורבותו של מקלף (ראה להלן הפירוט בדבר ת/95), כי אז יש ויש ראיות מספיקות להעמדתו לדין ובשום אופן אין לראות אותו כמי שאינו חשוד בעבירה כלשהי. רק אם מאמינים לו שלא ידע כי כספים לא הועברו ורק אם מקבלים ממנו הסבר מניח את הדעת למה לא בדק אם העוברו כספים ולמה הוציא מכתב על סמך אמירה סתמית של ישראל רוזנפלד - רק אז ניתן לסגור את התיק וגם אז ניתן לסגור את התיק רק מחוסר ראיות מספיקות, ובוודאי לא מחמת טיצ'ר אינו חשוד.

יצויין כי אדם שאיננו חשוד בכל עבירה ואשר אין ראייה כלשהי להיותו שותף לעבירה לכאורה, איננו מבקש מכתב חסינות ואיננו מתנה את מתן עדותו בקבלת מתכתב זה.

18) הקביעה שהפרקליטות לא ראתה בעו"ד טיצ'ר חשוד היא בלשון המעטה תמוהה, באשר כבר במסמכים שהוכנו לקראת מתן מעמד של עד מדינה לדוד גבאי הוזכר טיצ'ר חשוד מרכזי ב-3 פרשיות (ראה לעיל).

1) הנני פונה אליך בשם מרשי, מר ישראל רוזנפלד, הנאשם בתיק זה.

תיק זה הוגש במקור ע"י המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה כנגד שני נאשמים: ישראל רוזנפלד ואריה מקלף. מדובר באישומים המייחסים למרשי ולמר מקלף קבלת דבר בטענת שווא במה שנוגע להשגת אישורים למפעלים מאושרים ולקבלת הלוואות במרמה. האישומים ייחסו אחריות גם לאחד - דוד גבאי, שהיה בזמנו עורך דין, אך אותו דוד גבאי זכה למעמד של עד מדינה. מרשי כפר בהאשמה ותמצית טענתו היא, כי הוא היה משקיע תם לב בהשקעות נשוא כתב האישום, וכי למעשה הוא רומה ע"י גבאי ומקלף.

להבהרת התמונה אני מצרף כנספחים 1 ו-2 למכתב זה את כתב האישום ותשובת מרשי לאישום.

2) המשפט מתנהל מאז 12/11/97 ואנו נמצאים עתה בסיום פרשת עדי התביעה. את התיק ניהל, עד שלב מסוים, עו"ד צבי קלנג ומשלב מסוים עו"ד נועם עוזיאל.

3) לאחרונה, הגשתי בקשה לעיכוב הליכים התיק זה באמצעות המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה. למען הסדר, אני מצרף כנספכ 3 למכתבי זה את הבקשה עם הנפחים. באותה בקשה פרטתי מעשי תיאום ועדויות כנגד מרשי אשר ביצעו עדים מרכזיים מטעם התביעה: דוד גבאי, אריה מקלף, דיויד טיצ'ר ודניאל יוניסיאן.

עניינו של מכתבי זה אליך במה שנוגע לדרכה של התנהגות התביעה בתיק זה. להלן האירועים שאני מוצא לנכון להביא בפניך:

א) נושא דיויד טיצ'ר (להלן - "טיצ'ר").
ב) נושא זיוף המסמך ת/39 ומחדליה של התביעה לבדוק זאת.

1) הנני פונה אליך בשם מרשי, מר ישראל רוזנפלד, הנאשם בתיק זה.

תיק זה הוגש במקור ע"י המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה כנגד שני נאשמים: ישראל רוזנפלד ואריה מקלף. מדובר באישומים המייחסים למרשי ולמר מקלף קבלת דבר בטענת שווא במה שנוגע להשגת אישורים למפעלים מאושרים ולקבלת הלוואות במרמה. האישומים ייחסו אחריות גם לאחד- דוד גבאי, שהיה בזמנו עורך דין, אך אותו דוד גבאי זכה למעמד של עד מדינה. מרשי כפר בהאשמה ותמצית טענתו היא, כי הוא היה משקיע תם לב בהשקעות נשוא כתב האישום, וכי למעשה הוא רומה ע"י גבאי ומקלף.

להבהרת התמונה אני מצרף כנספחים 1 ו-2 למכתב זה את כתב האישום ותשובת מרשי לאישום.

2) המשפט מתנהל מאז 12/11/97 ואנו נמצאים עתה בסיום פרשת עדי התביעה. את התיק ניהל, עד שלב מסוים, עו"ד צבי קלנג ומשלב מסוים עו"ד נועם עוזיאל.

3) לאחרונה, הגשתי בקשה לעיכוב הליכים התיק זה באמצעות המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה. למען הסדר, אני מצרף כנספכ 3 למכתבי זה את הבקשה עם הנפחים. באותה בקשה פרטתי מעשי תיאום ועדויות כנגד מרשי אשר ביצעו עדים מרכזיים מטעם התביעה: דוד גבאי, אריה מקלף, דיויד טיצ'ר ודניאל יוניסיאן.

עניינו של מכתבי זה אליך במה שנוגע לדרכה של התנהגות התביעה בתיק זה. להלן האירועים שאני מוצא לנכון להביא בפניך:

א) נושא דיויד טיצ'ר (להלן-"טיצ'ר").
ב) נושא זיוף המסמך ת/39 ומחדליה של התביעה לבדוק זאת.

24) זה המקום במכתב זה לפרט את עדותו של טיצ'ר בנושאים נשוא התלונה שהוגשה כנגד טיצ'ר כמפורט בנספח 6. המכתבים ת/23א ות/23ב (נספח 8 לנספח 3 למכתבי זה), היוו חומר עיקרי במערך הראיות המשטרתי כנגד מרשי וכנגד אריק מקלף. בעת שנחקר טיצ'ר בעניין זה, טרם ניתן לגבאי מעמד של עד מדינה וככל הידוע לי, היה גם גבאי חשוד באותה עת בביצוע עבירות.

כאמור, טיצ'ר היה חתום על המכתבים ולכאורה חשוד בביצוע עבירה. העבירה היא הצגת מצג שווא כאילו V.R.Oxford השקיעה השקעת אמת של 600,000 דולר בחברת I.T.S. יצויין כי בעת שנחקר טיצ'ר, כבר הייתה ברשות החוקרים גירסתו של מרשי וגרסה זו הייתה שהוא האמין בזמן אמת, שהכתוב במכתבים הינו אמת וכי אמנם גבאי ומקלף גייסו משקיעים אשר השקיעו את הסכום האמר.

טיצ'ר נחקר במשטרה בפעם הראשונה בעניין זה בתאריך 11.12.94 (ת/135), הוא נשאל מה היו הנסיבות בהן כתב את המכתבים. במקום למסור את האמת כי את המכתבים כתב לפי הנחיות מקלף וגבאי וכי ידע שתוכנם אינו אמת וכי מעולם לא בדק את אמיתות תוכנם והיה אדיש לחלוטין בדבר האמת שבתכתבים, מסר טיצ'ר גירסה שיקרית לפיה הוא חושב שהוא כתב את המכתבים, אך אינו זוכר את הרקע כי התיק לא בפניו וכי יבדוק בלונדון. עוד הוסיף באותה עדות כי לגבי מעורבותם של גבאי ומקלף ב-I.T.S לא ידוע לו כלום, כי גבאי לא היה במשרדו בקשר ל-I.T.S והא הדין בעניינו של מקלף. דברים אלה כולם אינם אמת, שכן טיצ'ר הוציא את המכתבים ת/23א ות/24ב, אשר תוכנם היה כוזב על פי הוראות מקלף וגבאי.

25) טיצ'ר נסע לאנגליה, עיין במסמכיו, חזר לישראל וב-16.2.95 מסר הודעה נוספת למשטרה (ת/140). במהלך מסירת אותה הודעה מסר טיצ'ר לקצין המשטרה שחקר אותו ( סנ"צ נ.לוי) צילום של המכתב, שהיה מצוי בתיקיו באנגליה. מסמך זה מסומן בבית המשפט כת/95. בהודעה זו אמר כך:

"כמו שהבטחתי חזרתי לאנגליה ובדקתי בתיק שנמצא במשרדי ומצאתי מסמך שאת צילומו אני מבקש למסור לך ואתה מסמן אתו נ.ל. 1-16.2.95. המסמך הזה הוא מסמך שנשלח אלי באמצעות פקס מישראל".

המסמך שנמסר באותה עת נראה על פניו כצילום אותנטי של המסמך שנמצא בתיקיו של טיצ'ר. מצויה הייתה עליו חתימה בצורה של קו קשתי וחלק מן המילים בפיסקה השניה היו מטושטשות בצילום.

התביעה הכללית ניסתה במהלך עדיה להוכיח כי הנאשם הוא זה שהינחה את טיצ'ר לכתוב את במסמכים וכי הוא זה שחתום על המסמך ת/95. העד מקלף נחקר ביחס למכתב זה בחקירה ראשית ואמר בעמודים 359-358 לפרוטוקול:

"ת. למיטב זכרוני, לא ידעתי תוכן המכתב הזה, הוא הוכן לא באמצעותי וגם אני רואה שיש כל מיני שיבושים, מחיקות, חתום על-ידי רוזנפלד, ואני רוצה לציין עובדה חשובה שהפקס בביתי שימש את רוזנפלד, וגם את גבאי, לא פעם ולא פעמיים גם בהעדרי, כלומר, היו הרבה מקרים שהם הגיעו להשתמש בפקס אפילו כשלא הייתי בארץ או לא הייתי בבית.

ש. אז בפקס הספציפי הזה היית בארץ, לא היית בארץ?.
ת. אינני זוכר אם הייתי בארץ, אני צריך לבדוק את זה.
ש. לעניין התוכן- האם הוא מוכר לך?.
ת. לא". (הדגשה שלי-מ.ק.)

בעת שמקלף היה על דוכן העדים, לא היה ברשות הסנגוריה העותק המקורי של ת/95, אשר פרטיו יובאו להלן, לא היה בכוח הסנגוריה להציג למקלף, שחור על גבי לבן, את השקר אשר בעדותו.

26) בתאריך 27.4.00 תישאלו עורכי הדין נועם עוזיאל ומיכאל גילינסקי (להלן: עורכי דין) את טיצ'ר בביתו ברח' קק"ל בירושלים.

בגין ראיון זה נערכה תרשומת בעברית, אשר תורגמה לאנגלית, ואשר עליה חתם טיצ'ר בסמוך לתאריך 7.6.00. תרשומת זו הוגשה כחלק מעדותו הראשית של טיצ'ר בבית המשפט והיא סומנה כמוצג ת/152.

במהלך התשאול ת/152, הוצג לטיצ'ר המוצג ת/95 והוא נשאל לגביו, תשובתו הייתה:

"נראה לי שת/95 כתב מקלף, לפי סגנון האנגלית".
טיצ'ר לא הסב באותה עת את תשומת ליבם של עורכי הדין לכך שהם מחזיקים העתק שאינו אותנטי, אשר נמחקו בו דברים בכוונה תחילה וכן לא סיפר להם כי כוונתו הייתה שהקטעים המחוקים לא יתגלו לעיני המשטרה. טיצ'ר גם לא אמר להם כי החותם על המכתב הינו מקלף וכי חתימתו ושמו מתנוססים על המסמך המצוי בתיקיו באנגליה. טיצ'ר השאיר את עורכי הדין במחשבתם המוטעית לפיה הם מחזיקים בעותק אותנטי של המסמך הנמא בתיקיו.

27) אני דרשתי מן התביעה הכללית כי לפני מתן עדותו של טיצ'ר יומצאו לנו כל תיקיו הרלבנטיים ונוכל לעיין במסמכים המקוריים המצויים התיק. רק בעקבות דרישתי זאת שלח טיצ'ר בתחילת יולי חלק מתיקיו לפרקליטות המדינה. עורכי הדין עיינו בתיקים אלה וגילו את המסמך המקורי ממנו צולם ת/95. עיון במסמך המקורי (נ/166), שצילמו מוצרף כנספח 11 למכתבי זה, מעלה בבירור כי החותם על המסמך הינו מר אריק מקלף, כי נמחקו מן הפיסקה השניה במכתב, קטעים המתייחסים לחברת גאליום וכי מחתימתו ושמו של אריק מקלף בסוף המכתב נמחקו כל הסימנים המזהים את אריק מקלף, היינו שמו המדופס וחתימתו, ונשאר רק קו קשתי, המשלים את חתימתו של מקלף.

28) בעקבות עיון במסמכיו של טיצ'ר ניסחו עורכי הדין שאלון לטיצ'ר. בשאלון זה מופיעה שאלה 29, המתייחסת למסמך ת/95 והשאלה היא:

"האם אתה יודע מי מחק את החתימה על ת/95, ואם כן למה?".

על השאלה הנ"ל ענה עו"ד טיצ'ר כך:

I am afraid I do not know the reason for the erazing of the signature or anything slse


השאלון ותשובותיו של טיצ'ר הוגשו כחלק מחקירתו הראשית וסומנו כמוצג ת/167 בתיק.

המחיקה במסמך הינה מעשה זיוף, ומי שמחק את השם אריה מקלף לא רצה שחוקרי המשטרה ידעו כי אריק מקלף חתם על מוצג ת/95.

מסקנה זו הינה מסקנה מתבקשת שכל חוקר וכל פרקליט מגיע אליה. אני מניח כי מסקנה זו הגיעו גם עורכי הדין. מכל מקום, עורכי הדין הבינו שהחתימה במסמך נמחקה וביקשו לדעת את הסיבה לכך. העובדה שטיצ'ר לא היה מסוגל לתת תשובה מביאה בהכרח למסקנה שאין הוא דובר אמת. זאת ועוד, טיצ'ר הוא היחידי שהייתה לו ההזדמנות והמוטיב למחוק את החתימה מן המסמך.

29) כאשר מסר טיצ'ר את המסמך ת/95 ביום 16.2.95 ידע היטב כי הוא נחקר בנושא .I.T.S, וכי מקלף וגבאי מעורבים גם בנושא .I.T.S ובנושא גאליום. לטיצ'ר היה עניין להסתיר את מעורבות גבאי ומקלף וכן היה לו עניין ברור שלא לנדב למשטרת ישראל אינפורמציה באשר לקיומו של מפעל גאליום, דבר שעלול היה לעורר את המשטרה לחקור בנושא זה.

תשובתו של טיצ'ר לשאלון ת/167, היא תשובה כוזבת בעליל, שכן טיצ'ר ידע היטב שהוא מחק בטיפקס מהעותק המקורי של ת/95 את הקטעים הרלבנטיים, והוא זה שמחק את השם אריק מקלף, כעולה בעליל מעדותו בבית המשפט. התשובה בשאלון ת/167 היא עצמה בבחינת שיבוש הליכי משפט! בשלב זה, כאשר אלה הן תשובותיו של העד טיצ'ר, היה על עורכי הדין לעשות הערכת מצב חדשה. היה עליהם לשקול האם טיצ'ר עומד בהתחייבותו להעיד אמת (ראה נ/167), ולהעמיד אותו על מחוייבותו זאת. עורכי הדין לא עשו כן אלא המשיכו כאילו לא קרה כלום וכאילו לא ראו את המכתב המקורי (נ/1669).

30) לשם קיצור החקירה הראשית, הוגשו כחלק ממנה הודעותיו של טיצ'ר במשטרה וכן תשובותיו בכתב לעורכי הדין ובכלל זה תשובתו לשאלון עורכי הדין, המפורט לעיל. בדרך זו הפכו כל הסימנים ובכללם התשובה הכוזבת המתייחסת לאי ידיעתו של טיצ'ר בדבר מחיקת הפרטים בת/95 לחלק מעודותו הראשית בבית המשפט.

31) במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט, הסביר טיצ'ר כיצד נוצר מסמך ת/95. לדבריו העותק המקורי של המסמך צולם בשנית, בעותק המוצלם נמחקו בטיפקס הקטעים המחוקים ועתק זה, שצולם שוב הוא שהומצא על ידו למשטרה.

32) מן החקירה הנגדית עלה בעליל כי טיצ'ר זייף את המסמך. ראה עמודים 1647-1639 לפרוטוקול, שאני מצרף כנספח 12. הדברים היו ברורים ומשום פשטותם והיותם כה מובנים מאליהם, הגשתי תלונה תמציתית, המצורפת כנספח 6, ובה אמרתי כך: במהלך עדותו של עו"ד דוד טיצ'ר התברר כי עו"ד טיצ'ר זייף את המסמך ת/95 ובכך ביצע עבירה של שיבוש הליכי משפט, עוד אמרתי כי עו"ד דוד טיצ'ר עומד לעזוב את הארץ ומן הראוי שיינקטו הצעדים הראויים לחקירתו ולעיכוב יציאתו מהארץ.

33) אני ציפיתי כמובן לכך כי מיד יינקטו הצעדים הדרושים וכי נקיטת הצעדים תמסר גם לבית המשפט. הרי מדובר בעד שהעיד עדות כנגד מרשי בבית המשפט, עד שניסה לתאר מצג בו האחריות כולה נופלת על מרשי, כאשר למעשה הוא זייף את המוצג ת/95. עוד אציין כי היה ידוע שטיצ'ר הגיע ארצה רק בהקשר לעדות וכי עומד לעזוב את הארץ למחרת. עזיבתו תסכל את אפשרות חקירתו והעמדתו לדין.

34) על המכתב הזה קיבלתי את התשובה המצורפת כנספח 13. מכתב זה היה ראוי שלא ייכתב. סגנונו מעליב ותוכנו מוטעה - כל כולו. להלן אפרט את טענותיי למכתב זה:

בפסקה הראשונה נאמר: "מכתבך חסר את העובדות של בסיס טענתך על-פיה במהלך עדותו של עו"ד טיצ'ר ביום 23.7.00 התברר כי עו"ד טיצ'ר זייף את המסמך ת/95..."

35) פסקה זו היא תמוהה ביותר (בלשון המעטה). "העובדות של בסיס הטענה" בדבר הזיוף היו מצויות בידי עורכי הדין עוד לפני תחילת עדותו של עו"ד טיצ'ר. בבית המשפט הן פורטו לעיל במכתבי זה והן פורטו בצורה מלאה במכתביי לעו"ד דולן (מצ"ב נספח 7 לנספח 3 במכתבי זה). יתכן כי עו"ד דולן לא היה, בעת חתימת נספח 11, בעל ידע אישי בכל החומר הרלבנטי, אולם, הוא הוזן על ידי עורכי הדין ואלה הכירו את העובדות לפרטי פרטים. עורכי הדין לא יכלו לחשוב כי במכתבי "חסר את העובדות" כאשר העובדות מצויות בתיק החקירה!, בתרשומות שנחתמו על ידי טיצ'ר!, בשאלון עליו ענה טיצ'ר!, במקור המכתב ת/95-נ/166!.

36) אציין כאן כי לאחר התכתבות עניפה ביני לבין עו"ד דולן במכתבו מיום 11.9.00 (נספח 10) לכלל מסקנה כי הוא נוטה להסכים כי התנהוגתו של העד טיצ'ר אגב מסירת ת/95 למשטרה בשנת 1994 מעוררת לכאורה חשד לביצוע עבירה. יצויין כי במכתביי לא חידשתי כל עובדה שלא הייתה ידועה לעורכי הדין ולפיכך עומדת בעינה התמיהה כיצד נכתב שתלונתי מחוסרת בסיס עובדתי.

37) בפיסקה השניה למכתב (נספח 13), מציין עו"ד דולן כי אמנם אין בשרותו פרוטוקול העדות, אך נמסר לו ע"י העד טיצ'ר טען בעדותו כי מחק בטיפקס את שמו של חותם המסמך ת/95 ומספר פרטים מטעמי חסיון עו"ד-לקוח. דברים כאלה לא נאמרו ע"י עו"ד טיצ'ר ואילו נאמרו לא יכלו עורכי הדין לתת לכך משקל כלשהו.

התירוץ של טעמי חסיון עו"ד - לקוח היה כשלעצמו מחוסר כל יסוד. טיצ'ר לא הזכיר אותו כלל בהקשר למחיקת שם וחתימת חותם המסמך ת/95. אילו היה טיצ'ר מעיד בבית משפט כי מחק את שם בחותם מטעמי חסיון עו"ד-לקוח, לא יכול היה שום פרקליט או שופט לקבל הסבר כזה. עו"ד טיצ'ר ענה לעורכי הדין בתשובה לשאלון (ת/152) כי אינו יודע את הסיבה למחיקת החתימה או כל דבר בת/95. כיצד יכול היה "להיזכר" במהלך עדותו שהמחיקה עקב יחסי עו"ד-לקוח. זאת ועוד, יחסי עו"ד-לקוח מתייחסים לתוכן אינפורמציה שלקוח מסר לעו"ד ולא לזהותו, ולפיכך שמו של חותם המסמך, מטבע בריאתו, אינו יכול להיות נושא חסיון יחסי עו"ד-לקוח. והעיקר: טיצ'ר לא העיד דבר כזה בבית המשפט. בבית המשפט העיד טיצ'ר כי מחק חלק מתוכן המסמך. באשר לאותו תוכן, השיב בתחילה כי המחיקה נבעה מחסיון עו"ד-לקוח, אך חזר בו מיד ועבר לתשובה כאילו המחיקה נעשתה מטעמי רלבנטיות. אשר למחיקת השם והחתימה, העיד טיצ'ר כי מחיקה זו נובעת מטעות וכי הטיפקס הגיע לאותו מקום בנייר. כיצד יכלו עורכי הדין לדווח לעו"ד דולן פרטים אלו, כאשר העד טיצ'ר לא אמר דבר כזה בבית המשפט, ומה שאמר בבית המשפט היה שמחיקת השם נבעה מטעות וכי הטיפקס החליק לאותו מקום.

הוא אמר כך: "When these bits were typexed out, a bit of typex must have got on there, that is all”. (עמוד 1643 לפרוטוקול).

כאשר עורכי הדין דיווחו לעו"ד דולן את אשר דיווחו, היה זה מיד בסמוך למתן העדות ומיד בסמוך לקבלת תלונתי. הכיצד לא קלטו באוזניהם את אשר אמר העד "וקלטו" באוזניהם דברים שהעד כלל לא אמר.

38) התנהגותם של עורכי הדין בעניין זה של התייחסות לתלונתי, מעוררת דאגה רבה. מפני המסקנות החד-משמעיות הנובעות מכלל הראיות בעניין ת/95 מחייבות מסקנה מצערת, כי נעשה כאן מעשה חמור שאינו מתיישב עם ניהול ראוי ואובייקטיבי של התביעה.

39) האפקט המצטבר במה שנוגע להתנהוגתם של נציגי התביעה הכללית סביב עדותו של עו"ד טיצ'ר משקף תמונה מדאיגה ביותר המחייבת חקירה, בירור והסקת מסקנות. מתן חסינות ללא צדקה עניינית תוך הסתרת עצם נתינתה ובניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ואי קיומן. הסתרת החסינות במהלך עדותו של העד, גם בתחילת עדותו ועוד הרבה יותר במהלך עדותו. קבלת תלונתי בה ציינתי המפורש, כי טיצ'ר אינו עד מדינה, מבלי לומר לי מיד, כי טיצ'ר הינו עד מדינה ואדם המחזיק במכתב חסינות. התעלמות מחולטת מעבירות פליליות שביצע טיצ'ר, התעלמות המגיעה לשיאה בהחלטה להימנע מחקירה ולאפשר לטיצ'ר לצאת מן הארץ ללא פגע. על כל אלה יש להוסיף את התשובה לתלונה (נספח 13 למכתבי).

40) באישום בפרשת גאליום, טענת התביעה הכללית היא, בין היתר, שמרשי, הנאשם, בעצה אחת עם דוד גבאי ומקלף רימה את מרכז ההשקעות בהצגת מצג שווא כאילו נמכר ציוד על-ידי חברה בשם מסנה בסכום של 4 מיליון דולר ומתוכם קיבלה חברת מסנה בפרשה גם באמצעות קבלה הנחזית להיות חתומה על-ידי הנאשם ואשר בה מאשרת חברת מסנה, בין היתר, קבלת שני מיליון דולר. הקבלה שהינה העתק צילומי הוגשה כראיה וסומנה בבית המשפט כת/39.

41) כאשר הוגש מסמך זה בבית המשפט, טענו כי זהו מסמך מזויף אותו הכין דוד גבאי. לעומת זאת, דוד גבאי העיד שהמסמך נחתם על-ידי הנאשם לנגד עיניו של גבאי.

42) במה שנוגע לת/39 נתמזל מזלנו שיכולנו להוכיח מעל כל צל של ספק שהמסמך הוא פוטומונטאז' והדברים הובאו לידיעת התביעה הכללית בחוות דעת של מר אמנון בצלאלי. העתק חוות הדעת המצורף כנספח 5 לנספח 3 למכתבי זה. עולה בעליל מחוות הדעת כי מאן דהוא צילם את חתימת מרשי מאחד הגליונות של ת/35 והעביר אותה למסמך ת/39, מאן דהוא זה הינו דוד גבאי. ברור גם כי גבאי לא יכול היה לראות במו עיניו את מרשי חותם את החתימה על ת/39 כאשר זוהי העתקה צילומית מת/35.

המוטיבציה של דוד גבאי לזיוף מסמך זה הייתה שעוד ב-1994 ניסה באמצעותו "להוכיח" לעו"ד טומי מנור, בא כוחו של מרשי, כי מרשי קיבל בפועל את שני מיליון הדולר נשוא הסכם בין גאליום, אלקטרוטרם ומסנה. אנו המצאנו את חוות הדעת לפרקליטות מתוך ציפיה כי הפרליטות תבדוק את הנושא ואם תגיע למסקנה כי האמור בחוות הדעת הוא נכון, יובא הדבר בהסכמה לידיעת בית המשפט. עוד ציפינו כי אם כך יקרה, יחליטו נציגי התביעה להעמיד את דוד גבאי לדין הן לגבי זיוף מסמכים ומתן עדות שקר והן לגבי ביטול הסכם עד המדינה כיוון שהוא לא עמד בהתחייבותו להעיד את האמת ואשר לפחות במקטע זה הוכח בעליל שהעליל עלילה על מרשי. נציגי הפרקליטות התייחסו לחומר זה באדישות גמורה, לא בדקו את העניין במעבדות המז"פ אך גם לא אישרו לח"מ כי הם מסכימים לממצאים של חוות הדעת.

4) טיצ'ר הינו עו"ד באנגליה. טיצ'ר טיפל בענייני מרשי קודם לאירועים נשוא כתב האישום. באירועים נשוא כתב האישום טיפל דוד טיצ'ר על פי הוראות של גבאי ומקלף ובין היתר חתם על מכתבים שנוסחו על-ידי גבאי ומקלף ואשר תוכנם כוזב.

5) במסמך שנשלח לפרקליטות המדינה דאז, הגב' דורית בייניש ב-14/6/95 (מוצג ת/19 שהוצג לבית המשפט). בעמוד 5 - הוא מצויין כאחד החשודים המרכזיים בפרשת מי גולן ובעמוד 15 כאחד החשודים המרכזיים בפרשת גאליום ארסנייד (אחת מהפרשות נשוא כתב אישום זה). בעמודים 16,17 הוא מצויין כמעורב בפרשת אימג'ינג (הפרשה האחרת נשוא כתב האישום). ומצויין כי גבאי, עד המדינה, התחייב לתת עדות מלאה בין היתר על מעורבות רוזנפלד וטיצ'ר בפרשה. מצורפים כנספח 4 העמודים הרלבנטיים מ-ת/19. טיצ'ר מעורב גם כחשוד בפרשת אפי בוטוני. מחמת מורכבות מעורבותו זאת אין אני מפרט נשוא זה במכתבי.

6) טיצ'ר מסר הודעות במשטרה בתאריכים 11/12/94 (ת/135), 16.295 (ת/140), 26/12/95 (ת/143). ת/135 ות/140 מצורפים כנספח 5 למכתבי זה. לעניות דעתי, קריאת הודעותיו כשלעצמה מלמדת בעליל שלא מסר למשטרה את האמת, כי ניסה לטפול אשמה על מרשי וכי ניסה להסתיר אשמה מגבאי ומקלף וכי הוא עצמו מעורב באחריות פלילית בכתיבת מסמכים שתוכנם כוזב. מכתבים אלה, ת/23א ות/23ב מהווים חלק עיקרי באישום בפרשת אימג'ינג-I.T.S.

7) טיצ'ר העיד בבית המשפט בחקירה ראשית ביום 23/7/00 והציג גירסה. עו"ד עוזיאל הגיש את הודעותיו של טיצ'ר במשטרה כחלק עיקרי בחקירה הראשית כאשר ההודעות כוללות אינפורמציה לא אמיתית (התוכן השיקרי שבהודעות אלה יפורטו להלן). במהלך החקירה הנגדית, ניסיתי להראות כי טיצ'ר הוא עד מגמתי ומעורב בפרשה, אשר נטל חלק במהלך ביחד עם גבאי ומקלף לרמות את מרשי וכי הוא זייף מסמך (ת/95) מתוך כוונה לשבש הליכי חקירה. ת/95 הינו מסמך בו הורה מקלף לטיצ'ר לכתוב את המכתבים ת/23א ות/23ב - המכתבים הכוזבים נשוא כתב האישום. (שלושת המסמכים מצורפים כנספח 8 לנספח 3 למכתבי). כמו כן ניסתי להראות שטיצ'ר נטל חלק בעבירה פלילית בנושא אפי בוטוני.

8) לאחר שהעד נחקר ארוכות ביחס למוצג ת/95 בתאריך 23.7.00, הכנתי מכתב תלונה דחוף ביום שלמחרת כנגד טיצ'ר שבו ביקשתי כי הוא ייחקר מיד וכי הוא יעוכב בארץ עד להשלמת חקירתו. העתק ממכתבי זה מצורף כנספח 6. במכתבי זה ציינתי באופן בולט ביותר: "מר טיצ'ר איננו עד מדינה ויש להתייחס אליו כאל כל מי שחשוד בביצוע עבירה". את המכתב הזה מסרתי במהלך ההפסקה בדיון ביום 24.7.00 לידיו של עו"ד נועם עוזיאל שקיבל את המכתב ולא העיר שום הערה.

9) לאחר ההפסקה בדיון ביום 24.7.00 חקרתי את העד ביחס לשותפות במעשה מרמה הקשור לפרשת אפי בוטוני, בית המשפט העיר הערת ביקורת בהבעת פניו.

כאשר ביקשתי הבהרה מבית המשפט על הבעת פנים (ודברים אלה מקבלים ביטוי בפרוטוקול), העיר בית המשפט, כי כאשר עד נחקר בעניין שעלול להפליל אתו יש להזהירו שאינו מחוייב להשיב. בשלב זה ולאחר חילופי דברים, הזהיר עו"ד עוזיאל את העד ולאחריו הזהרתי גם אני את העד שאינו חייב להעיד כיוון שהוא זכאי שלא להפליל את עצמו. מיד בסמוך לחילופי דברים אלה נתברר כי העד מחזיק הבטחה מטעם המדינה הנותנת לו חסינות מפני העמדה לדין.

ביקשתי לראות מסמך זה. בידי העד לא היה מסמך ואז הוציא עו"ד עוזיאל מתיקיו העתק מכתב החסינות והמציא אותו לבית המשפט.
מכתב החסינות (נ/167) מצורף כנספח 7.

10) וזהו נוסח המכתב:

This is to clarify that after you will give a full and true testimony in court, no criminal proceedings will be brought against you in the subject mater of your testimony and its dervatives.

כלומר, לא ינקטו כנגד העד הליכים פליליים כלשהם שנוגע לנושאי עדותו או הנגזרות מהן. עדויותיו במשטרה ובכללן ת/95 המקורי והמכתבים שנכתבו בעקבותיו (ת/23א ות/23ב) וכן מעשה הזיוף של ת/95 (אשר פרטיו יפורטו להלן), כולם נשוא "עדותו" ובוודאי נגזרות של "נשוא עדותו" של טיצ'ר.

מצורף בזה פרוטוקול הדיון (עמודים 1786-1785 וכן תוספת לפרוטוקול, שאושרה על-ידי בית המשפט) כנספח 8.

11) כאשר נתגלה מסמך זה, נספח 7 למכתבי (נ/167) הוכתי בתדהמה. החסינות שניתנה לטיצ'ר לא הייתה ידועה לי בכלל, היא באה על מרשי בהפתעה גמורה ומובן שגם בת המשפט לא ידע עליה דבר. תדהמתי הייתה פי כמה מאחר שזמן קצר לפני כן בהפסקה מסרתי לעו"ד עוזיאל תלונה בה ציינתי בפורש שטיצ'ר איננו עד מדינה ועו"ד עוזיאל עיין בתלונה ונמנע באותה הזדמנות מלומר לי שאכן טיצ'ר הוא עד מדינה ויש לו חסינות מפני העמדה לדין. מסמך זה (נספח 7) נערך ונמסר לטיצ'ר בפברואר 1998. הוא לא גולה באותה עת לסנגוריה ונשאר חבוי בתיקי הפרקליטות. לא ערכה כל תרשומת על הענקת מסמך זה לעד ולא נשארה כל תרשומת בדבר זהות הפרקליטים שנטלו חלק בהחלטה להעניק את החסינות האמורה (למעט עו"ד צ. קלנג החתום על המסמך). בעת שטיצ'ר החל בעדותו בחקירה הראשית, לא נמסר שום פרט ביחס לחסינות זו לבית המשפט או לסנגוריה.

12) אי גילויו של מסמך החסינות בהזדמנות הראשונה (1998) מטיל צל כבד על התנהגותה של התביעה. הסתרת ההבטחה והמסמך מפני בית המשפט ומפני הסנגוריה בעת שעלה העד לדוכן העדים בתאריך 23.7.00 היא חמורה שבעתיים!.

אך גם הסתרה זו מתגמדת מול תהליך ההסתרה שהתקיים ביום 24.7.00 ביום בו אירעו האירועים הבאים:

א) עו"ד נועם עוזיאל קיבל ממני את התלונה (נספח 6). בתלונה זו מצויין במפורש כי טיצ'ר אינו עד מדינה. עו"ד עוזיאל קרא את התלונה, לא העיר דבר ולא הסב את תשומת לב הסניגור למכתב החסינות.

ב) כאשר כב' השופט העיר שיש להזהיר את העד בדבר זכותו שלא להפליל את עצמו, לא גילה עו"ד עוזיאל את עובדת הבטחת החסינות, את מסמך נ/167, ולא ציין כי על העד לענות את אמת וכי אין מקום להזהירו על הזכות שלא להפליל את עצמו כאשר יש הבטחה בידו שלא יועמד לדין.

ג) לאחר מכן עוד הגדיל עו"ד עוזיאל לעשות ועוד הזהיר בעצמו את העד על זכותו שלא לענות, כאשר בידו יש מכתב עם הבטחה לעד שלא יעמוד לדין אם יעיד אמת בבית המשפט וממילא בנסיבות אלה לא הייתה בידי העד הזכות "שלא להפליל את עצמו".

13) אילולא הבעת פניו של כב' השופט אשר ממנה התגלגנו לאזהרת העד טיצ'ר, לא היו בית המשפט והסניגור יודעים על קיומה של אותה חסינות עד לסיום המשפט וגם לאחריו!. טיצ'ר היה יוצא מבית המשפט כעד רגיל.

על הנזק החמור שעניין כזה היה גורם למרשי ולהליך המשפטי אין צורך להכביר במילים.

14) הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין עבריין עד מדינה מיום 1.8.76 מספר 50.031, קובעות בסעיף 7 כדלהלן:

"התביעה הכללית חייבת להביא לידיעת בית המשפט כל הסכם שבינה לבין הנאשם או עד לרבות כל הסכם אשר בעקבותיו מודה נאשם באשמתו".

הבטחת החסינות הינה מסמך אשר חובה על התביעה להמציאו לסנגוריה מיד עם חתימתו, דהיינו בפרואר 1998.
על עצם מתן החסינות אפרט בהמשך.

43) מכתבי זה נכתב בלב כבד מאוד. אין זה דבר קל לשטוח בפניך טענות בדבר תקינות ותום לב ובוודאי אין הדבר קל כאשר מדובר בהתייחסות למספר אנשים. עם זאת, הדברים המתוארים במכתבי זה אינם מאפשרים התעלמות מהם וטיאטואם מתחת לשטיח.

ההגינות והתקינות בניהול משפט פלילי, שמירת האובייקטיביות הראויה והשוויונית לכל הנוגעים בדבר הינה יסוד מוסד של ההליך הפלילי. הנאשם המועמד לדין, זכאי לכך שהתובעים במשפטו ינהגו בדרך אובייקטיבית והתייחסות באמות מידה זהות להתנהגות החשודה בביצוע עבירות שבוצעו על-ידי עדים המעידים כנגדו. אמונו של הציבור בתקינות ההליך המשפטי הוא אבן היסוד של ההליך הפלילי.

העדרה של שוויוניות ותקינות והגינות בדרך ניהולו של ההליך הפלילי הופכת אותו להליך שרירותי. אם תמצא תלונתי צודקת, יהיה מקום לשקול שוב את עצם הצדקת ההליכים הפליליים כנגד מרשי וזאת בנוסף לנימוקים שיובאו בבקשה לעיכוב הליכים.


אבקשך לשקול:

א) כי בדיקת תלונתי תערך על-ידי גורם מחוץ למחלקה הכלכלית בפרקליטות.

ב) כי במהלך ברור התלונה אוזמן ליתן הסברים נוספים בע"פ וזאת בהתחשב במורכבות העובדות ובצורך לשזור את העובדות בתוך המארג השלם של הראיות בתיק.


מ. קירש, עו"ד
ב"כ הנאשם.

15) הנחיות היועץ המשפטי לממשלה קובעות מי מוסמך להעניק מעמד של עד מדינה. ההנחיות קובעות כי לא ייהפך עבריין לעד מדינה, אלא על פי הסכמת פרקליט המחוז (סעיף 2ב' להנחיה). בסעיף 3 להנחיות נאמר כי בכל הנוגע לעבריין שביצע עבירה שהיא פשע יבקש הפרקליט אישור של פרקליט המחוז אשר יוועץ ביועץ המשפטי לממשלה. גם בעניין שהוא עוון, נאמר שם, שרצוי שפרקליט המחוז ייוועץ במידת האפשר עם פרקליט המדינה. בתאריך 28.8.00 ביקשתי מעו"ד עוזיאל לעיין בחומר המצוי בפרקליטות הנוגע לנסיבות גיבוש המסמך נ/167 ומי היו הגורמים שאישרו את הענקתו. מצ"ב עותק המכתב כנספח 9. על כך קיבלתי תשובה במכתב מ-11.9.00 ובה נאמר:

"לגבי נסיבות כתיבת המכתב נ/167, אין בתיקנו תכתובות או תרשומות המתייחסות למכתב הנ"ל. מכתב זה ניתן לבקשת טיצ'ר בתגובה לבקשתנו כי יבוא להעיד בישראל. לא ראינו בעו"ד טיצ'ר חשוד בעבירה כלשהי ולא היו ראיות להיותו שותף לעבירה לכאורה".

עולה איפוא, כי לשיטת מר דולן, טיצ'ר לא היה "חשוד" וההחלטה נתקבלה כולה ברמה של הפרקליט המופיע, או הפרקליט המופיע והממונה עליו.